יד איתן על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ז · הלכה ב
עכו"ם ומשמשיה ותקרובת שלה אסור בהנאה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך וכל הנהנה באחד מכל אלו לוקה שתים אחת משום ולא תביא ואחת משום ולא ידבק בידך כו'. הכס"מ הראה מקור לדברי רבינו מסוגיא דמכות (כ"ב) דאם נהנה מאשירה חייב שתים מלא ידבק ומלא תביא וה"ה לנהנה מכל מילי דמשמשיה, ובאמת אין מאשירה ראיה לשאר מילי דשאני אשירה דהיא גופה עכו"ם היא, וכמ"ש הרמב"ן בסה"מ והכס"מ לא זכרו. אך יש לה"ר לדעת רבינו מכמה דוכתי דמצינו דדרשינן קרא דלא ידבק בידך מאומה על כל מילי דהרי בפ"ק דע"ז (י"ב ב') מייתי קרא דלא ידבק לענין איסור הנאה מריח דורד והדס של תקרובת עכו"ם ושם (ל"ד ב') מייתי לה לאסור פרש עגלי ע"א, וכן קרא דלא תביא תועבה איירי נמי בתקרובת דהא סיפא דקרא דכתיב והיית וגו' דריש ליה בהדיא בתמורה (ל') אתקרובת. והא ודאי דהא דדרשינן ולא תביא לאיסור הנאה אסיפא דכתיב והיית סמיך דאיירי באיסור הנאה דדרשינן מיניה בקידושין (נ"ז) כל שאתה מהוה ממנו הרי הוא כמוהו לאסור חליפין של עכו"ם. ובזה מתורץ קושיית הפר"ח דמנ"ל דלא תביא אשירה איירי בהנאה דאימא כפשטיה שלא יביא לביתו, ולפמ"ש א"ש דאסיפא סמיך דוהיית איירי נמי בהנאה, וכי היכי דמצינו דוהיית איירי נמי בתקרובת ה"נ רישא דולא תביא איירי ג"כ בתקרובת וכמ"ש רבינו. ולפ"ז י"ל מ"ש בשו"ת נו"ב מ"ת חי"ד סי' ע"ח דסוגיא דע"ז (ל"ד) סותר הסוגיא דתמורה (ל') דהתם מייתי לאסור הנאה בפרש של תקרובת מקרא דלא ידבק וא"כ יש בו לאו ואילו בתמורה מייתי מקרא אחרינא דכתיב והיית ובזה ליכא לאו רק איסור עשה. ולפמ"ש אין סתירה כלל דקושטא דגם מוהיית שמעינן לאו דארישא דקרא דכתיב ביה לא תביא תועבה אל ביתך קאי והיית לומר דכל מה שאתה מהוה מעכו"ם לא תביא תועבה אל ביתך ליהנות ממנו ובשניהם הוא עובר. וסוגיא אחת מלמדת על חברתה. והעד על זה הסוגיא במכות דקחשיב לשניהן וכמ"ש רבינו: