יד איתן על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ל
הלכה א
וזכה בהן הלוקח. צ"ל ללוקח:
הלכה ג
עיין מ"ש ה"ה שלא אמרו יד עבד כיד רבו לחייב כלל וק"ל ע"ז ממ"ש רבינו בפ"ב דשאלה דמפסיד הרב מחמת יד העבד שהוא כיד רבו לעניין שאלה בבעלים:
ומ"ש הה"מ בשם הרשב"א כאן גבי מכר הבעל גוף ופירות דהכל בטל ואפי' פירות אינו אוכל לוקח. והעתיקו הב"ש בסי' צ' ס"ק מ"ז. ולא הרגיש במ"ש המ"ל ע"ד הרשב"א הללו בשלהי ה' זכיה ודבריו מוכרחים במה שחילק שם דדוקא לקיים המקח בשווייו א"י אבל אם ירצה לקיים הפירות בכל הדמים שנתן א"י הבעל לבטל ואם לא נאמר כן תיקשי ג"כ דברי הנ"י אהדדי וכמ"ש שם:
הלכה ה
בעל שמכר מטלטלין של נכסי צאן ברזל או מטלטלין שנתן לה משלו כו' קנו הלקוחות. והרב ח"מ באה"ע סי' נ' ס"ק מ"ט הקשה על זה דקיי"ל בעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואין לו פירות ואמאי ממכרו קיים ופירש פירוש דחוק. והב"ש כתב עליו שהוא דחוק. ודע שיש לי לקיים דברי הח"מ שהרי דברי רבינו נובעים מדברי רב האי גאון כמ"ש הה"מ ומבואר במרדכי רפ"ו דיבמות שהביא דבריו אהא דתניא המכנסת שום לבעלה או שהכניס לה שום משלו:
סוף הספר