יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ה.
ונתקלקלו הלוים בשיר מכאן מקשים על מה שכתב הטור א"ח סימן קל"ב דבערב לא הי' אומרים שיר דהא מכאן משמע שהי' אומרים השיר ויותר מפורש בר"ה דשם איפלגו מהו הקלקל חד אמר שלא אמרו שירה כל עיקר וחד אמר שאמרו שיר של חול עם תמיד של בין הערבים ועיין בשו"ת מהרם אלשוך דף רל"ה ע"ב ובמג"א ואפשר לומר דהטור סבר כי בוודאי בתמיד של בין הערבים לא הי' אומרים השיר כלל ורק במוסף ולהכי חד סבר שלא אמרו שירה כלל ואידך דסבר דאמרו שיר של חול היינו דסבר כמו שכתבו התוס' בשם י"מ דהי' מקריבין תמיד של בין הערבים על תנאי אם יבואו עדים יהי' מוסף ומש"ה אמרו השיר כיון דאפשר דמוסף הוא אלא שטעו ואמרו שיר של חול. ועיין שב יעקב ח"א סימן כ"ג לשון לימודים ל"ו ע"א. שער המלך ח"א ק"ב. יבין שמועה דף פ"ב ע"ב רוח אלי' ג' ע"א ראב"ן דף נ"ט ע"ב. באר יעקב דף א'. חקרי לב דף קל"ד. שו"ת ר"י בן מגא"ש סימן קמ"ו. ובמה שכתבתי
במסכת ר"ה:
כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. מגילת ספר לאוין פ"ז ע"ב גופי הלכות כ"ח ע"ב כ"ט על הסוגיא ורשי' ותוס' תולדת יצחק ועיין מקראי קדש ל"ד ע"ב. משפט צדק ח"ב סימן ע"ח תוך התשובה:
רשי' אמר רבה גרסינן היינו רבה בהא ולא באלף דאלו רבא חולק בסוף הסוגיא דאמר אף מתקנת ר"י בן זכאי ואילך ביצה אסורה ועיין תולדת יצחק:
תו' ד"ה ונתקלקלו כו' והאיכא קלקל גבי מוספין. וכתב בשער המלך ח"א דף ק"ב שלפי מה שכתבו התו' במנחות מ"ט דלא נאמר עשה דהשלמה אלא לאחר הקטרת אמורים אבל קודם הקטרת אימורים מותר להקריב ל"ק מידי דהרי הקטרת אמורים כשר כל הלילה וא"כ המתינו עם הקטרת אמורים עד הלילה ושפיר הי' יכולין להקריב המוסף אחר זריקת דם התמיד קודם הקטרת אמורים. והקשה על המשנה למלך שכתב לחד תירוצא דהרמב"ם ס"ל כהתוספות דמנחות והרי הרמב"ם כתב דלא הקריב המוסף וא"כ קשה למה לא הקריבו המוסף ע"ש. ואחר המחילה רבה נראה דאי אפשר לומר כן שהרי שם במנחות דף מ"ו בד"ה צורת הקרבתו כתבו דמוכח בסוגי' דנתקלקלו הלוים דהי' מקריבים קרבנות צבור אחר תמיד של בין הערבים ודחו עשה דהשלמה ומעתה קשה על התו' שם איך כתבו דדחי עשה דהשלמה והלא לפי מה שכתבו בדף מ"ט לא הי' כאן דיחוי כלל שהי' ממתינים עם הקטרת האמורים ואז מותר אלא וודאי צ"ל אף לפי תירץ התוס' במנחות דף מ"ט היינו דוקא דיעבד אם המתינו. אבל לכתחילה לא היו ממתינים עם הקטרת האמורים משום דחביבה מצוה בשעתה וקרוב לזה כתבו בתוס' ישנים ביומא דף ל"ג למה שהקשה ולמה לא המתינו עם הנסכים עד הלילה ואמרו השיר על הנסכים ותירצו ג"כ משום דחביבה מצוה בשעתה הקריבו הנסכים תיכף וא"כ ה"נ נאמר גבי הקטרת האמורים ועיין מה שכתבתי בריש תמיד נשחט ועל דברי התוספות עיין בספרים שציינתי בגמרא:
תוס' ד"ה כל דבר שבמנין עיין על דברי התו' בשנות חיים דף קע"ח. ותמצית כוונתם דוודאי כל מה דנאסר לזמן מוגבל כמו שלשת ימים או אפילו אינו זמן מוגבל רק בדבד מוגבל כמו ההר ההוא דהיינו כל זמן שהשכינה שם א"כ כל שיעברו הימים או הדבר ההוא ממילא מותר ול"צ התרה אבל כל שנאסר סתם רק אנן יודעין הטעם (והטעם לא נכתוב) והטעם לא שייך עוד אז דוקא צריכין להתירו אבל אין מותר ממילא. ועיין עוד שם בשנות חיים דף קע"ז וראיתי במגילת ספר לאוין דף פ"ז שהקשה בשם מהר"א גירון לסברת התוספות א"כ איך אמרינן בגיטין דף ל"ז דהלל לדריה איתקן שפיר קאמר שמואל אי איישר חילי' אבטלינהו. ומאי צריך לבטל הא ממילא בטל כיון דדוקא לדריה תיקן. ועיין בחידושי הריטב"א שם שכתב לחד תירוצא דלאו דוקא לדריה קאמר אלא כל זמן ששייך אותו טעם שיהי' נמנעים מללות וא"כ שפיר צריך התרה. ועוד יש לתרץ בכמה אופנים: