אור ברסלב

טעמי המנהגים· רבי אברהם יצחק שפרלינג

סימן שה

סימן שד

טעם. לאכילת דגים בשבת. דהנה אשכחן במעשה בראשית ברכה לג' דברים בשלשה ימים זה אחר זה ברכה לדגים ביום ה' ברכה לאדם ביום ו' ברכה לשבת ביום ז' והנה חוט המשולש לא במהרה ינתק. ע"כ אדם האוכל דגים בשבת לכבוד שבת יתברך בברכה המשולשת. בני יששכר. ועי' קונטרס אחרון לטעמי המנהגים בהשמטה לסעי' שס"ח בד"ה בס' תורת אמת.

קונטרס אחרון
ברכה לשבת ביום ז'. ומטעם זה ג"כ אומרים מזמור לדוד ה' רועי וכו' בסעודה ג' של שבת. שיש בו אותיות מנין ברכ"ה. ואומרים ג"פ להיות ברכה משולשת (ותבין ג"כ שיש בו תיבות מנין ז"ן הוא מנין דגים). גם להשפיע מזונות לימי החול ונרמז במזמור הזה ג"כ בנאות דש"א ירביצני ר"ת "דגים "שבת "אדם בני יששכר:
כתב בספר אור הישר מצוה גדולה הוא לקנות דגים לכבוד שבת לכל ג' סעודות בפרט בסעודה שלישית וראיתי שאין לאכול דג בחול באומרו אין בחול כח להעלות הניצוצות רק הכל בזכות שבת ע"ש:*
ובשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר מאיר מפרעמישלאן זצוק"ל דעד יום ד' בשבוע הי' אוכל דג בחול ומיום ד' ואילך לא היה אוכל דג בחול:
ובספר ישמח משה פ' וירא בד"ה ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וגו' כתב מה שהשיב למורו הצדיק הקדוש מוהר"ר יעקב יצחק מלובלין זלה"ה על מה שהקשה לו מ"ט לא נזכר בתוה"ק בסעודת המלאכי' דגים. וכן ויזבח יעקב בהר. לפי שעיקר הסעודה להעלות ניצוצות* ולתקן גלגולם. והנה איתא בכתבי האר"י דרוב צדיקים מגולגלים בדגים והיינו ודאי צדיקים קטנים אבל הצדיקים הגדולים אין צריכין לשום תיקון. ואז בימי אברהם לא היה רק הצדיקים הגדולים הנזכרים בתורה וקלסיה מאד. ואמר שמשום זה לא נזכר ג"כ בסעודת שלמה דגים. לפי שאז היתה סיהרא במילואה ואיש תחת גפנו היינו שהי' הכל נשמות חדשות ע"כ:
ובספר מצודת דוד לרדב"ז מצוה קפ"ה כתב וז"ל והוי יודע שאפילו לדעת האומרים שיש גלגול בבעלי חיים, בחגבים ודגים שכל שאסיפתו מתירתו אין שם אדם כלל. ואע"פ שבקצת חיות ועופות נמצאים בני אדם. דע שהם צדיקים גמורים בצאתם משם. כי מעט הזדקקות צריכים והרי הם כמלאכי עליון ע"ש. ועי' ליקוטים סעי' קט"ו קט"ז:

יתברך בברכה המשולשת. ובמ"א סי' רמ"ב כתב שיאכל בכל ג' סעודות דגים. וברד"ק בראשית כתב על פסוק ויברך אלהים שיש דג א' בים שאינו שותה ביום השבת והוא נח כל היום סמוך ליבשה או לסלע:
ובענין מה שיש נוהגין שלא לאכול דגים שקורין שלייען בחדש תמוז ובחדש אב. הוא עפ"י מה שכתב התוס' מכות דף ט"ז ע"ב בד"ה ביניתא וז"ל כמו דג קטן הנמצא במחרישה אע"ג דנמצא במים הי' מותר לפי שיש לו קשקשים אפ"ה לוקה ע"כ. והנה הדגים שקורין שלייען דרכם להיות בקרקע המים. ובימי תמוז ואב מחמת שהחום גדול יחמו הרבה מעינות וימים ובקרקע הארץ הם נמצאים ואין יכולים להבחין כי אולי המה מהנמצאים במחרישה. אבל אם רואין שהם שטין במים בודאי מותרים. וכן שמעתי בשם צדיקים אף שאין אוכלין שלייען בחדשים הנ"ל מ"מ מבשלים אותם ביחד עם שאר דגים:
ויש מקומות שהמים מגדלים בדגת הים שרצים אצל הסנפירין סמוך ממש להם וגם על הסנפירין ובתוך הפה והם עגולים כעדשה ואין ניכרין כלל ויש להם עינים שחורים כב' טיפי זבובים סמוכין זה אצל זה והמכיר אותן יכול להפרישן בסכין וקורין אותן (פיש לייז) וכמה פעמים הפרשתי אותן והנחתי בצלוחית של מים וראו אותן שטין במים. ולכן עכ"פ חיוב גדול לגרר היטיב היטיב על הסנפירין וסמוך להם ועל הזנב ויבדוק היטב היטב אחורי אזנים ובפה. ובכל המקומות צריך לבדוק תיכף מתחלת ימי הפסח בדגים בפה ובאזנים ובפרט בדג שקורין העכט יש שם תולעים כמו חוטין והם כמו נחש ארוך ודק וכמעט זה מצוי בהעכט מקודם פסח עד ימי החורף. חכמת אדם כלל ל"ח סעי' כ"ח:

תוכן העניינים

טעמי המנהגים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה