טעמי המנהגים· רבי אברהם יצחק שפרלינג
סימן תתרכב
טעם שצריכים לתפור התכריכין בחוט של פשתן. מפני שהפשתן נקרא עץ יורה להנהגת עץ החיים. שם אמרי נועם פ' כ"ו:
קונטרס אחרון
בחוט של פשתן. בספר חסד לאברהם מעין רביעי עין יעקב נהר נ"ב כתב מצאתי בסכ"י וז"ל דע שיש סוד גדול בלבישת בגדי פשתן כי הוא תועלת לחיים ולמתים ולגדולים ולקטנים שכל נפטר שמתלבש בבגדי פשתן לבן אפי' נפטר בח"ל כל קטיגור נעשה סניגור. ואפי' תינוק שאביו מוחזק שמתו לו בנים הרבה כו' תינוק זה בטוח מכל אלו היזקות בסגולת לבישת בגדים אלו. ודוקא שמלביש בגדי פשתן לבדו ולא מין אחר עמו אפי' חוט א' פוסל בו.
ועי' פרישה סי' שנ"ב בשם נ"י דכל העושה תכריכים נאים למת וחשובים מכירים בו שהוא מודה בתחיית המתים ותע"ב:
כתב מהרי"ל מה שנוהגין להלביש המתים מלבוש פשוט כמין סדין למעלה מכל מלבושיו. משום דאיתא בירושלמי ר' בסדין אקבר. והרר"ז ז"ל הביא ראי' מביצה דף י' דקאמר למיגז לי' גלימא וזהו מלבוש העשוי כגולם בלי צורת חיתוך איברים ע"כ:
ובספר מעבר יבק שפת אמת פ"ח כתב וז"ל אמרו רבנן כסות היורדת עם האדם לשאול היא עולה עמו ק"ו מחטה וכו' ואפי' נשרף האדם הרוח מתלבש בריח מלבושיו. וכן כשהתכריכין בלין הרוח מתלבש בסוד התכריכין ההם. אך אם נפשטו מעליו אין לרוח במה להתלבש. וכן יכולים המתים להתלבש בלבושים אחרים כמו שהמלאכים המושגים לעיני חוש מתלבשים צורה אנושית.* ורבינו הקדוש הי' נראה בבגדי חמודות שהי' לובש בשבת ולא בתכריכין ודאי אם באותה שעה היו מחפשים בקברו היו מוצאים עצמותיו או גופו* אלא הי' התלבשות בדמות גופו הניכר לבני ביתו וזה לא ימצא אלא בחסידים שהם כבני בית למעלה וניתן להם בקשתם:
ובש"ע האריז"ל כתב שכפי גוון המלבושים שאדם לובש בשבת בעוה"ז כך ממש יתלבש אחר פטירתו בימי שבת תמיד. ועי' ס"ח סימן תשכ"ט:
ובספר ילקוט ראובני (ויחי) כתב בשם הציוני דמה שאמז"ל יעקב אבינו לא מת לפי פשוטו נתלבש צורה כעין גוף האדם קדמאה קודם חטאו ויהא משוטט בעוה"ז לתועלת עם קדוש:
ובשם הגהה שם כתב שיעקב אבינו ע"ה הי' יכול להתלבש ולהראות כענין אליהו ז"ל וז"ש רז"ל יעקב אבינו לא מת אלא שנעשה גופו ובשרו לפיד אש ונפשו תחופף עליו כל היום. ר"ל כל הנפשות נשארו ערומים ואינם לובשים לבוש השני כל עת שירצו ואפי' נפשות הצדיקים אלא בשעה שרוצה הקב"ה לעשות שליחות הצדיקים כגון נבות היזרעאלי וכיוצא בו ואחרי שעשה שליחתו מתפשטות ונשארו ערומים אבל של יעקב אבינו ע"ה אינה נשארה ערומה אפי' שעה א' אלא הלבוש שלו מחופף על נשמתה תמיד וכל שעה שנשמת יעקב אבינו ע"ה רצה להתלבש באותו לבוש הוא לאלתר מתלבש באותו לבוש ע"כ ארז"ל יעקב אבינו לא מת וכשישראל בצער הגלות מיד נשמת יעקב לובשה המלבוש ומבקש רחמים מן השכינה על ישראל וע"ל בהשמטה לסעי' תתרס"ט בד"ה ובאלשיך:
להנהגת עץ החיים. בספר עיקרי הד"ט סי' ל"ה אות י"ח כתב בשם הרמ"ז ובשם שאר פוסקים שמזכירים ומזהירים שטעות גדול' ביד עושי ההקפות בבית ואח"כ הולכים לקברות שאז הוא יותר צער למת. שחוזרים הנגעים להתאחז בו בתוקף גדול מבראשונה. ובספר מדרש אליהו מביא מעשי אדיר ונורא שאירע בימי האריז"ל על איש אחר שלא קברו אותו מיד אחר ההקפות ושלטו בו המזיקים ב"מ ושב וא"ת עדיף ע"ש:
ובספר מעבר יבק שפת אמת כתב וז"ל ואם יהי' לו מעפר א"י ישים תחתיו ובברית המעור וקצת על עיניו וכפיו בסוד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו כו' והועד לי מפי הראיה שעפר א"י מכלה בשר הגוף בזמן חודש ימים*. כי הבשר להיותו מעור הנחש הוא מכלה אותו במהרה להסיר טומאתו ממנה למען יהיה העם היושב בה נשוא עון.
ובספר מדרש תלפיות אות א' כתב שמעתי אם ישימו על עיני המת ועל טיבורו ועל מילתו מעפר של א"י נחשב כאלו הוא קבור ממש בא"י:
צריך ליזהר בשעת שמניחין את המת בקבר שלא יהי' עפר על פניו שיש לו בושת משאר מתים כי הנפשות הם כתואר הגופים. שפת אמת פ' כ"ה:
ובענין מ"ש בצוואת רבי יהודא החסיד בריש ס"ח דאין לחצוב קבר ולהניחו פתוח אם אין נותנים בו המת מבעוד יום. ואם יניחנו פתוח עד הבוקר בימים מועטים ימות א' מבני העיר. כתב בספר פחד יצחק שבעיר פירארא כשמת הזקן ר' שמואל ראווינה בשנת התפ"ב הוצרכו הקוברים לחצוב לו קובר ביום שלפני קבורתו לקברו ביום המחרת בבוקר בהשכמה. ובאו לפני הב"ד ושאלו אם חוששין לצוואת ר' יהודא החסיד. והתיר להם לחצוב אך בתנאי שאחר החציבה יכסוהו במחצלאות או נסרים ולא יניחוהו מגולה בלילה וכן נעשה:
אין נותנין ב' ארונות זה על זה וצריך למחות בקהלות שהקוברים עושים כן שלא ישימו זה על זה אלא בדאיכא בבירור הפסקת ו' טפחים מיהו אם א"א לקברו בענין אחר ודאי שרי. ש"ך סי' שס"ב סק"ד:
ובספר דבר יום ביומו (כ"ז שבט) כתב שבעיר קראקא נקבר השארית יוסף ועליו אשתו הרבנית ועליהם נינה הקטן ועליהם בנו של השארית יוסף כך חקוק במצבתם. וא"כ ד' אנשים נקברו זה על זה. ועי' פתחי תשובה. שם סק"ג: