אור ברסלב

יד איתן על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי אברהם משכיל לאיתן

פרק א

הלכה ג

אסור לכל אדם בין כהן ובין ישראל להורות כשהוא שתוי כו' ואם הורה בדבר שהוא מפורש בתורה עד שידעוהו הצדוקים מותר. הרב בעל כס"מ הראה מקורו מפ"ג דכריתות (דף י"ג). ואינו מספיק דשם אינו מבואר הך מילתא שכתב רבינו עד שידעוהו הצדוקים אלא מ"ש דשרץ טמא וצפרדע טהור שתויי יין מורין בהן דזיל קרי בי רב הוא אבל מנ"ל דבעינן שידעוהו הצדוקים. אבל יצא זה לרבינו מהסוגיא דסנהדרין (דף ל"ג ע"ב):

הלכה ח

כהן שגדל שערו וכו' אם נכנס ועבד חייב מיתה בידי שמים כשכור שעבד שנאמר ויין לא ישתו וגו' ופרע לא ישלחו. והקשה הכס"מ דמה צורך להיקש זה הא מקרא משמע ראשיכם אל תפרעו ולא תמותו הא אם תפרעו תמותו, ותירוצו דחוק. אך הקושיא מעיקרא לק"מ עפמ"ש בס' יראים סי' שמ"ח דקרא דראשיכם אל תפרעו לשעה נאמר ולא לדורות שהרי כהנים הדיוטות היו והוזהרו שלא לערב שמחתו של מקום וכן פירש"י שהוזהרו שלא לערבב השמחה ע"כ:

תוכן העניינים

יד איתן על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה