יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת כתובות
(דף ב' ע"א) בגמ' אר"י וכו' מפני מה אמרו בתולה נישאת כו' עד סוף הסוגיא אלא אי איתמר וכו'. מבאר פשט הסוגיא אשר כל המפרשים נתקשו בה ומפרש הסוגיא ג"כ אליבא דפרש"י:
שם ברש"י ד"ה תקנת חכמים כו'. מבאר דברי רש"י דנחית לדברי הר"ן שמביא קושית הראשונים אמאי פתח בתרתי בתולה ואלמנה ולא נקט טעם כי אם על בתולה וכוון רש"י לתירוץ האחרון של הר"ן, ועוד מפרש דברי רש"י באופן אחר דכוונתו לדברי התוס' ד"ה נשאת ובאופן הראשון מפרש ג"כ דיבור השני של רש"י ד"ה שפעמים בשבת אבתולה קאי שלכאורה למותר הוא:
שם בתוס' ד"ה ליום הרביעי. מבאר כוונת התוס' עפ"י מאי דקמיבעי' להו להגמ' לקמן (דף ה' ע"א) אי הבעילה ביום הרביעי או בליל חמישי:
שם בתוס' ד"ה ותנשא באחד בשבת. מבאר דברי המהרש"א בכאן דהיה קשה לי' ה' דקדוקים בדברי התוס' ובדבריו מיושב הכל:
ע"ב בתוס' ד"ה לפיכך. מביא דברי המהרש"א מש"כ דלפי' התוס' אין הכרח לומר הסברא דארוסתו אגידא ביה טפי מיבמתו, ומיישב דאמאי לא נאמר גם לרש"י כן, ומקשה על הקושיא השני' של המהרש"א וכל תירוצו דאכתי תקשה לוקים בחלתה היא ומסיק דהנכון כמש"כ השיטה מקובצת כאן ובדבריו מיושב גם קושית המהרש"א:
(דף ד' ע"ב) ברש"י ד"ה לא עמו בבית וכן הוא אין אבילותה מוטל עליו. מבאר כוונת רש"י במה דסיים וכן הוא וכו' דכוונתו כפי' הרשב"א בתוס' ד"ה ומי שאני, ובזה מדוקדק דברי רש"י הקודם ד"ה ונוהגת ומיושב קושית המהרש"א שם:
(דף ה' ע"א) בתוס' ד"ה אלא מעתה. מבאר דלתירוץ התוס' אתיא פירכת הגמ' אליבא דכ"ע:
ע"ב ברש"י ד"ה או כר"ש ומותר וא"ת פסיק רישי'. מדחה דברי המהרש"א כאן שכתב דדברי רש"י לא יתכנו רק לאידך איבעיא דאת"ל דם חבורי מיחבר ומיישב מאי דבלישנא בתרא תפס צד האיסור משום דלדם הוא צריך ובלישנא קמא תפס צד ההיתר משום דלדם הוא צריך עפ"י דברי התוס' בד"ה את"ל ומתו"ז מיושב דברי רש"י כהוגן:
(דף ו' ע"א) בתוס' ד"ה האי מסוכרייתא דנזייתא וכו', מבאר דבריהם דמאי תקנו בהא"נ כיון דלא תירצו בזה אלא הושענא:
(שם ע"ב) בגמ' אלא מעתה טבעה ספינתו בים, ישוב לקושית המפרשים במה שהקדים לפרוך מטבעה ספינתו בים ולא הקשה מיד מאבל:
שם בתוס' ד"ה מאי לאו דטריד כו', מבאר דברי המהרש"א כאן:
שם בד"ה והא אמר ר' אבא כו', מבאר כוונתם מאי דקשה להו:
(דף ז' ע"ב) בתוס' ד"ה מאן דלא חתים כו', מבאר אמאי לא ניחא להו פי' הקונטרס:
(דף ח' ע"א) בתוס' ד"ה שהכל ברא לכבודו, מבאר דמוכח דתוס' חולקים על רש"י שכתב דסדר הברכות מתחיל מאשר יצר ואילך:
(דף י' ע"א) בגמ' והא רב נחמן הוא דאמר מהימן כו', מיישב קושית המפרשים דדילמא הכא מיירי באשת ישראל דמודה ר"נ כמש"כ התוס' בד"ה חזקה, גם מה שקשה לסברת הרא"ש דאם לא ערער מיד אינו נאמן דדילמא הכא מיירי כן:
שם בתוס' ד"ה הואיל ותקנת חכמים היא כו', ישוב לקושית המפרשים דמאי ענין קושיא זו הכא, גם מבאר המשך לשון התוס' בקושיתם השני' ועוד דלא משתמיט שאין לה שום קישור ושייכות לתחילה:
(דף י"ב ע"א) בתוס' ד"ה וניחוש שמא תחתיו כו', מיישב דאמאי לא סתרו התוס' תחילת דבריהם במה שרצו לפרש פירכת הגמ' אמאי אין יכול לטעון ט"ב לאוסרה עליו משום זה דא"כ אמאי פריך לר"א דוקא כדכתבו התוס' בסו"ד:
(שם ע"ב) בתוס' ד"ה רב הונא כו', מבאר כוונתם עפ"י מה דכתבו בכמה מקומות דגם סומכוס לא קאמר חולקין אלא היכא שבלא טענותיהם יש ספק לב"ד, ובזה מבאר פלוגתתם ולא תקשה על פי' תוס' דאמאי לא פליגי אי הלכה כסומכוס או לא:
(דף י"ג ע"ב) בגמ' אמר להן אין אפוטרופוס לעריות כו', מיישב קושית הפנ"י בכאן דמשמע מכאן דלית ליה לר"ג הא דאין אפוטרופוס לעריות ובחולין (דף י"א ע"ב) קאמרה סתמא דגמ' אין אפוטרופוס לעריות עפ"י דברי התוס' ד"ה השבתנו:
(דף ט"ו ע"א) בתוס' ד"ה וליוחסין כו', מבאר דאין כוונת התוס' בכאן להקשות כי אם לתרץ מאי דקשה לכאורה דאמאי לא אותיב ר' ירמיה לפי מאי דקס"ד ריב"נ דאמר כמאן, ומתרץ בזה קושית המהרש"א כאן וקושית המהרש"א שהניח בצ"ע דברי התוס' בד"ה מאן דמתני בסוף דבריו:
(דף י"ט ע"ב) בגמ' במערבא משמי' דרב אמרי וכו', מבאר הטעם דיליף שטר אמנה ושטר פסים מהקרא דאם און בידך, ושטר פרוע מואל תשכן וכו':
סליק מסכת כתובות: