טעמי המנהגים· רבי אברהם יצחק שפרלינג
סימן תתקלח
טעם. שכותבין בתנאים המגיד מראשית אחרית. ע"ד שאמרו חז"ל שמ"ם יום קודם יצירת הוולד ב"ק יוצא בת פלוני לפלוני.* זרע קודש לט"ו באב:
קונטרס אחרון
בת פלוני לפלוני*. במקום שיש מנהג לכתוב תנאים וכתבו רק ר"פ וקנין יכולין לחזור בהם. ט"ז א"ע סי' נ"ו ס"ק י"ב. ומה שאומרים העולם שיותר נכון שיתגרשו אחר החתונה משיתפרק התנאים. הוא עפ"י מה שאמז"ל קידושין דף נ' ע"ב חוששין לסבלונות פירש"י מי ששידך באשה ונתרצה וקדם ושלח סבלונות בעדים חוששין שמא קידושין הן ואם נתקדשה לאחר צריכה גט מן הראשון. ועי' ב"י סי' מ"ה בשם מהרי"ק שלכך נהגו הקדמונים שלא תקבל הסבלונות הכלה עצמה כי היכי דלא ליהוי קידושין ע"ש. ועי' פחד יצחק שהאריך הרבה בענין הסבלונות ע"ש. ורע עלי המעשה שנתחדש כעת שהחתן נותן בעצמו המתנה להכלה. ועי' רמ"א סי' תרצ"ה סעי' ד' בענין משלוח מנות שלא ישלח איש לאשה כדי שלא יבא לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין.
ובענין שכר שדכנות כתב בשו"ת דברי חיים ח"א חו"מ סי' ל' בשם פנקס ארצות דיתנו מהצד היותר גדול שני זהובים מכל מאה זהובים מזומנים. וכן ג"כ מכסף וזהב ותכשיטי השוהו למזומן. ומספרים ומרגליות טובות כתבים קרקעות יתנו החצי ע"ש:
ובספר מחנה חיים ח"ב סי' י"ד כתב בשם הגאון הק' בעל חת"ס ז"ל והגאון אמרי א"ש ז"ל שפסקו ששכר שדכנות הוא ג' פרעצענט. היינו ממאה זהובים ג' זהובים. ואם השדכן הוא מעבר הנהר והלאה ד' פרעצענט:
ובשם ספר כרם שלמה כ' שמעתיק תקנת מעהרין ששכר שדכנות מצד החתן ממאה זהובים ב' זהובים ומצד הכלה ממאה זהובים א' זהב אף שיהי' סך הנדן כמה אלפים, כן יהי' אם הב' צדדים בעיר אחת. אבל אם צד א' מעיר אחרת בין במקום קרוב בין במקום רחוק יוסיפו לו על כל מאה זהובים חצי זהוב וזה יהי' עד שש מאות ועד בכלל ותו לא. וגם יתן החתן ב' שלישים וצד הכלה חלק שליש א'. זולת מצד החתן מה שאביו מקשר עצמו ליתן לבנו לא יתן כלום שדכנות ממנו. ומכ"ש שלא ינתן מצד החתן משום רבנות חזנות ושמשות ע"כ תקנת מעהרין:
ובספר לבושי מכלול סימן כ"ז כתב בשם ס' משפט שלום סוס"י קפ"ה שבמדינתינו נהגו ליתן שכר שדכנות ב' וחצי מכל מאה וברחוקים נותנים כפל ושיעור רחוק הוא עשרה פרסאות. ואם נותנים טאבאלע נותנים רק ב' וחצי מכל מאה:
אין שום חשש כלל. ועי' בתשו' נו"ב תנינא אה"ע סי' ע"ט שכתב דכל צוואתו לא הי' אלא לזרעו אחריו ולא לשאר אנשים. וע"ש עוד שהתרעם על רוב העולם שלתת בתם לע"ה אינם חוששים והוא נגד דברי חז"ל ולצוואת רי"ח חוששין.
ובספר דברים נחמדים להגאון הקדוש מדינוב זצוק"ל חידושים אות ח"י כתב וז"ל בשו"ת הון יוסף סי' ט' י' י"א שם חקרו בעניני הזיווגים שאסר ר' יהודא חסיד. והם היפך דברי תלמודא דידן ע"ש הנה הרב המחבר הפריז על המדה להתיר לגמרי הדברים שאסר מהר"י חסיד זצוק"ל. והרב מהר"י סוזין הפריז ג"כ לאסור הכל ע"ש. ולדעתי גם כוונת מהר"י חסיד אינם לאסור בכל מקום. וגם עפ"י חכם בדור בודאי הוא מתיר. כי בשמים אינם פוסקים הלכה בשום פעם רק כמו שפוסקין חכמי הדור בעוה"ז. כי לא בשמים היא. והנה רב פפא שהי' חכם בדורו ונשא היא ובנו ב' אחיות. הנה הסכימו בודאי מן השמים. וכן כעת בבא האדם לשאול לפני חכם והחכם ממציא ראי' מן הגמרא מן מעשה דרב פפא הנה אין כאן בית מיחוש ע"ש. וע"ל סעי' תתר"ה בהשמטה בד"ה ובספר:
ואפי' בכלה וחמותה. ובשו"ת ויעתר יצחק הי' ס"ה כ' בשם בעל צ"צ זצ"ל בפסקיו לסי' קט"ז וז"ל דו"ז ההגרי"ל ז"ל אמר לי משם רבינו הגאון ז"ל נ"ע זי"ע שהקפיד ביותר על ענין שלא יהי' שם כלה כשם חמותה. יותר מעל שמו כשם חמיו. ובפרט כשקורין לא' בשני השמות יחד. וסיפר לי אחד משם רבינו ז"ל ששאלוהו תרי גיסי שהי' בת של זו כשם אשתו של זו. אם החתן. ורצו לעשות שידוך. והשיב שיוסיפו להכלה עוד שם א'. למשל. רחל. רבקה רחל. וא"כ אפי' בשינוי סמך לה בכה"ג. כש"כ כששמה מעריסה בב' שמות כו' ע"ש: