טעבעלה באנדי על הגדה של פסח· רבי טעבעלה באנדי
מגיד · מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו
פסקה א
לפי ענ"ד הסידור הוא מבעהג"ד לחזור לענין הראשון מאי דסליק מנין בתירוץ עבדים היינו לפרעה אך שבינו לבינו הפסיק הענין בתשובות הארבעה בנים הנזכרים מפורש בתורה לכל אחד תשובתו ומכל התשובות הנ"ל מסתעף המצוה הזאת הנהוגה בלילה הזה יותר מכל הלילות לספר ביצי"מ ולאחר שגמר זאת המקור סידר בעל הגדה את הענין אשר התחיל מתחילה בעבדים היינו ליישב קושיית מה נשתנה אשר במקומו בארנו כי אנחנו עושים בלילה הזה סימן וזכרון לאשר היינו משועבדים וגם אנו עושים סימן וזכרון להחירות אשר המה תרתי דסתרי להדדי לכן מתחיל בעבדים היינו להורות ולזכור לנו השעבוד שהיינו משועבדים וע"ז אומר כאן הטעם למה היינו עבדים על כי מתחילה עע"ז היו אבותינו במצרים כמו שפירש הרשב"ץ ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו ושלא תקשה לך וכי משוא פנים יש בדבר לאחר שעבדו ע"ז האיך קרבם המקום לכן מביא בעהג"ד הענין מיהושע שאמר כה אמר וכו' ואקח את אביכם אתת אברהם מחמת כי מעת הכיר בוראו מסר נפשו על קדושת השם והשי"ת בחר בו באברהם אע"פ שקודם הכרתו הי' עע"ז עם תרח אביו כנזכר במדרש רבה עכ"ז מכיון שהכיר אחדותו י"ת מסר עצמו לכבשן האש על קה"ש ומה שאירע לאבות אירע לבנים עם קדוש הגם שמקודם היו מגואלים ומשוקעים בטומאת מצרים ובזוהמתם עכ"ז כאשר ראו האותות והמופתים פשטו בגדים הצואים מעליהם ויאמן העם עד שקנו בנפשותם ההשכלה להכיר טובות הבורא עליהם ומשכו עצמם מן המדות ומעשה מצרים וקשרו הק"פ בכרעי המטות לעיני מצרים וגם מלו עצמם עד שנתערב דם פסח בדם מילה נמצא היש לך קידוש השם גדול מזה שהמה היו עבדים משועבדים בעבודת פרך למצרים וכ"כ היו נכנעים ומובכאים תחת כפות רגלי המצרים ובפעם אחת הרימו ראש ופרקו עול המלכות מצרים מעליהם ומסרו נפשם לקשור ע"ז של מצרים בפרסום לעיניהם ואח"כ שחטו אותו וצלו אותו והכל הוא מורת רוח להמצרים הנמצא קידוש השם גדול עד אין ערך בזה כמו באברהם אע"ה ובעבור זאת זכינו ג"כ כמו אאע"ה לכן אמר וקרבנו.
פסקה ג
ברוך וכו' לישראל. צריך להבין במאי הזכיר לישראל ולא אמר כפשוטו לאברהם כמו שמסיים והולך אמנם יש לפרש דקאי על ישראל סבא כאשר ידע יעקב מגזירת ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם כי בארץ לא להם, וזהו על מיצרים אף שלא הזכיר בפי' זהו מחמת שהקב"ה מוסר הבחירה ביד האדם עכ"ז מרומז על מצרים כי יוסף העביר את מצרים מאחוזתם והחליף את נויהם מקצה לקצה למען לא יקרא הארץ על נחלתם וזהו בארץ לא להם של מצרים כנמצא במפרשי התורה ומחמת זה פחד יעקב אבינו ע"ה מאוד כי מצרים היא ערות העולם ואם ח"ו יקויים בבני' כל הד' מאות שנה במצרים יושקעו בטומאתם עד שח"ו לא יהיו עוד ראוים ליגאל ומטעם זה אמר לו הקב"ה אל תירא מרדה מצרימה אנכי ארד עמך מצרימה כי כ"מ שגלו שכינה עמהם ואנכי אעלך גם עלה לא אניח לבניך שישתקעו חלילה בנו"ן שערי טומאה וכאשר מצינו שרמז יעקב לבניו ג"כ שלא יהיו שם יותר מרדו כמו שמפרש רש"י ז"ל מקץ מ"ב פסוק ב' ולזה הסכים לו הקב"ה ויעקב ג"כ סמך ע"ז הבטחה שאמר לו הקב"ה אל תירא כו' וגם עלה הכפל לשון ומלת וגם הרבוי מורה שיתעלו מאוד ומזה מה שיקבלו אח"כ התורה אשר עי כור מצרים יזדככו למאוד לא כמו שהיה יעקב אבינו סבר שיתקלקלו שם ולכן הי' ירא, אכן מה עמקו מחשבות הבורא י"ת ששמה צרפם וזקקם ככסף עד שבאו לקדש שמו י"ת במסירת נפשם במצרים וגם על הים וגם במדבר כמאמר הנביא זכרתי לך וגו' אך הגזירה מהקב"ה הית' על ת' שנים מה עשה הקב"ה הכביד עליהם עול השעבוד כדי להשלים הגלות בזמן קצר והעלה עליהם כמו שהיו משלימים כל הת' שנים במצרים מחמת קושי השעבוד שהיו להם בזה היו להם הצירוף בזמן קצר למשך חצי הגלות וזהו שאמר ברוך שומר הבטחתו לישראל דייקא שאמר לו אל תירא והאיך עשה זאת מסיים והולך ב"ה שחשב את הק"ץ הייני ק"ץ שנה העלה עליהם כאלו היו עובדים את מצרים גם הק"ץ שנים שבין הכל הוא ת' שנים ובמה חשב לכן אמר "לעשות" כי תקן בקושי השעבוד כאילו עשו כל הת' שנים בשלימות וזהו כמו שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ועבדום וענו אותם דווקא לא העבדות בלבד כשאר עבדים רק נוסף להעבדות גם הענוי וזה גרם שנתקיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול ותיבת "גדול" נראה לכאורה מיותר אך לפי אשר בארנו כי שם נזדככו למאוד עד שזכו לא לבד שיצאו ברכוש כמשמעו וזהו כסף וזהב ושמלות אלא שזכו ג"כ לרכוש גדול היינו מצות פסח ומצות מילה ובאה להם הכל ע"י קידוש השם לכן זכו מזה ג"כ לקבלת התורה בהר סיני אשר ע"ז שייך למימר ברכוש גדול ודו"ק.
פסקה ה
והיא וכו' קאי לפי הפשט על מאי דסליק מיני' היינו על ברכוש גדול שהכוונה על התורה וזכות התורה עמדה לאבותינו ולנו וגם לנו בזה הגלות כי אין לנו שיור רק התורה ונוכל לומר כי מלת "והיא" מרמז באותיותי' הא' על האחדות שישראל מאמינים ביחוד שמו יתב' ויתעלה יו"ד מרמז לעשרת הדברות ה"א מרמז לחמשה חומשי תורה. וי"ו מרמז על שיתא סדרי משנה בזכות זה הקב"ה מצילנו מידם וזהו האותיות למפרע מהאי טעמא בתחילה על שיתא סדרי משנה להראות שחביבי דברי סופרים יותר מדברי תורה כמו שהביא הש"ס ע"פ כי טובים דודיך מיין, מיינה של תורה: ולהמשיך מאמר הגדה ואח"כ יצאו ברכוש גדול בזכות "והיא" וכ' איתי במס' ר"ה דף י"ב ע"א איידי דחביבא ליה אקדמא ע"ש.