אור ברסלב
טעמי המנהגים סימן תשיז

טעמי המנהגים· רבי אברהם יצחק שפרלינג

סימן תשיז

סימן תשטז

טעם. שבעת תקיעות שופר דוקא הרב שבעיר הוא המקרה להתוקע. תקיעה תרועה תקיעה. הלא עבודה זו גם אחר יכול לעשות. אלא טעם הדבר. שאם א' מהמון עם יהי' המקרה ויראה נוסח התפלות (הנדפסת במחזורים) עם שמות המלאכים ידמה בדעתו שרק טעם זה הוא יסוד של מצות תקיעת שופר. ורק על פי כוונה זו יקרה להתוקע. משום שלדעתו מי שאינו תוקע על פי כוונה זו לא קיים מצות שופר כלל. ובאמת לא כן הוא. כי מי עמד בסוד ה'. ואמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. מש"ה היתה התקנה שיהי' המקרה רק הרב שהוא ת"ח והוא יודע שכל אותן הנוסחאות עם שמות המלאכים רק דברים של מה בכך המה ולא לעיכובא. ועיקר כוונת המצוה הוא רחמנא אמר תקעו. הקב"ה צוה לבניו קיימו מצות תקיעה. ורק על פי כוונה זו דהיינו הנני מוכן ומזומן לקיים רצון השי"ת שאמר תקעו הוא מקרה להתוקע והוא היא הכוונה הנבחרת ואין בה משגה.* מא"ד ח"ד בשם הגאון הקדוש בעל חת"ס זללה"ה:

קונטרס אחרון
וקרה להתוקע פ"א כיבד הרב הצדיק הק' מלובלין זצוק"ל את אחד מתלמידיו שיהי' בעל תוקע בר"ה וקיבל ע"ע. וקודם התקיעות קרא אותו לאמור לו ד"ת כמנהגו לומר לבעל תוקע ד"ת קודם תקיעות ואח"כ כשהלכו לביהמ"ד לתקוע אמר להרב הצדיק הקדוש הנ"ל. רבי. תדעו כי לא נסיתי עוד מעולם להחזיק שופר בפי. ואין אני יכול לתקוע. ואמר לו הרבי מלובלין מפני מה קבלת ע"ע לתקוע. ואמר לו כמו כן מצינו במשה שבתחלה שאל להקב"ה כי יאמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. ואחר שאמר לו אהיה אשר אהיה השיבו משה שלח נא ביד תשלח. א"כ רצה להחזיק לו ידיעת שמו יתברך. וכמו כן מפני שרציתי לשמוע מה שהרבי אומר להבעל תוקע קודם תקיעות. ולא תקע הוא אלא אחר:
וראיתי בספר אחד בשם הרב הצדיק הקדוש מהר"י מריזין זצוק"ל שאמר להמקרא התקיעות לפני התוקע בלשון אשכנז לך ואמור ארבע אול חמש. וכונתו הי' כי יתמשך מקול קריאתו רחמנים וחסדים מרובים הנרמזים ע"י שם בן ד' ולא דין ח"ו הנרמז ע"י שם בן חמש*:
עו"ש כי בפסוק תקעו בחדש וכו' תמצא האותיות הקודמין לאותיות חד"ש המה גז"ר. והקודמין לאותיות שופר המה קר"ע. והקודמין לאותיות כס"ה המה דין. ונרמז בזה כי בהשופר יקרע הגז"ד:

תוכן העניינים

טעמי המנהגים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה