יד איתן על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי אברהם משכיל לאיתן
פרק ד · הלכה ד
מצות עשה שיהיו כל המשמרות שוין ברגלים כו' שנאמר וכי יבוא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל. בשעה שכל ישראל באין בשער אחד ומניין שאינו מדבר אלא בכהנים שנאמר חלק כחלק יאכלו ואין שם מתנות במקדש להאכל אלא בכהנים לבד. ודע דראיה זו אינה בספרי ורבינו מדעת עצמו כ"כ. וצריך טעם למה מיאן בראיית הספרי פרשת שופטים דדריש מדכתיב ושרת בשם ה' בראוי לשירות יצאו לוים שאינן ראוין לשירות. וי"ל דהך דרשא דספרי לא אתיא רק אליבא דמ"ד בפ"ב דערכין דלא יליף שיר דלוים מן התורה מקרא זה דושרת בשם ה' איזהו שירות שבשם הוי אומר זו שירה אלא יליף לה מקרא אחרינא התם וכדיליף לה נמי בספרי גופיה פרשת קרח מפסוק וגם את אחיך מטה לוי הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך ומפסוק משה ידבר והאלהים יעננו בקול ואזיל הספרי לטעמיה בפרשת שופטים וקאמר דושרת מיירי בכהנים ולא בלוים. אבל למ"ד בערכין דיליף שיר דלוים מקרא זה דושרת הרי ודאי דליכא למישמע מיניה דאיירי בכהנים. וא"כ א"ש דעת רבינו כאן דהשמיט הך דרשא דספרי דאזיל לטעמיה דלעיל בפ"ג יליף לשיר דלוים מהך קרא דושרת וע"כ הוצרך כאן לראיה אחרת שמדבר בכהנים. ומ"מ פשטיה דקרא מיירי בלוים שהרי נאמר בראש הפרשה וכי יבוא הלוי וכ"כ הסמ"ג. וכן נראה דהרי ביבמות (דף פ"ו) משמע דלכ"ע אי כתיב לוי הוי לוי ודאי ממש ולא פליגי אלא אי הוה נמי כהן בכלל אבל לוי ודאי הוא. ובזה נסתלקה קושיית התוי"ט בערכין דאיך יליף מושרת שיר דלוים הא פשטיה בכהן איירי ולפמ"ש ז"א דאדרבה דפשטיה בלוי. וכ"כ הגר"א דלוי ממש שבא ברגל משמש עם שאר אחיו הלוים: