יד אפרים על שלחן ערוך אורח חיים· רבי אפרים זלמן מרגליות
סימן רסט
א במג"א ס"ק א' ולפמ"ש הרב"י בסי' שמ"ג בשם הרשב"א והר"ן דבכל מידי דהוא רביתא דתינוק נראה שבא ליישב קושית הב"י הא דמטעים לקטן לפי שיטת הרשב"א והר"ן כו' ור"ל דבאמת כו' תרי גווני איסורא איכא חדא שיש לחנך לקטן אף באיסורי דרבנן שלא להאכילו ועוד משום אתי למיסרך וס"ל להרשב"א והר"ן דבמידי דאכילה ושתיה לא שייך בי' חינוך לקטן כלל ולא גזרו חכמים לחנכו אפילו ביוה"כ כו' ומ"ש ויש חילוק בין אכילת איסור כו' ר"ל דאפש' דגם הרמב"ם בסי' שמ"ג דוקא באכילת איסור ממש מיירי אבל באכילת היתר בזמן איסור מודה דלא גזרו חינוך זה בתינוק אפי' בדאורייתא כגון יוה"כ וכ"ש כאן שהוא איסור דרבנן וההיא דעירובין ביוה"כ בלא כוס משום דאתי למיסרך אתינן עלה וכאן לא חיישינן לזה דכיון דאין כאן מלתא דקביעותא וכמ"ש בסוף דבריו דזימנין דאיכא אורחין ולא ספי להו לתינוקת כצ"ל:
ב ס"ק ג' וז"ל ומכלל זה ודאי אני מדומה גם שמחזירין כו' כן הוא בלשון הרשב"א והוא מגומגם ולענ"ד כצ"ל אני מדומה ג"כ שמחזירין אחר יין שכבר נתקנה תקנה לקדש ואז מותר באמת שתקנה קבועה היא כו' ור"ל כמ"ש שם קודם לזה די"ל דכיון דזמנין דאיכא אורחין תקנו לקדש ביין בין איכא ובין ליכא דומיא דברכה מעין שבע שהיא תקנה קבוע בכל מקום כו':