יד איתן על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ה · הלכה י
הנודר בשם ע"א והנשבע בה לוקה שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו. ובהשגות כתב הראב"ד זה לא אמר בגמ' אלא אליבא דר' יהודה דאמר לאו שאב"מ לוקין עליו ולית הילכתא כוותיה. והלח"מ פי"ח מה' סנהדרין כתב דרבינו איירי שעשה מעשה כגון שנשבע שלא יאכל ואכל והוא דחוק. וגם נתקשה בסוגיא דסנהדרין (ס"ג) דקאמר אברייתא דנודר ונשבע בשמה כר' יהודה והומ"ל אפילו כרבנן ובשעשה מעשה. אבל נראה עיקר כמ"ש הכס"מ כאן דרבינו מפרש דבהאי לאו סברי רבנן נמי כר"י בעלמא אי משום חומר עכו"ם אי מט"א ע"ש. ונראה דיש לדקדק כן מלשון הגמ' דלא קאמר ההיא ר"י היא דאמר לאו שאב"מ לוקין עליו ולשון זה הוה משמע ודאי דברייתא אתיא כר"י ומדקאמר ההיא כר' יהודה משמע דסברה כאן כר"י בעלמא. וכה"ג דקדק בחידושי ריטב"א בפ"ק דגיטין (ט' ע"ב) גבי הא דקאמר וכדברי ר"מ בארבעה ע"ש. וכפירוש זה פי' ג"כ מהרש"א בפ"ב דקידושין (נ"ד):
ויש לי לה"ר לפי' הכס"מ משבועות (כ"א) כי אתא רבין א"ר ירמיה א"ר אבהו א"ר יוחנן אכלתי ולא אכלתי שקר כו' ה"ד אילימא דאמר שבועה שאוכל ולא אכל מי לוקה והאיתמר ר' יוחנן אמר אינו לוקה משום דהוה לאו שאב"מ. וקשה דבסנהדרין (ס"ג) אמר רבין א"ר אלעזר הנודר בשם ע"א והמקיים בשמה לוקה ומוקי לה כר' יהודה דאמר לאו שאב"מ לוקין עליו וא"כ קשיא דרבין אדרבין דבשבועות התם משמע דרבין נמי כר' יוחנן ס"ל. ולפ"ד הכס"מ דרק בסנהדרין דוקא סובר כר' יהודה אבל לא בעלמא לק"מ: