טעמי המנהגים· רבי אברהם יצחק שפרלינג
סימן תתקצו
טעם. שנקראים בעל שמחה. שהוא בכחו להיות אדון ובעל על כל דבר שמחה ליתן לאחרים ההשפעת טובות.* בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר יעקב יצחק מלובלין זצוק"ל:
קונטרס אחרון
בעל שמחה. בספר דבש השדה אות קכ"ד כתב וז"ל ראיתי מאנשים גדולים חסידים גדולים אשר בשעת שמחת הצדיקים כגון חתונה. אזי דייקא בשעת החדוה הגדולה כמו אחר החופה. אזי דחקו א"ע החסידים הנ"ל ליתן קוויטיל ולהזכיר את שמם דייקא אז. שהי' סכנת נפשות ממש מפני הדוחק. והוא עפ"י מש"כ בספר מאור עינים (ויצא) על מה שפי' רש"י ז"ל ע"פ וישא יעקב רגליו. משנתבשר בשורה טובה כו' נעשה קל ללכת. כי איש המגיד בשורה טובה נתלבשה בו בחי' ניצוץ אליהו ממש. כי הוא המבשר כל הבשורות טובות שבעולם רק שמתלבש בהמגיד ההוא. כי בחי' אליהו הוא מששת ימי בראשית כו' וגם האיש שנתבשר הבשורה נכנס בו הניצוץ אליהו בקרבו ונתרחבה דעתו כו' ע"ש.
והנה בשעת השמחה ובפרט הצדיק יש לו כח ביותר לברך ולהשפיע. כי נתלבש בו אליהו. וגם בתורתינו מבואר זאת בפירוש שמצינו בשעה שבאה סרח בת אשר לבשר ליעקב אע"ה בשורת יוסף יוסף בנך חי. אז בגודל השמחה ברכה שתחי' לעולם ונתקיים בה כמו שמצינו במדרשים שסרח בת אשר חי' לעולם בג"ע וגם בבת שבע כשנתבשרה מדוד המע"ה שבנה שלמה ימלוך השתחוה לו ואמרה יחי המלך דוד לעולם. ונתקיים. כי דוד מלך ישראל חי וקים הי' ג"כ מחמת שנתלבש בה אז בחינת אליהו ומחמת גודל השמחה בהבשורה: