טעמי המנהגים· רבי אברהם יצחק שפרלינג
סימן תרפב
טעם. שהש"צ כשמתפלל סליחות מתעטף בטלית שאולה. כדי שלא יצטרך לברך כיון שאומרים סליחות בלילה ולדעת הרא"ש חייב בברכה בכסות המיוחד ליום אפילו לבשו בלילה ואפי' למאן דפסק לברך על טלית שאולה היינו כששאלו כדי לצאת בו אבל כאן לא נתכוין אלא משום צניעות בעלמא כ"ע מודים דא"צ לברך.* ט"ז סי' תקפ"א ס"ק ב':
קונטרס אחרון
ויאמר סליחות ואח"כ יתפלל. נוהגים שמי שמתפלל סליחות מתפלל כל היום שחרית ומנחה ומעריב ואפי' ערבית שלפניו הוא מתפלל. והוא קודם לאבל וליארצייט ומוהל. ואפי' יש שם הגון ממנו. ועכשיו לא נהגו כן. ומי שיש לו יא"צ הוא מתפלל. וכן האבל. מטה אפרים סי' תקפ"א סעי' ל"א:
ומה שנהגו בהרבה מקומות שאין האבל אומר סליחות לפני ר"ה ואינו עובר לפני התיבה כל היום בעשרת ימי תשובה רק בשחרית אומרים מאשרי ובא לציון ואילך כתב בשו"ת נו"ב סי' ל"ב שהמנהג לא נתפשט מבעלי תורה. אך בתוך שבעה אין לו להיות ש"ץ בימי הסליחות. ובמכ"ש בער"ה. מפני שאז מה"ד מתוחה עליו. שם סעיף כ"ג ואלף למטה שם: