אור ברסלב

יד איתן על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי אברהם משכיל לאיתן

פרק ד · הלכה ז

פרק ד

אבל אינו מרצה הציץ לא על טומאת הנאכלים ולא על טומאת האדם שנטמא בטומאה ידועה אא"כ היתה טומאה הדחויה בצבור שהציץ מרצה עליה. משמע דס"ל לרבינו דהציץ מרצה ג"כ על טומאת הגוף בצבור ודלא כמו שנראה מפרש"י בפ"ק דיומא (דף ו') ותוס' מנחות (דף ט"ו) דאינו מרצה על טומאת הגוף כלל. ובס' שעה"מ כתב שהכריחו לרבינו קושיית התוס' בפסחים (דף ע"ז) דמשמע התם דלמ"ד טומאה דחויה אינו אלא ע"י רצוי ציץ והא אין ציץ מרצה על טומאת הגוף. ולדידי אין מזה הכרח לומר דמרצה בצבור אפי' ע"י טומאת הגוף דכבר תירצו קושיא זו התוס' במנחות (דף ט"ו) די"ל דסוגיא דפסחים לא קאי אלא על טומאת בשר ע"ש. אלא נראה שיש הכרח לדעת רבינו מכח קושיית התוס' במנחות (דף כ"ה) אמתניתין דפסחים שאין הציץ מרצה על טוה"ג ובפ"ק דיומא אמרינן דמרצה על הכהנים שעשו בטומאה. וכן הקשו מדאמרינן במנחות אקרא ונשא אהרן את עון הקדשים ולא עון המקדישים. ולפ"ד רבינו כאן א"ש דההיא דיומא איירי בקרבן צבור וההיא דפסחים ומנחות איירי בקרבן יחיד דוקא:

תוכן העניינים

יד איתן על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה