טעמי המנהגים· רבי אברהם יצחק שפרלינג
סימן תשט
טעם. שא"א הלל בר"ה וביה"כ. דאיתא בר"ה א"ר אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר"ה וביוה"כ. אמר להם אפשר אני יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים לפני נפתחין וישראל אומרים שירה.* טור סימן תקפ"ד ועיין מס' ערכין דף י':
קונטרס אחרון
תלוין ועומדים. בספר נחלת יעקב באבני שוהם (ואתחנן) פי' הלשון תלוין ועומדים ע"פ הידוע שאסור לומר לחיים בפתח דמשמע לא ח"ו אלא בצירי וכן פסקינן אצל שאר דברים שלמד בתחלה. ולפ"ז בר"ה צדיקים גמורים נכתבים לאלתר לחיים בנקודתן צירי. ורשעים גמורים נכתבים לאלתר למיתה. ובינונים תלוין ועומדים. היינו שהבינונים נכתבים בר"ה באותו ספר לחיים רק בלי נקודות. לכן הנקודות תלוין. והתיבה לחיים עומד. ויתכן לשון תלוין ועומדים. וביוה"כ נכתב החתימה. כלומר הנקודות שהוא סוף דבר של התיבה כי אין רעה יורד מן השמים:
ובספר ברית אברם פי' מה שאנו אומרים בפיוט מוסף ר"ה יום א'. הן למות אם לחיים חי חי יזכור. היינו דכותב שיחי' עד זמן פלוני וממילא כשיגיע הזמן הזה ימות. כי מפי עליון לא תצא הרעות. וז"ש הן למות אם לחיים חי חי יזכור כנ"ל וז"ש הכתוב משפטי ה' דייקא פי' בין לחיים בין למות הכל הוא אמת. רק ע"ז קשה הלא מאתו לא תצא הרעות וא"כ איך יוכל לכתוב למות. לז"א צדקו יחדיו דייקא פי' יחדיו בין לחיים בין למות הכל כותבין הצדק דהיינו החיים ולא הרעות.