אור ברסלב

יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף יט.

דף יח:

ת"ר כיצד מטבילין מגב לגב הרמב"ם בפירש המשניות מפרש בטבילה שהוא מעלה כדאיתא בס"פ ב' דחגיגה כגון הטובל לתרומה אסור בקדשים דאע"ג דצריך טבילה כיון דלאו משום טהרה אלא משום מעלה הא לא מחזי כמתקן וכ"נ דעת הרמב"ם בפ"ד מהל' י"ט וכתב ה"ה שכן פירש ר"ח אמנם רשי' נראה דמיאון בזה כיון דעכ"פ חיובא הוא מתקן מקרי. ולכן מוקי לה בטבילה שא"צ כלל אלא שהוא מחמיר על עצמו וכן פירש בשיטה מקובצת דברי רשי' ובעדות ביעקב סימן א' כתב דאין ספק דדעת רשי' כהרמב"ם ונדחק בפירוש רשי' ואינו נראה ובוודאי דלשון הרוצה לעשות גיתו על גבי כדו נראה כפירשי' ונראה דלזה בחר הרע"ב בפירוש מגב לגב כפירוש רשי' ובמחבורה לחבורה כפירש הרמב"ם ועיין בתוי"ט:

ואין סומכין עליהם פ"ח במים חיים ג' ע"א:

וחגותם אותו חג לה' חגיגה אין. חקרי לב רנ"ה רנ"ו:

אבל נדרים ונדבות דברי הכל אין קרבין עיין פסחים ה' ד"ה ואומר ושם מ"ו ד"ה לא תקרא שם לעיל י"ב ד"ה השוחט. לקמן כ"ז ד"ה ועל החלה:

רש"י ד"ה מעשיו דקא רהיט כו' והקשה מהרש"א למה צריך לטעמא דא"צ תיפוק ליה מהנך טעמים דלעיל ותירץ דכיון דשבות הוא לא גזרי בין השמשות ובוודאי דזה נכון כמ"ש למעלה דאפי' דמאי מותר בין השמשות מכ"ש טבילת כלים מיהו הוא דמותר בין השמשות בשיש בו צורך הוא אבל כשאין בו צורך אסור וכיון דבעי הערב שמש ואינו יכול להשתמש בו אסור דהוה שלא לצורך כלל. עוד הקשה מהרש"א דלמה אין בו צורך הלא יכול להשתמש בו חולין ע"ש ואם נאמר דרש"י ס"ל כסברת הרמב"ם דלאו כל וולד הטומאה מותר בלא הערב שמש רק כלים שנטמאו במשקין י"ל דהכי מיירי בכלים שנטמאו בוולד הטומאה דאי לחולין הם א"צ טבילה ולתרומה בעי הערב שמש והתוספות דסברי דכל וולד הטומאה לא בעי הערב שמש אפשר דאינו מפרשים כפירשי' כאן אלא דאתיא כמ"ד גזרו על שבות בין השמשות:

תוס' ד"ה אמר עולא כו' ומ"מ קשיא לב"ה. והקשה מהרש"א דמאי קשיא הא אמר בהדיא לקמן והלא כבר נאמר לכם אמר ליה כל דל"ה הרי מכח לכם איצטריך כל דל"ה ואפשר לומר דהתוס' כאן ס"ל מדאמר רב יוסף כאן תנאי שקלי מעלמא משמע דע"כ עולא סבר לה ככ"ע ואיך אפשר הלא אבא שאול סבר נדרים ונדבות קרבין כדמוכח לקמן דף כ' ובע"כ צ"ל דעולא סבר כמ"ש בתמים דעים דף כ"ח דאבא שאול נמי ס"ל דנדרים ונדבות אין קריבין מדרבנן משום שמא ישהא אבל מן התורה קרבין ועולא אמר התם נו"נ אין קרבין לכל חד כדאית ליה או מדאורייתא או מדרבנן ומשמע להו להתוס' דהא דקאמר אבא שאול בלשון אחרת היינו על הק"ו אבל על שאר הפלפול מודה א"ש ועל זה קשיא להתוס' לאבא שאול למה צריך ב"ה להשיב כל דלה' לימא אני אין סובר דרשה דלכם אלא דורש לכם ולא לנכרים כמו שהוא האמת לאבא שאול כמ"ש לקמן ועל זה תירץ דניהי דלא הוה דרש לכם מ"מ הוה אסרינן מוחגותם ולהכי איצטרך לה' וכן נראה להתוספות דהכא אליבא דאבא שאול קאי מדהביא הך דכירתך סתומה ומאי קושיא ואימא דת"ק לית ליה הך סברא אלא וודאי דקושייתם לאבא שאול דמודה בלשון הברייתא דלקמן רק במקום נו"נ יוכיח. אמר הוא ומה במקום שכירתך אבל בשאר לשון הברייתא מודה. ובזה מתורץ נמי מה שהקשה בשדה הארץ דף פ"ו דאי הוי אמרינן מתוך הוה גם נדרים ונדבות שריא ובאמת עולא אסר נו"נ (וקושיא זו נכללה בכלל קושיות מהרש"א). ולפמ"ש ניחא דבאמת שריא מן התורה רק מדרבנן אסור משום שמא ישהא ולפמ"ש אתי שפיר דהתוספות הקשו כאן קושייתם זאת לב"ה דלכאורה אין לקושיא הלזו שייכות בדברי עולא אלא לקמן הי' להם להקשות ולפמ"ש ניחא. ועיין בחקרי לב דף רנ"ה ע"ב וזרע אמת בחדושים סימן ל"ט וע"ש על כל הסוגיא:

תוכן העניינים

יד דוד על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה