טעמי המנהגים· רבי אברהם יצחק שפרלינג
סימן רסח
טעם. שנוהגין לומר בע"ש בערבית ושמרו בני ישראל וגו' בין גאולה לתפלה. לומר שאם ישמרו שבת אין צריכין שמירה והוא ג"כ מעין גאולה שאם שמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין. (שם):*
קונטרס אחרון
מיד נגאלין. ובספר אשל אברהם סי' שפ"ב כתב שמעתי בילדותי שמצד מחללי שבת בדרבנן נכון החסידות שלא לטלטל גם שיש עירוב ונכון הוא:
מותר לשאת נייר או דבר אחר לקנח בו בבית הכסא אפי' ד' אמות בכרמלית ומכרמלית לרשות היחיד אם צריך לכך מפני שאיסור הכרמלית אינה אלא מדרבנן והתירוהו משום כבוד הבריות (רמ"א סי' שי"ב בשם י"א וכן הוא בש"ע הרב שם סעי' ד') ומ"מ לא יוציא רק בצמצום מה שצריך עתה. עי' מסגרת השלחן בקיצור ש"ע סי' פ"ב סק"ו. ועי' בס"ח סי' תשע"ג דאסור לצאת בשבת בחגורה רפוי' ואינו הדוק' במתניו דהוה משוי:
ובספר ארחות חיים סי' תקי"ד כ' בשם שו"ת השיב משה סי' י' ע"ד החבורה שומרים לבוקר המשכימים לומר תהלים קודם אור הבוקר בביהמ"ד אם מותר לומר בשבת לנכרי להדליק להם נרות קודם אור היום. ותורף דבריו לא מיבעי' לומר לעכו"ם קודם שבת או יוה"כ להדליק למחר פשיטא דשרי וכבר יצא היתר מהגאון מלבוב בישועות יעקב סי' ש"ז אלא אף לומר לנכרי להדליק בשבת בשביל ת"ת דרבים או לומר תהלים ברבים נמי יש היתר ויש להם על מה לסמוך. ואין למחות ביד המקילין ע"ש. ועי' באה"ט שם ס"ק י"ג שלימד זכות על שנוהגין שביו"כ מדליק העכו"ם נרות בביהכ"נ קודם תפלת נעילה ומתפללין לאורה.
ונתפשט המנהג לומר לנכרי להדליק נר לצורך סעודת שבת מאחר שגופו נהנה מיד והוא דליכא נר אחר ושלא גמרו עדיין סעודת שבת וכ"ש בסעודת חתונה ומילה בעת צורך גדול. מעדני אשר דף א'. ועי' או"ח סי' רע"ו סעי' ב' בהג"ה. ושל"ה מחמיר אף לצורך גדול עי' באה"ט שם סק"ה: ובספר צפנת פענת כתב בשם הזוהר כי בשבת יוצאין כל הנשמות מגיהנם חוץ ממחללי שבתות. ופי' בזה הפסוק כל העושה מלאכה מות יומת. ר"ל גם לעתיד יומת בגיהנם שאש גיהנם לא תכבה ממנו גם בשבת.
ובסידור לב שמח דרך התפלה כתב וז"ל מה שהותר בפי כל להסיק האגראלנו בשבת ע"י מכירה לעכו"ם וכל מי שרואה רואה שהוא רק הערמ'. ובזה יש ג"כ מלאכה דאורייתא שביתת בהמ' וכדומה והמוכר היינו הבעה"ב עומד ומסתכל האיך הי"ש הולך אם יהי' הרבה או לא. ובודאי הימים הראשונים היו טובים מאלה שלא היו יודעים מגראלנוס אלא קודם כניסת שבת היו משביתים ממלאכה ואפשר עי"ז יש עכשיו ר"ל התגברות חולאים בעולם בכל פעם חולאת משונה ר"ל. דידוע דהשעה ראשונה מכניסת שבת היא מזל מאדים ובזה שצוה השם לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת בזה נמתק המזל מאדים המורה חלילה על חולאים וביותר קודם כניסת שבת ישראל מדליקין נרות ובזה האור של נר שבת נמתק הכל ולכך אם מחללין שבת בהדלקה יש התגברות של מזל מאדים ומזה בא כל עניני חולאת ר"ל ומי שיראת השם נוגע בלבו לא יעבוד ביום השבת או יקח עכו"ם ויתן לו חלק שביעית ויתנה כך בתחילת השנה ובזה ודאי יתברך ויהי' לו ברכה:
צד מצוה מותר. אותן הכותבין דבר סתר בנייר עם חלב שנחלב ולא נתבשל עדיין ונבלע בנייר ואין רישומו ניכר וכשבא לחבירו נותן אותו אצל האש ושלהבת ומתחמם וניכר הכתב ההוא אסור לעשות זה בשבת דדומה לכותב. פרמ"ג סי' ש"מ סק"ג.
ובשפתי רננות כתב כתיבה העשוי' מאיזה מי פירות כגון מיץ של לימוני אין מתראה מה שכתוב בו עד כי יקרבוהו אצל האש. אסור לעשות זה בשבת:
כתב בספר אשל אברהם סי' שכ"ז וז"ל התרתי לשפוך יי"ש לראש בשבת קודש מצד מיחוש והזהרתי על סחיטה. ומצד איסור רפואה אין חשש לכ"ע שכבר נהוג לבריאים לשפוך לראש כדי לישן תיכף או כדי להמית כנימה שבשערות וכל הנעשה לבריאים אין חשש כבסי' שכ"ז גבי סיכה ע"ש.
מטר היורד בשבת וביו"ט מותר לרחוץ ולשתות מהם. הגהות מנהגים בשם רב האי גאון. וכן הוא בשבלי הלקט סימן פ"ה בשם רב צמח גאון זצ"ל משום דאסיקנא מיא בעבים מינד ניידי ולא הוי מוקצה.
אם יש עינבל קבוע בדלת אותו שפותח אין כוונתו להשמיע קול. פמ"ג סימן של"ח בשם א"ר*. מותר לטלטל בבהכ"נ השטענד"ר אף כשהנר דולק עליו. באה"ט סי' רע"ז סק"ו בשם א"ז. ויש להניח עליו סידור קודם הדלקה. ועי' ט"ה סעי' רנ"א. מולחין את הילד אחר שנולד כדי שיתקשה הבשר. מ"א סי' ש"ל ס"ק י"ד.
אסור לקלוע, האשה שערה בשבת ולא להתיר קליעתה אבל יכולה לחלוק שערה. ויש אוסרים לחלק שערה וכן נהגו לאסור לעשות ע"י כלי אבל באצבע בעלמא נהגו להקל. או"ח סי' ש"ג סעי' כ"ו:
אסור לסרק במסרק בשבת ואפי' אותו שעושים משער חזיר שא"א שלא יעקרו השערות. ואפי' להי"א דפסוק רישיא דלא ניחא ליה שרי מ"מ כיון שהוא רוצה בהפרדת השערות וא"א זה זולת ההשרה חייב. שם סעי' כ"ז ומ"א שם ס"ק כ"ב. ועי' באה"ט שם ס"ק י"ג בשם מהריב"ש שמתיר לתקן מעט שער ראשה בכלי העשוי משער חזיר אבל במסרק אסור. וכ"ש אם הי' לה כלי השער חזיר מיוחדת לשבת דשרי וכ"פ המ"א בסי' שכ"ז סעי' ג' ע"ש. והנה בעוה"ר רבו עתה המתפרצים ובשט נפש עוברים על כמה וכמה לאווין. ע"כ כל מי שיראת השם נוגע בלבו יגרש את הממארת הזאת מביתו:
ובענין איסור ברירה. כשם שיש איסור ברירה באוכלין כך ישנו בשאר דברים כגון בכלים ובמלבושים וכן בספרים. כגון אם הי' לפניו ב' מיני כלים מעורבים או איזה מלבושים ורוצה לברור מין א' מחבירו הרי מין זה חשוב כאוכל והשני חשוב כפסולת וצריך לברור את זה שרוצה לילך בו או להשתמש בו כי השני חשוב כפסולת וצריך לברור האוכל מתוך הפסולת. ויש ליזהר שלא לברור מלבוש או הכלי הצריך לו רק סמוך ללבישה ואם לאו אסור דהוי כבורר לאוצר וחייב עי' ש"ע הרב סי' שי"ט סעי' ח' וסעי' ב'. ומ"מ אם מונחים מלבושים זע"ז או שתולה א' ע"ג חבירו והוא צריך להתחתון מותר להסיר הבגדים העליונים וליקח את זה שצריך משום דהוי כמו פסולת שמונח ע"ג אוכל או שני מיני אוכל שמונח א' ע"ג חבירו שמותר לפזר את הפסולת וליקח את האוכל. ועוד דהוי כמו קליפת הפירות שמותר לקלף. וע"ש סעיף ו'.
ובענין אם מותר לכתוב בשבת ק' שיבא רופא אל חולה שיש בו סכנה. אם בלא כתיבה לא יבא, רשאי לכתוב. ומ"מ לא יכתוב כ"א ההכרחיות מאי דלא סגי בלא"ה. וכל זה רק ברופא מומחה משא"כ במי ששולח אחר אוהבו או מי שיתפלל בעדו י"ל שאין היתר לכתוב וצע"ע היטב. אשל אברהם סי' שכ"ח:
ובספר ארחות חיים סי' ש"ו אות י"ג כתב בשם שו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סי' ק"פ שהי' מתיר לאיש א' בלבוב שבא לו ידיעה שאשתו תקיף לה עלמא ר"ל בטריסקאוויץ לרכוב על סוס בש"ק לשם. וצוה עליו אשר בעת רוכבו לא ילבש בדרך שיכירו בו שהוא יהודי. כדי שלא יהי' ח"ה. ובשם שו"ת מגדל השן סי' ב' כ' דלחולה שיש בו סכנה מותר לישראל ליסע בשבת עם הרופא בעגלה דחיישינן שמא לא יזדרז הרופא:
ועי' בשו"ת הרי בשמים מהד"ת סי' קפ"ט שכ' להתיר לאוהבו של החולה שיב"ס שיסע עם הבאהן כשחולה מבקש. וכ"כ בספר מנורה הטהורה. ואסור לומר לצדוקי לעשות לנו מלאכה בשבת דכישראל חשיבי. פחד יצחק אות א':
ובסידור לב שמח כתב וז"ל ראיתי שתופסין וחולקים על צדיקים מה ששולחין להם שליח בשבת להתפלל בשביל החולה וזה בודאי מותר להחולה כמבואר בהר"ן שאפי' לקרובים מותר לשלוח כדי שלא תטרף דעתו עליו ומכ"ש אין לך גדול האמונה והבטחון שיש לחולה כשיודע ששולחים להצדיק מזה עצמו נמשך לו רפואה. וממילא הוא אצלו כסכנת נפשות אם אין שולחין. וביותר להצדיק דאתמחי גברא מצינו בגמרא להיתר. והצדיק בעצמו בודאי אינו חייב בזה שאינו מצוה לשום אדם שיבא אצלו בשבת: