יד איתן על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ו · הלכה ב
מחרים אדם מן בקרו אבל לא יחרים כל בהמתו ואם החרים את הכל הרי אלו מוחרמין. כתב הכ"מ דבמתני' דערכין איתא ואם החרים את כולן אינן מוחרמין דברי ר"א ומשמע לרבינו דרבנן פליגי עליה וכן מפורש בתוספתא ופסק כוותייהו ע"כ. וקשיא לי דזהו בהיפך ממ"ש הכ"מ עצמו בפ"א דתמורה הלכה י"ז אמ"ש רבינו הממיר בכלאים או בטריפה אין הקדושה חלה עליהן וז"ל משנה ספ"ב דתמורה ואע"ג שהיא שנויה בשם ר"א כתב רבינו בפירוש המשנה הלכה כר"א ואין חולק עליו (ועיין תוס' ספ"ח דיבמות) והקשה דבתוספתא תנא דלת"ק עושין תמורה ותירץ דמאחר שבמשנה לא הזכירו כן משמע דסבר תנא דמתני' דליתא לההיא תוספתא עכ"ל. וא"כ הכא נמי אמאי סמך רבינו כאן על התוספתא דתנא דרבנן פליגי אדר"א ולא אמר דמאחר שבמשנה לא הזכירו כן משמע דסבר תנא דמתני' דליתא לההיא תוספתא כדאמר התם בתמורה [ועיין כ"מ פ"ג מהל' איסורי מזבח הלכה י']. לכך נראה דאין טעמו של רבינו כאן משום דסמך על התוספתא כמ"ש הכ"מ אלא טעמו דסמך אסוגיא דגמרא דפ"ה דבכורות (דף ל"ב) דקאמר התם סתמא דתלמודא מה לחרמין שכן חלין על הכל: