יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ז.
אתא לקמיה דר' אמי ואמר מקח טעות הוא כו' הרא"ש נראה דגריס אותבינהו ולא אפרחינהו וכן גירסת הרא"ה שהביא הר"ן ברפ' האיש מקדש ודעתם דוודאי אלו הי' עדיין הבצים בעין אע"ג דלאכילה הי' קונה אותם כיון דביעי דפחיא עדיפא משחוטה הוי מקח טעות והדר' כדתנן יפות ונמצא רעות לוקח יכול לחזור בו אבל כיון דאתבינהו תחת התרנגולת ונפסדו ואין יכול להחזיר וודאי אלו הי' קונה לאכילה לא הוי מקח טעות לגמרי אלא הי' צריך לשלם מה דביני ביני לענין אכילה אבל מה שההפסד יותר אינו צריך לשלם דמוכר טוען כיון שלקחת לאכילה לא הי' לך להניח תחת התרנגולת ולהפסידם אמנם כיון שלקחם להניח אע"ג שנפסדו לגמרי ברשות המוכר נפסדו דהוי מקח טעות לגמרי וזה מאי דקמ"ל והר"ן כתב אע"ג למאן דלא גריס אותבינהו ולא אפרחינהי בע"כ צריך לפרש כן דמעשה כך הי' דאי הי' בעין לא צריך לאשמעינן דפשיטא דהוי מקח טעות אע"ג דלאכילה קבעי אמנם מדברי רש"י נראה דלא סבר כן אלא אם לקחם לאכילה לא הוי מקח טעות אלא נותן לו מה דביני ביני שהרי כתב ואי בעי ליה לאכילה אין המקח בטל דהא בני אכילה נינהו וכן למד בתרומת הדשן סימן שכ"ב מדברי רש"י ופסקה רמ"א בח"מ סימן רל"ג וכבר תמה מהרש"ל על רש"י ובב"ח על תרומות הדשן וצ"ל לדברי רש"י דגבי חטים יפות ונמצאו רעות הוי שינוי השם עכ"פ אע"פ שהם מין אחד אבל כאן לא הוי שינוי התם ועיין בשיטה מקובצת ב"ב דף פ"ג אי נמי אפשר התם המוכר אמר בפירוש חטים יפות אני מוכר לך אבל הכא אע"פ שהלוקח אמר ביעי דפחיא למאן המוכר לא אמר בפירוש ביעי דפחיא אני מוכר לך לך וניהי דעל סמך מה שאמר הלוקח מכר לו כיון שלא אמר המוכר בפירוש לא הוי מקח טעות אי לאכילה זבנה רק נותן לו דביני ביני. ועיין אשדות הפסגה דף פ"ח שו"ת בעי חייא חלק ח"מ ח"ב סימן ק"ו. ועיין נחפה בכסף דף צ' ע"ד:
פשיטא מה דתימא האי גברא לאכילה קבעי. עיין מר"ן מהרי"ק בכלליו דף קי"ד ע"ב שהקשה מאי פשיטא כיון דמעשה היה ומה שתירץ ביבין שמועה כן תירץ בשיטה מקובצת בחד תירוצא:
ההיא דאמר ביעי דדכרי למאן. מקשים מאי צריך להאי מעשה כיון דנשמע הך דינא מהמעשה ראשון ובבעי חייא שם נשאל אם אמר ביעי דפחיא ונתנו לו ביצי דספנא מארעא אם הוה מקח טעות וכפי הנראה מסקנת הרב דהוה מקח טעות אע"ג שדבריו מגומגמים וזה יש לומר דבא לאשמועינן בהך מעשה דדוקא משום דשאל ביעי דדכרא ונתן לו דספנא מארעא הוא דהוה מקח טעות הא אלו שאל דפחיא אע"פ שנתן לו דספנא מארעא לא הוי מקח טעות אלא שבעיקר דינו של הרב יש להשיב ואין כאן מקום להאריך בזה:
גופא השוחט תרנגלות ומצא בה בצים גמורות. שער המלך ח"ב קל"ט. קהלת יעקב ס"ב ס"ג מטה יוסף ח"ב ל"ט עד מ':
משלל של בצים טהור. עיין מנחות ד"ה ביצי נבילה:
למאי נפקא מיניה לכדרב מרי כו'. בדק בקינה של תרנגולים. עיין בר"ן ובסוף דבריו כתב בשם יש מי שאומר דמותר לקנות ביצים מן הגוי בי"ט אם הביא' הגוי לביתו דרוב בצים מאתמול הם ע"כ ומוכח דס"ל דאפילו דהוא דבר שיל"מ אמרינן כל דפריש מרובא פריש. איברא דלכאורה הר"ן שינה את טעמו בס"פ אין צדין גבי לוקח אדם מן החנוני דשם עלה ונסתפק אע"ג דרוב בצים מאתמול הן כיון דדבר שיש לו מתירין הוא דאפילו באלף לא בטיל אפשר דאסור ולבסוף כתב אפשר דשאני הך דבר שיל"מ כיון דאיתחזק איסורא ויש לתמו' למה הדר ביה הר"ן ותו דלמה יגרע דשיל"מ משאר דברי' החשובים. ועוד הקשה במשנה למלך בפ"ז מהלכות מעילה מהא דפסק בי"ד סימן ט"ז גבי אותו ואת בנו שאם נשחט אחד והאחר נתערב דנכבשינהו דניידי והא בשם ה"ג וכן בסי' רצ"ג גבי חדש אזלינן בתר רובא כמ"ש הטור בשם הרא"ש וכתב במשנה למלך וצ"ל דהר"ן חולק על הך דינים והוא דוחק דאיך יחלוק הר"ן על ה"ג שכל דבריו דברי קבלה ועיין בחוות יאיר סימן קל"ג שגדול אחד הקשה על הך דאותו ואת בנו דנכבשינהו והא הוה דבר שיל"מ והמחבר כתב עליו דכד ניים ושכיב אמר כן דאין חילוק בין דשיל"מ לדברים אחרים ובכולם אמרינן כל דפרש מרובא פריש. ולכאורא נעלם ממנו דברי הר"ן שבס"פ אין צדין וכנראה שלזה נתכוון אותו גדול איברא דמהך דאותו ואת בנו יש לתרץ דשאני התם דאף הר"ן מודה כיון דלא הוה איסור אכילה רק לענין שחיטה לא אמרינן ביה דבר שיש לו מתירין ועיין חו"י שם ואע"ג דה"ג אוסר בנשחט בדעבד כבר הסכימו הפוסקים דה"נ מצד חומרא בעלמא קאמר אבל מעיקר הדין שרי אבל מהך דחדש קשה ואע"ג דיש סוברים דחדש לא מקרי דשיל"מ כבר נדחו דבריהם מסוגי' דנדרים ועיין בארוכה פר"ח י"ד סימן ק"ב לכן נ"ל דוודאי הר"ן לא יחלוק על שאר פוסקים וגם דבר שיל"מ מותר אם פירש ודבריו שבס"פ אין צדין כוונה אחרת להם וז"ל שיטה מקובצת בסוגיין כתב הריטב"א בשם רבו כו' דגוי שחלח בצים בי"ט ואין נכרין אם הי' מהיום או מאתמול שהן מותרין דבמאי דשכיח תלינן ורוב בצים מן הימים שעברו הן וכל דפריש מרובא פריש ולא עוד אלא אפילו הלך שם הישראל ולקחן מביתו לא אמרינן כדאמרי' בכתובת דכל היכי דאזלא איהי לגביה הוי ליה קבוע דהתם הוא דאיתחזק וודאי פסולא ואפי' חד אבל הכא לא איתחזק בבית הגוי ביצה שנולדה היום כי שמא לא נולדה וכו'. וכן הי' מורה הלכה למעשה עכ"ל מעתה דברי הר"ן נכונים כי מה שכתב כאן הם ראשית דברי הריטב"א אם הביאם הגוי לביתו ובזה הר"ן מודה אמנם בס"פ אין צדין שם קאמר הגמרא הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו וכו' וע"ז קאמר הר"ן דדוקא ישראל ולא גוי משום דמיירי בהולך לביתו והוא דין השני של הריטב"א וא"עג דלהריטבא פשיטא ליה גם בזה להתיר הר"ן נסתפק כיון דלא הוי פירש ממילא הוה ככל דבר שיל"מ דלא בטל או דוקא היכא דאיתחזק אסורא אמרינן דשיל"מ לא בטל אבל היכא דלא איתחזק כלל איסורא והוי ספק דשיל"מ מותר וזו סברת הריטב"א בעצמו והוא החילק שחילק הרא"ש לענין ס"ס בדשיל"מ הביאו הש"ך בסימן ק"י ס"ק נ"ו מעתה דברי הר"ן שרירין וקיימין אמנם דברי מהרש"ל תמוהים שכתב כאן דבהך דביצה לא מהני רוב כלל כיון דהוה דשיל"מ והביאו המג"א בסימן תקי"ג ובחולין פסק הך דינא דאותו ואת בנו. ועיין שער המלך ח"א דף נ"ד
רש"י ד"ה קמ"ל. עיין בעי חיי חלק ח"מ ח"ב סימן ק"ז.
רשי' ספנא מארעא. תולדות יצחק.
רשי' מן הגידין וסבר אין בגידין בנותן טעם. שער המלך ח"ב קל"ו ע"ג. ועיין מה שכתבתי בפסחים דף פ"ג: