אור ברסלב

יד אליהו (הנליש)· רבי אליהו הנליש

סימן א

הקדמה

בעזה"י, מה שכתב לרב אחד תשובה, והשאלה יובן מתוך התשובה.

הנה לפי המבואר במג"א בסי' תנ"א ס"ק ל"ז (ובשו"ע אדמו"ר סעי' נ"ו) מחמירים לאסור המצות שרדו בהרחת, וכולם צריכים קליפה. ואף אם רדה פ"א מצה חמוצה אוסרים המצות אחרות שרדו בה כדי קליפה, אכן בב"י בסי' זה מביא בשם הכלבו דאם ימרקנה ויחמנה בתנור הרבה, אפשר דכבולעו כך פולטו, והנה י"ל דהספיקות דהכלבו הוא רק על רחת ישנה דבליעתה מרובה. משא"כ אם רדה בה מצה אחת חמוצה. הסברא נותנת דאמרינן כבולעה כך פולטה, אף דבשו"ע אדמו"ר אינו מצרף דעתו ואוסר אף אם הוציא מצה אחת. עכ"ז אפ"ל דבנ"ד אשר כל עיקרו הוא רק על המטה שנתנו בו מצה לתנור, ואדמו"ר בצ"צ ח' יו"ד סי' ע"ד מביא דעת אדמו"ר הזקן בסי' תנ"ב אשר עד שיפעול כניסת הרותחין לתוך הכלי ותפלוט, צריך שהי' זמן מה, וזה דעת הרי"ף ז"ל א"כ אפשר דגם ע"י האור (כנד"ד) צריך איזה שהי' מועטת, בכדי שתפליט, והכנסת המצות להתנור נעשה בתכלית המהירות ובתכלית הזריזות, ואפשר דלא הי' שהות שיחומם המטה והמצה שעלי' ברגע זו, וא"כ י"ל דיש ס"ס להקל ספק א' אולי כדעת הכלבו כבכ"פ, ספק הב' אולי לא נתחמם כ"כ שיובלע בהמטה, ותפלוט אחר כך לתוך שאר המצות, ובזה יש לתרץ רעת הדרכי נועם מובא בח"י ובבה"ט דאם רדו מצה ברחת ספק חדשה ס' חמוצה, דמתיר לאכול המצות, ומסיק דאין בהם חשש איסור חמץ, והפמ"ג בס"ק ל"ז בביאורו על המג"א מקשה והא ה"ל ספיקא דאורייתא, דסובר דהתיר הד"נ אף אם נאמר דהרחת של חמץ הוא בוודאי ב"י דאל"כ מאי רבותא הא כל נטל"פ קודם הפסח בוודאי שרי ול"א בזה חו"נ אף לד' האוסרים נטל"פ בפסח עצמו, ואף כי אפשר לפרש דהוא מיירי באופן דמספקא לן אם הרחת חמוצה או חדשה, ועוד מספ"ל על החמוצה אם היא ב"י דמתיר מכח ס"ס וקמ"ל דל"ת דגבי חמץ בפסח לא מהני ס"ס להתיר באכילה (עי' רמ"א בריש סי' תס"ז ובט"ז ובח"י שם) וקמ"ל דמהני, אך הפמ"ג מדקדק דא"כ חסר חצי שאלה בד' הספר או דהפמ"ג ראה בגוף הספר הד"נ אשר נראה שהוא מתיר אף בוודאי ב"י, ולכן מקשה על דבריו, אמנם לפי הנ"ל א"ש דד"נ הנ"ל סובר כסברת הכלבו, ולכך מתיר בספק חמוצה דאז יש ס"ס דהכלבו גופי' אינו מחליט לוודאי וכותב אפשר דכבולעו כ"פ כנ"ל, אך בצירוף עוד ספק מתיר ומכש"כ בנ"ד אשר כל עיקרא דמילתא יש להסתפק דנתחמצה מרדיית מצה ועל המצה גופא יש כמה ספיקות אולי לא הייתה חמוצה מעיקר הדין והגיע לשליש אפיי' עי' ב"ח בסי' תס"א, ועיין בתשו' נוב"י מהדו"ת סי' פ', ועיינתי בא"ר בסי' תס"א בביאורו על הלבוש (ס"ק ט') מסיק דלא מסתבר שתחמיץ מיד שהוציאו אף דבחמימות אמרינן דלא בעינן שיעור מיל לחימוץ, אבל עכ"ז איזה שהי' זמן בעינן ולא תומ"י דלא כט"ז ומביא ראי' לזה ממקור הדין שנובע ממהרי"ל וז"ל מהרי"ל מהר"ש הקפיד שלא להוציא מצות קודם שנאפו ולהחזירה, אולי יתחמצו טרם שיחזירם, משמע דלא אסרם, רק הקפיד עליהם, ומסיים אבל אם החזירו מיד כשר עכ"ל א"ר א"כ לפי דבריו אף אם נאמר דהמצה החמוצה בשהיות איזה זמן, אבל בעת דביקותה להמטה לא החמיצה, ודברי מג"א ואדמו"ר הוא אם ראינו שהמצה החמיצה חימוץ גמור בעודה בתנור והוציאה חמוצה:

בפרט דכל הדין דמג"א ושו"ע הוא ברחת שרודים בה מצה אפויי' מן התנור או ברחת חמוצה של כל השנה שרדו בה לחם חמץ, אבל בהמטה נראה ונגלה בחוש שאינו רק חם מקצתו לבד וקרוב לומר שזה בגדר וודאי שאינו פועל בליעה פליטה בזמן מועט כזה, והרחת שבדעת השו"ע הוא מרותח בתכלית, ועכ"פ יש ס"ס מרווח בנ"ד כנ"ל, ואין לפקפק על הס"ס דהספק ראשון נולד קודם. היינו על המצה אם היא חמוצה ואח"כ נולד ספק הב' על הבליעה ופליטה, אך עי' מג"א [בסי' תל"ט ס"ק ג'] וז"ל וצ"ל דהואיל דלאחר איסור חמץ עד שעה ו' מיקרי נודעו ב' הספיקות יחד והסברא י"ל דהא דלא מהני כשנולד (ונודע) ס' א' קודם, הוא דאיתחזק אז בח' שיהי' אסור מחמת הספק*).וא"כ ה"ל כס"ס במקום חזקה אבל קודם שעה ו' לא שייך לומר דהוחזק באיסור א"כ מהני אפי' לא נודעו ב' הס' ביחד, וא"ל דגבי היתר אכילה לא מהני ס"ס, דבסי' תס"ז מבואר דבהפ"מ מהני אף להתיר באכלה ועי' שו"ע אדמו"ר שם סעי' ח' ובסי' תנ"ג ע"ש ועי' מק"ח שם. ושוב ראיתי בא"ר שם (בס"ק ט"ו) מביא ג"כ באם ספק אם הוציא ברחת חמץ דיש להתיר ומביא כן בשם של"ה ומתרץ דעת הא"ר שסובר דאין אסור כ"א מצה הראשונה שהוציא ברחת חמץ ומובא דעתו במג"א בסי' תנ"א ומשיא כוונתו דהוא סובר דאין בלוע יוצא אף מכלי בלא רוטב, ולכן מדחה סברתו, והא"ר מתמיה על המג"א למה לא הביא גם דעת הט"ז בסי' ק"ח ס"ק ז' דפוסק כן משם או"ה דאינו אסור כ"א פת הראשון גבי מרדה של איסור והט"ז בוודאי סובר דבלוע יוצא מכלי אף בלא רוטב, כמבואר בסי' ק"ה וע"כ מיישב דעתם דהם סוברים כדעת הכלבו הנ"ל כבולעו כך פולטו, ואף דאנן לא קיי"ל כדעת הכלבו מדמצריכין הגעלה להרחת, אפ"ל דהיינו לכתחילה אבל בדיעבד סמכינן עליו ואמרינן דבמה שהוציא פעם ראשון נפלט הכל:

ועוד דווקא ברחת שנבלע בה כל השנה לא קיי"ל כוותי' אבל ברחת שהוציא בה פעם אחת מצה חמוצה דבליעתה מועטת, סמכינן אסברתו דכבכ"פ עכ"ל הא"ר, וא"כ לפחות הו"ל ספיקא דפלוגתא דרבוותא אף אם המצה הייתה חמוצה בוודאי וספק עצום בענין עיקר חימוצה כנ"ל וכ"ז ברחת אבל במטה כנד"ד יש עוד ס' שמא לא שהה כדי שיעור חמימות שיפעול בליעה ופליטה כי החוש מעיד על זה אשר המטה אשר מכניסין עליו המצות להתנור, מפני ריבוי הזריזות אינו מתחמם חימום

**(הגה"ה י"ל דוגמא לזו הסברא מתוס' ב"ב ד' ב' ד"ה לפיכך ז"ל שם אבל הכא מעיקרא מתחילה נולד הספק ואם היו באים לחלוק בעוד הכותל קיים היו חולקים בשוה כו'. גמור ובשלש ספיקות כ"ע מודו דמותר באכילה אפי' בלא הפ"מ, עוי"ל לרווחא דהתירא כי אף אם המטה נאסר בתחילה אולי לא נגע רק במיעוט מקום מהמטה (ונאסר כדי נטילה) ומסתמא לא הי' ידוע להאופה אח"כ על איזה מקום הי' מונחת מצה החמוצה. א"כ זה המקום נתבטל ברוב כי הנגיעה הי' רק במיעוט מקום, וכשנתנו אח"כ שארי מצות להתנור בזה המטה, נגעו ברוב מקום המטה ויתבטלו זב"ז ברוב, ואף לפי פסק השו"ע של אדמו"ר ז"ל דסובר באם נתערבו המצות צריך לאוכלם קודם הפסח דווקא דבפסח אמרי' חו"נ ועי' מג"א ס"ק ל"ז**) אך הכא בביטול בהכלי גופא שאני וגם חו"נ הוא חומרא דרבנן ולזה יספיק ספיקות הנ"ל אך זהו לרווחא דמילתא ואין להעמיד יסוד על זה. ואפ"ל עוד סברא וטעם להתירא דנצרך להבין הא דלדברי מג"א נאסרים כל המצות שרדו בהרחת של חמץ, ולכאורה אם נאפו כ"כ מצות אשר יש בהם ס' לבטל הכדי נטילה של הרחת בוודאי השאר מותרות לגמרי דבשלמא אם הרחת היתה של איסור אז י"ל דאוסרת כולם כדי קליפה כמו דאמרינן בכל כלי איסור דפולטת ואוסרת ההיתר ובולעת מן ההיתר הנאסר מחמתה ואוסרת עוד וכ"ז אם הי' הרחת של איסור, אבל בשל חמץ והאפיי' היא קודם שש, אף אם בולעת מן ההיתר שבלע פליטתה, אין אוסר אלא לפי חשבון האיסור שבה כידוע וא"כ בכאן למשל אם נאסרו ששים מצות ואפו ק"ל נתבטל ברובא דהתירא, כי אף דלא ידעינן איזה אסורות ואיזה מותרות, דאינו מוכרח שהכלי יפליט דווקא בראשונות דלפעמים מפלטת ולפעמים לא תפליט (אפשר דבכמה לא הייתה חמה כ"כ) עכ"ז זאת ידעינן אשר ביתר מכדי פליטת וביטול טעמה היינו בששים, יותר לא אסרה. ואם יש בהמצות הנאפות רוב (וכש"כ אם יש שלש פעמים ששים) ה"ל רובא להתירא, ועי' פמ"ג בפתיחה להל' תערובות שחקר בלא נתברר הרוב רק שבכלל יודעים שיש בכאן רוב היתר ומיעוט איסור, אם נתבטל אם לאו, אך מוכח משמעות הפוסקים דמהני רוב כה"ג ובנידן שאלתינו בוודאי נאפה הרבה יותר מרובא דהתירא אף אצל בעה"ב אחד וגם זה סניף גדול הוא להתירא, אך זה לרווחא דמלתא ומספיקא התירום הראשונים הנ"ל, ועפ"י רוב המטה אינו חם כ"א ע"ד פושרים וע"כ המצות מותרות לכל ישראל בפשיטות לענ"ד***) וע"ד השמורה אם לא הי' נזהר ליקח מטה אחרת להשמורה, ושואל כ' אם יוצאים בה ידי חובת שמורה. כי מצינו דעת קדושים המהר"ם מלובלין בתשו' והביא דברי המג"א בסי' תס"ו שמחמירים לענין לצאת ידי חובת שמורה אף שכשר לאכילה כל ימי הפסח, ולדעתי י"ל הסברא דהואיל דגזרה התורה דכזית שיוצא בה יד"ח בעי שימור, ולא סמכינן על רוב או חזקה,דזו יספיק לענין שלא ניחוש שמא יש בה חמץ ושיהי' מותר לאוכלו בפסח. אבל לענין שמורה בעינן שימור וודאי שאז יוצא בה יד"ח, ולא מהני בי' רובא וה"נ י"ל דלא מהני בי' ס"ס כי עכ"ז לא הי' בו שימור וודאי, דוגמא לזה מובא בתשו' דלדעת ר' עקיבא דבעינן בספירת ז' נקיים ספורים לפנינו לא מהני ס"ס דסוף סוף לא נקרא אצלינו ידיעה ברורה מצד הס"ס אך יש שם חולקים על זו הסברא****). ***(הגהה מש"כ אא"מ ז"ל דאם הרחת הי' של איסור הי' פולטת ואח"כ בולעת מן הנאפה, הוא דוקא אם הי' קצת שמנונית בהאיסור אבל בכחוש לגמרי אינו בולע הכלי מהמאכל בלא רוטב עי' ט"ז . בסי' ק"ה ס"ק ס"ז ולפי"ז אפי' אם המצה נאפית אחר שש אינו אוסר רק עד ס',ומש"כ קודה שש הוא לרוותא דמלתא ובעיקר הסברא היא תורת אמת ומצאתי בס' מגן האלף שכ' שם כן באל י בהבנת דברי הא"ר והס' הנחמד הוה לא הי' אצל אבי ז"ל בעת כתבו התשו' הנ"ל, גם אלו הי' אבי ז"ל מעמיד יסוד היתר על זו הסברא לבדה, הי' נצרך לפלפל אם שרי ע"י הביטול ברוב גם לאכול בפסח וכמו שכ' אבי ז"ל לעיל לענין ביטול מקום בהמטה שיש בזה פ' ודעת אדמו"ר ז"ל שאסור לאוכלם בפסח.

****(הגה"ה בסברא זו כיון אבי הרז"ל לדברי הגאון מוהרי"ש נאט"ז בס' שו"מ סי' פ"ד שכתב דכל דבעי שמירה שלא יחמיץ לא מהני ס"ס דבעינן שמירה ע"ד הוודאי והביא דברי השמ"ק בב"מ דכל היכא דבעי וודאי אפי' רובא לא מהני, וכן לענין הבחנה בעינן בירור וודאי, וע"ש עוד, (ועי' במס' חולין דף ד' ע"א) אמר מר מצת כותי מותרת ואדם יוצא בה יד"ח בפסח, פשיטא, ופירש"י ז"ל דיוצא בה כיון דמותרת ולכאורה אם נימא כס' הגאון נא"ז מאי פשיטא הלא י"ל דאין זה רק בגדר רוב, ומהני לענין היתר אכילה אבל לא לצאת יד"ח וצ"ע כעת.

תוכן העניינים

יד אליהו (הנליש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה