טעמי המנהגים· רבי אברהם יצחק שפרלינג
סימן תרס
טעם. שאין מקדשין הלבנה קודם תשעה באב. כי במוצאי תשעה באב נולד בן דוד ע"כ יש לקדש במוצאי תשעה באב ומבשרים ללבנה ולישראל שעתידים להתחדש.* האר"י ז"ל עי' באר היטב סי' תקנ"א ס"ק כ"ה:
קונטרס אחרון
כי במוצאי ת"ב נולד בן דוד. בספר עבודת ישראל פי' בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר יעקב יצחק מלובלין זצוק"ל ביקש רבי לעקור ת"ב שחל בשבת ואמר הואיל ואידחי ידחי* פי' שרצה לעקור צרת ת"ב כלל ועיקר ולגלות הקץ ע"י שחל בשבת יום הקדוש והואיל ואידחו ידחי לגמרי. ולכן לא הודו לו חכמים כי אין לדחוק את הקץ:
במוצאי ט"ב. ומה שכ' הט"ז סי' תקנ"א סק"ח דאין מקדשין הלבנה במוצאי ט"ב או בשאר תענית כתב הפ"מ שם בשם א"ר דנוהגין לקדש במוצאי ט"ב כי נולד משיח במוצאי ט"ב ואם אפשר לטעום קודם שפיר דמי. ואם עדיין הולך יחף יסיים מסאני' ואין לקדש הלבנה כך:
בורא מאורי האש. בספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' תקנ"ו כתב אודות ברכת מאורי האש במוש"ק שהוא ט"ב כיון שעכשיו מדליקין כמה נרות סמוך לאמירת איכה יש ליקח שני נרות כאחד כי אבוקה מצוה מן המובחר ואין לשנות בזה מבכל השנה. ועי' קונ"א לט"ה בהשמטה לסעי' ת"א בד"ה כשחל:
לזכור בהחורבן. ובספר מדרש אליהו כתב שמעתי שבעיר אחד אין לובשים רק שחורים על חרבן הבית ועל גלות השכינה. ולכל העיר יש לבוש מיוחד לחתן וכלה והוא לבוש נאה לכבוד החתן והכלה. ובשעת הקידושין מלבשים להם בתכריכין כדי שיזכרו מיום המות ומשימים אפר על ראש הכלה. ואחר השבע ברכות לוקחים מאותו אפר שבראש הכלה תחת הכובע שלה שהביאה מביתה ונותנין על הביצה ואוכלים. ואותה העיר מתענין שני וחמישי לעולם על גלות השכינה. וסיים שזה שמע מפי זקן נכבד נבון וחכם אשר הלך שם:
בניך עשאוני ככינור. בספר כולם אהובים בתיקון הנפש פ"ח כתב שמעתי מהמגיד מקאזניץ זצוק"ל שפעם אחת בחג השבועות הי' מאריך מאד בברכת יוצר אור בתיבת וזדים טבעת. וכדומה שהי' מאריך לערך ב' או ג' שעות בב' תיבות אלו. ואמר אחר התפלה מחמת שבדחן א' אמר על דברים אלו דברי ליצנות הי' מוכרח להאריך להעלות אותן הדבורים להקדושה.
הוא תואר להם. בספר יערות דבש פי' הפסוק ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך. דהאי לספר הוא לשון גלוח כמו לא ישב אדם לפני הספר. ואמר הכתוב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי. מה לך לגלח ולספר הזקן אשר הוא חק אלקים. ותשא בריתי. ברית נקרא השפתים כמ"ש ברית השפתים. עלי פיך. היינו על הפה. כי כן דרכן של הרשעים לספר הזקן ושער השפתים מניחין. לכן אמר מה לך לעשות כן. כי אין זה רק מעשה היצר לפתות האדם דוקא בדבר שהוא עבירה לכן בשער הפה שמותר לגלח מפתה אותו שלא לגלח והזקן שיש בו איסור חמור מפתה אותו לספר. וכן מפתה אותו בפיאות הראש שיש בו איסור דאורייתא לגלח אותן ושער הקדקד שיש בו איסור מגדל בלורית מפתה אותו שלא לגלח כדי שיהי' קדקד שער מתהלך באשמיו. וז"ש ותשלך דברי אחריך. דבר נקרא הפיאות כי דיבור הוא קשה וכן הם השערות כי השערות רומזין לאור חוזר והוא קשה. השלכת אותם אחריך. היינו הפיאות שלך השלכת אחריך לילך בקדקד שער וכלית פאת שדך בקצריך: