אור ברסלב

יד אפרים על שלחן ערוך אורח חיים· רבי אפרים זלמן מרגליות

סימן תרצו

סימן תרצה

א בש"ע סעיף א' שלא לעשות כו' הנה בהגהות מיימוני בשם שאלתות כתב דמאן דעביד משמתינין ליה מעובדא דלטיא רב לההיא דזרע כתנא וכ"כ הרז"ה וכ"כ הב"י בשם א"ח ונראה ששאר פוסקים חולקים וע' פר"ח סי' תצ"ו ס"ב.

ב ס"ב את של זה בזה כו' בש"ס משמע דעיירות שיש ספק אם מוקפים חומה מימות יב"נ שפיר הוה מנהג לאסור בשניהם וע' בד"מ בשם אבודרהם דאף ביום ב' נהגו הנשים שלא לעשות:

ג בש"ע ס"ד דברים שבצנעא כו' בתשב"ץ סרצ"ח ח"ג נר' דאפי' שבצנעא אינו נוהג ע"ש:

ד בט"ז סק"ב מעשה אבילות בפרהסיא. בזה ס"ל כו' ודלא מיקרי זה כו' כצ"ל:

ה בש"ע ס"ז כד"ת. ואע"ג דבי"ט שני פסק המחבר לעיל סי' תקמ"ח דנוהג צ"ל דדברי קבלה עדיף ועוד נר' דהא דאינו אסור בבשר ויין ודאי דמדרבנן לחוד הוא וידחה מפני שמחת פורים שהוא מדברי קבלה אבל צ"ע דלעיל פסק דנוהג אבילות ומשמע אף בשאר ימים דלא הוי דאורייתא ואין נר' לומר כוונתו דהך יש מי שאומר פליג אדלעיל ואפשר שטעמו כיון דכבר חיילא לא אתי פורים ודחי ליה כמ"ש הר"ן וא"כ גבי אונן משמת לו מת בפורים הוי בהיפוך דלא אתי אנינות ודחי עשה דפורים אבל ל' הש"ע לא משמע כן דהא מטעמא דדברי קבלה כד"ת אתינן עלה א"כ אין לפורים להיות נדחה אפי' אם אנינות ואבילות קדמה ומצאתי שכ' שנ' כסותר וע' בתשב"ץ סי' הנ"ל שדעתו דעיקר התקנה דסעודת פורים אינה אלא שלא להתענות ורבוי סעודה אינו אלא מדרבנן בלחוד הוא ועבמ"א סקט"ו:

ו ט"ז סק"ד ולא באשתך כאן צריך לציין סק"ה עמ"ש בהג"ה אבל המנהג כו':

ז במ"א סקי"ד דמה ענין זל"ז וצ"ע ולענ"ד י"ל דס"ל לרמ"א כיון דאונן פטור מכל המצות ואפ"ה חזינן דלא נפטר ממצוה זו דשמחת פורים כ"ש דלא נפטר ממצות מגילה ותפלה וק"ש דהם דאוריי' ממש ועז"כ דדוקא בלילה שאז אינו רוצה לקברה אז אין נפטר אלא שצ"ע דמאי כ"ש הוא הא תפלה דרבנן גם דלפי"ז צ"ל דהך דוקא בלילה קאי גם אסעודה וקשה קו' המג"א בס"ק ט"ו ע"ש:

תוכן העניינים

יד אפרים על שלחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה