אור ברסלב

יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף יח.

דף יז:

שמא יעבירנו. יצחק ירנן קכ"ג. והנה הפירוש הפשוט בגמרא לכאורה דמיירי דהבור הוא סמוך לחצר ממש באופן דשרי להוציא מחצר לבור ובזה אשמעינן מתני' דאסור דאי בעומד ברה"ר לא צריך לאשמעינן דהא אי אפשר להוציא ועל זה קאמר הטעם דאסור אע"ג שהבור סמוך לחצר משום זימנין דהבור רחוק מן החצר אתי לאפוקי ארבע אמות ועל זה הקשה בור בחצירו דלא שייך כלל הך גזירה בשלמא בור ברה"ר סמוך לחצר איכא למגזר אטו רחוק אבל בור בחצרו הוה סבר דליכא למגזר ומשני דאפ"ה גזרינן. אמנם מדברי התוס' לא משמע כן שהרי כתבו דלהכי לא אמר שמא יוציא מרה"י לרה"ר משום דאיכא היכרא בפתח ובגיפופי וא"כ בע"כ ליכא למימר דהבור סמוך לחצר באופן דהוה רה"י דא"כ שמא יעבירנו נמי לא שייך דהרי צריך להוציא ובע"כ צ"ל לסברת התוס' דמיירי שהכלי מונח ברה"ר וטבלו שם להשתמש במקומו וכן נראה מדברי רשי' שכתב ויעבירנו ארבע אמות ממקומו עד המקוה הרי נמי דס"ל דמונח ברה"ר. ובשיטה מקובצת נדחק הרבה ולפמ"ש צ"ל דהכלי מונח בתוך הבור באופן דמונח ברה"י דאם הוא מונח ברה"ר הוי הבור רה"י ובלא"ה אי אפשר להטבילו וצ"ל הגזירה דפעמים יהי' מונח ברה"ר ויעבירנו עד המקוה ד' אמות. ועיין יצחק ירנן דף ס"ג. ועיין על כל הסוגיא זרע אמת בחדושים סימן מ"א:

גזירה י"ט אטו שבת. מגילת ספר לאוין צ"ד ע"ג:

נמי גזרינן. רוח אלי' וע"ש על הסוגיא:

כלי שנטמא באב הטומאה כו'. והקשה מהרש"א לפירש יש מפרשים שהביא רשי' מאי מקשה הא כיון דבי"ט מיירי כבר תירץ לעיל מזו דטומאה בי"ט מילתא דלא שכיח הוא ולא גזרו ביה רבנן ותירץ דדוקא י"ט אטו עי"ט לא גזרו כיון דבי"ט לא שכיח ואף בעי"ט גופיה ראוי' להיות שרי אי לאו גזירה דשמא יעבירנו אבל וולד הטומאה אטו אב הטומאה גזרינן אע"ג דולד הטומאה בי"ט לא שכיח דאב הטומאה אסור כיון שאין בו צורך כלל ויש לדקדק דבכל הש"ס משמע דטעמא דמילתא דלא שכיח לא גזרו הוא דטעם גזירה הוא כשיתירו את זה יעברו על זה ג"כ אבל היכא דלא שכיח אע"פ שיתירו לא יוליד ריעותא מזה והכי נמי כשמתירין נטמא בי"ט מאן דחזי לא יטעי למשרי בעי"ט כיון דהך מילתא דנטמא בי"ט לא שכיח אלא לעתים רחוקות לא ילמדו מזה להתיר נטמא בי"ט וא"כ זה שייך ג"כ בוולד הטומאה ואב הטומאה אע"פ שמתירין בוולד הטומאה בי"ט לא ילמדו מזה להתיר אב הטומאה בי"ט כיון דוולד הטומאה בי"ט לא שכיח אלא לעתים רחוקות ולפמ"ש דע"כ המקשן ג"כ הי' יודע דבכהנים מיירי דאל"כ וולד הטומאה היכא משכחת לה אלא דלא הי' יודע דבכהנים זריזים הם אלא שקשה דאע"ג דבכהנים מיירי מ"מ למה אין מטבילין באב הטומאה בי"ט אע"ג דבעי הערב שמש הא ראוי' להשתמש בו חולין וכמו שתירץ באמת בירושלמי דתרומת והביאו התוספות בחגיגה דף כ"א ד"ה האונן וצ"ל דהוה ס"ל כיון דכהנים דרכן ברוב להשתמש בו תרומה וא"כ לטבול לחולין הוה מילתא דלא שכיח ומעתה הקשה שפיר כיון דגזרינן באב הטומאה אע"ג שיש בו צורך וגם נטמא בי"ט ש"מ אע"ג דמילתא דלא שכיח גזרו וא"כ ה"ה בוולד הטומאה והמתרץ השיג לו דכהנים זריזים הם ולא אתא לטמאות כלים שלהם וכן כתב בשער המלך דף נ"ג לפי תרוצו שתירץ הוא והוא קרוב למ"ש בקקיון דיונה ועיין בתוספות חגיגה דף כ"א ד"ה האונן ובזבחים צ"ח ד"ה טבול יום. ועיין מה שכתבתי לעיל דף ט' לפירש של רש"י דהטעם דכיון דוולד הטומאה מדרבנן לא מחזי כמתקן אין ללמוד ממנו לחלת ח"ל כי דמאי דרבנן ואעפ"כ אסור ועיין בשער המלך ח"ג דף כ"ט ע"ב שכתב ג"כ לחלק דהכא לא מתקן גמור הוא ועיין במהר"ל בן חביב סימן י"ו שכתב להרמב"ם טעמא דמתקן לא הוי אלא בשבת ולא בי"ט ולכן הוצרך הרמב"ם לתת בי"ט טעם אחר וגם במגביהן תרומות ומעשרות נתן הרמב"ם עוד טעם משום דמחז' כמקח וממכר והוה כמו אין מקדישין ע"ש. ועיין מ"ש מהרש"א בד"ה רב ביבי:

נידה מערמת וטובלת. עיין זבחים צ"ד ד"ה מקנחה בסמרטוט. שבת קי"א ד"ה האי מסוכרייתא כתובות ויו ד"ה האי מסוכרייתא:

רב ביבי אמר שמא ישהא. עיין במהר"ל בן חביב סימן י"ו ובקהלת יעקב וביצחק ירנן ובשער אפרים ובדברי יוסף ועיין בלשון לימודים דף פ' שהקשה למה לא גזרו בנדרים ונדבות שמא ישהא אפילו בחולו של מועד וטעמא שמא ישהא שייך גבי נו"נ כדאיתא לקמן דף כ' ולפי מ"ש רש"י שם הטעם כדי שיהי' לו בשר מצוי ברגל לא שייך בחש"מ ואע"ג דיכול לשחוט בעי"ט האחרון אפשר כיון דמצוה לאכלו בו ביום שלא יבא לידי נותר לא משהי לי' ועמ"ש בפסחים ועיין פני משה ח"א סימן ב'. ועיין עוד עדות ביעקב סימן ח':

תוס' ד"ה גזירה י"ט. יצחק ירנן ס"ג ע"ד:

תוס' ד"ה נגזור השקה. יצחק ירנן ס"ג ע"ד:

תוס' ד"ה מדלין בדלי טמא. עיין מהרש"ל ומהרש"א שנחלקו בכל הסוגיא כי רשי' ותוס' נקטו טעמא דמתקן דלכאורה רבא הוא דחדית לן זה וכאן לרבה עסקי' דלית ליה מתקן ולפיכך פירש מהרש"ל דוודאי מעיקרא דדינא לא גזרו בשביל מתקן אבל אחר שגזרו משום שמא יעבירנו מתקן הוה. ובוודאי שדבריו דחוקים טובא. ומהרש"א כתב דרשי' נקט לפי המסקנא אבל לרבה לא ס"ל טעמא דמתקן והביא בשם תוס' ישינים להקשות על רשי' שנקט טעמא דמתקן ממש וכלשון ההוא של תו' ישנים כתב בשיטה מקובצת ואיברא שיש לומר לדעת רשי' דלהכי נקט רשי' הך טעמא כדי ליתן טעם להמקשה והוא כמו אי אמרת בשלמא וכוונתו דמאי מקשה לרבה ובלא"ה מי ניחא ולפיכך סבר רשי' דהמקשה הי' סבר טעמא דמתקן ולפיכך לדידיה ניחא כל הקושיות שבכל הקושיות שהביא לא שייך טעמא דמתקן אבל לרבה דלא סבר טעמא דמתקן קשה:

תוס' ד"ה כלי שנטמא כו' וי"ל דלפי' אחר שפירשי' כו' ויש לדקדק דאטו לפי' הראשון אינו ניחא דאפשר דרשי' נמי יודה דכלי שנטמא בולד הטומאה לא בעי הערב שמש כדתנן לאחר ביאתו מותר מיד וי"ל דכוונתם דבשלמא לפירש האחר דמיירי בכהנים ולענין תרומה דוקא שפיר שצריך שמטבילין דגבי תרומה שני עושה ג' וגם הטביל' לא מהני דלא בעי הערב שמש. אמנם לפירש קמא דרשי' לא ניחא ליה לאוקמיה בתרומה אלא בחולין א"כ מה צריך טבילה איברא דמהא לא ארי' די"ל לדעת רשי' דלהכי סתר דעת י"מ משום דהיכא פסיקא ליה דבאב הטומאה אין מטבילין הא איצטריך ליה לחולין מטבילין ומדנקט סתמא משמע דבכל ענין אין מטבילין והטעם משום מתקן מנא אמנם בולד הטומאה זה לא צריך לפרש דבוודאי מיירי היכי שצריך טבילה והטבילה מועלת דאל"כ פשיטא דאסור להטביל בחנם. אמנם בעיקר הדבר אני תמה דמאי נחלקו רשי' וי"מ כיון דפלוגתא היא בירושלמי כאן ובתרומות. ועיין בתוספות חגיגה דף כ"א ובר"ש פי"א דפרה ופ"א דטהרות ומדברי הרמב"ם משמע דכלים שנטמאו במשקין אין טעונים הערב שמש ובהקדמה לסדר טהרות הביא כן מן הספרא:

תוס' ד"ה נידה מערמת וטובלת. שער המלך ח"א כ' ע"ב:

תוכן העניינים

יד דוד על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה