אור ברסלב

יד איתן על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות· רבי אברהם משכיל לאיתן

פרק ט

פרק ז

הלכה ו

שוחט וזורק הדם ומפשיט ומוציא האימורים ואח"כ מנתח הבשר. הכ"מ לא הראה מקור לזה והוא מימרא דרב חסדא אמר אבימי בפ"ח דמנחות שלא ינתח בשר קודם שיטול אימורים:

הלכה ז

ואם היה הקרבן תודה לוקח מן הלחם הבא עמה אחד מעשרה ומניחו עם החזה והשוק והאימורין למעלה ומניף הכל. הכ"מ קיצר בכאן שהראה מקום להא דתניא במנחות (דף ס"ב) גבי תנופה וכל מקום שיש לחם הלחם מלמעלה. ואינו מספיק דהא אמר התם היכא אמר רב פפא במלואים. אבל כבר כתב רש"י ז"ל בפ' התודה (מנחות דף פ"א) דעיקר מילתא נקט משום דממלואים ילפינן דכה"ג מתרצינן שם (דף ע"ט) אבל ה"ה לחם דתודה בעי תנופה עם החזה והשוק והאימורים והוא מלמעלה ע"כ. והא דאמר בפ"ב דמנחות (דף ט"ו) דתודה ולחמה לא הוזקקו זה לזה בתנופה היינו כל הלחם הבא עמה אבל המורם ממנה הוזקק:

הלכה יד

היה בעל התודה כהן הרי שאר הלחם נאכל לבעלים שאין הלחם קרוי מנחה. הכ"מ לא הראה מקור לזה והוא במנחות (דף מ"ו:):

הלכה יז

כיצד הוא הלחם שמביא עם התודה לוקח עשרים עשרון סלת. הכ"מ הראה מקום למתניתין דר"פ התודה אבל שם לא נזכר סלת. אלא הוא מבואר בזבחים (דף נ') סלת מורבכת למדנו לרבוכה שבאה סלת. חלות מניין ת"ל חלות חלות. רקיקין מניין ת"ל מצות מצות וכ"ה בת"כ פ' צו. ודע דכי היכי דאינו מביא קמח ה"ה שאינו לוקח חיטין אלא דוקא סלת מן התגר ורק לחם הפנים הותר ליקח חיטין מפני שהתורה חסה על ממונם של ישראל שעולה לדבר גדול והוא תדיר והוא מבואר בס"פ אלו מנחות (דף ע"ז). ובטורי אבן לחגיגה (דף כ"ד) כתב דכל שכן דאסור להביא מנחה מחיטין שלו שגדלו ברשותו:

תוכן העניינים

יד איתן על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה