טעמי המנהגים· רבי אברהם יצחק שפרלינג
סימן שלד
טעם. שאין מפסיקין בקללות שבתורת כהנים. משום דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. א"ר אחא אל תעשה התוכחה קוצים קוצים ואמר רבי יהושע דסכנין אני אמרתי עמו אנכי בצרה ואם כן אין דין שיברכוני בני על הצרות שלהם אלא יקרא אחד הכל ויתחיל בדבר אחר ויסיים בדבר אחר ואז יוכל לברך תחלה וסוף.* תוס' מגילה דף ל"א ע"ב בד"ה אין:
קונטרס אחרון
אין קפידא. ובספר אגרא דפרקא אות רנ"ט כתב ומנהג ישראל תורה היא מה שמקפידין שלא לעלות לתורה בקריאת התוכחות כי המקרא קורא לנוכח ואיתא בגמרא (שבועות דף ל"ו) יככה אלקים וכן יככה וכו' יתיב רב כהנא קמי' דר"י ויתיב וקאמר הא מתניתין כדתניא א"ל כנ"ה. היינו צוהו לכנות ולומר בלשון אחר שלא לומר לנוכח לחבירו לשון קללה אפי' דרך לימודו. וסיים ואני מקפיד בקריאתי התוכחות שלא יעמוד אדם נגדי או אצלי כיון שהוא דינא דגמרא ע"ש:
ובמהרי"ל כתב וז"ל בתוכחות דבסדר בחקותי קרא ש"צ יעמוד מי שירצה. וגער בו מהרי"ל לקרוא אחד מיוחד ככל שאר הפרשיות דדוקא לתוכחות דבמשנה תורה קורין מי שירצה משום דאינהו נאמרו בלשון יחיד. וראיתי פעם אחת דעלה עני ואביון אחד לקרא באותן תוכחות דבמשנה תורה וא"ל מהרי"ל מה לך ולצערך הלא כבר בעוה"ר נגעו בך התוכחות וכעס עליו שעלה. והיה מנהג במגנצ"א שהיו מתנים עם שמש ביהכ"נ כששוכרין אותו שאם לא ימצא שום עומד לקרא אל התוכחות שאז הוא יקרא בהן דמאחר שהוא מושכר לכך אין להקפיד כ"כ ע"ש:*
ובספר ארחות חיים סי' תכ"ח אות ת' בהגהות כתב בשם שו"ת הר הכרמל חאו"ח סי' י"ב בדבר עיר שהי' קשה למצוא מי שירצה לעלות בתוכחה עד שמבקשין ברצי כסף לאיש בזוי ואיכא בזיון התורה ובזיון הציבור יוכל הש"צ לקרוא התוכחה בלא ברכה ויש להתחיל קצת פסוקים שלפניהם וגם יסיים בפרשה שלאחריה ע"כ. ובשם שו"ת שו"מ מהד"ת סי' מ"ח כתב דגם כשמסיים העולה לפניו עד קוממיות יוכל העולה בתוכחה להתחיל פסוק אחד לפניו וליכא בזה חשש הנכנסים ויוצאים שהכל יודעים שהוא מפני התוכחה:
כתב בשו"ת יוסף דעת סי' ט' אם קראו התוכחה בלא גברא והי' ראוי להיות חמישי לא נחשב למנין ויקראו אחר התוכחה איש אחד לחמישי:
ובספר מאור ושמש פ' ויקרא כתב שמעתי מהרב הקדוש רבינו מנחם מענדיל מרימנאב זצו"קל שהמנהג הי' מקודם כשסיים הקורא לקרות פ' ויקרא שמסתיימת לאשמ"ה ב"ה היו הקהל עונין אחריו לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי שהוא ר"ת לאשמ"ה ב"ה:
כתב בספר החיים סי' תכ"ח מה שאין אנו נוהגין כמ"ש המ"א סק"ח בשם כנה"ג לקרוא ללוי פ' העגל בקול נמוך. לפי שבימיו הי' המנהג שהעולה הי' קורא בעצמו ואז כיון דקורין אותו ללוי והוא לא הי' בכלל מעשה העגל וא"כ הוי נראה אם הי' מגביה קולו כמקנטר את ישראל וכגבהות כאלו כוונתו ששבטו לא עשו כן רק שאר ישראל לכך יש לקרוא בקול נמוך. אבל לדידן דאין העולה קורא בעצמו רק אחר קורא א"כ מה בכך שהעולה הוי לוי כיון דהקורא הוי אחר אין בזה חשש קנטור כלל: