טיב קידושין· רבי אריה לייב צינץ
סימן לד
א כל המקדש כו' מברך בנוסח ברכה זו תמהו הראשונים אמאי לא תקנו לברך לקדש האשה ועוד אמאי לא תקנו כעין נוסח זה בשאר מצות אשר כו' ואסר לנו אבר מן החי והתיר לנו השמיטה ועיין בר"ן ורא"ש שנדחקו והר"ן כתב שאין לברך על הקדושין דעדיין אינו גמר מצוה דאכתי מיחסרא מסירה לחופה וזהו דחוק דהא על השחיטה לאו מצוה היא כלל דלא לישחט ולא ליתהני ואם שחט עדיין אינו מצווה שיאכל ואף עפ"כ תקנו לברך על השחיטה וכ"ש בזה שעכ"פ הכשר המצוה הוא ולא סגי בלא"ה וגם דברי הרא"ש דחוקים. ואענה חלקי בזה והוא דאין בשאר המצות מצוה נמשכת ומתחדשת ע"י מעשה זו כי אע"פ שהשחיטה להתיר אבר מן החי אין נמשך מן השחיטה איסור הבלתי זבוחות שכבר נאסרו לכן לא תקנו רק על היתר זו השחיטה שהוציאה מידי אבר תן החי אבל איסור העריות מתחדשין עליו מן הקדושין שע"י הקדושין נאסר בקרובותיה עוד כל ימי עולם חוץ מאחות אשה שהותרה אחר מיתת אשתו נמצא שאין שייך לברך לקדש דלפעמים הקדושין הם מילי דכדי שמגרשה באירוסין ולזה תקנו לברך על שהתחדשה עליו קיום מצות חדשות והם העריות שנאסרות עליו ע"י קדושין הללו ולכך לא רמזו בברכה זו חייבי לאוין וחייבי עשה שאסורין ואינן בכלל עריות שאין זו נמשך מן הקדושין. ותקנו ואסר לנו את הארוסות והוא מכוון מאד לדברי תשובות רמב"ן דאף שפילגש היה מותר מ"מ כשבא לישא שתהיה כאשתו לכל דבר כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה נמשך שאיסור ארוסות נמשך מן הקדושין ג"כ ולדעת הרמב"ם בא להזכיר איסור הקדישות ולרבותא קאמר שאפילו הארוסות נאסרו וכ"ש פנויות וזה נמשך במה שנתקדשו בקדושת התורה:
ואמר עוד והתיר לנו הנשואות לנו ע"י חופה וקדושין מה שמרמז ההיתר דלא סגי בלא"ה הוא לכלול שלא תאמר שעיקר הכוונה לקיים פריה ורביה ואם כבר קיים פ"ו אין לו לישא אשה או להקרובות לא נאסרו כי אם מצד הזרע שלא יוכשר כפי דעת עליון אם יבא מן קרובות האשה לזה ירמוז כי מה שהתיר לנו הנשואין הוא ג"כ ע"י חופה וקדושין שאין הפרש באיסור עריות בין שהיא לבנים או אינה בת בנים אחר שנקראו קדושין שמורה על קדושת ופרישת העריות הנאסרות ע"י הקדושין. והקדים חופה לקדושין גם בזה דחק הרא"ש ואמרו שעיקר הנוסח בקדושין כמ"ש בחמ"ח ס"ק ב' ואין דעתי נוחה בכך דמי סני להו לתקן קדושין וחופה כסדר המעשה. אמנם יראה שתקנו חז"ל להסיר טעות מלב אשר יחשוב אתר שהקדושין אין מתירין אותה רק החופה א"כ היה אפשר לטעות שאיסור הקדושין אינו נמשך רק עד שתכנס לחופה ואז פקעי איסור הקדושין ובא קשר האישות מצד החופה לחוד והיה אפשר לטעות ח"ו שאם הגיע זמן חופה ונתעכב פקע כבר איסור הקדושין והאמת הוא שגם אחר החופה נשאר עדיין קשר הקדושין אבל לחודיה אין בה כח לעשות קשר האישות ואיסור הקרובות דחופה לא קני' והחופה לא באה אלא להתירה לבעלה ולזה רמזו חז"ל שהחופה מקרת בשביל שקשר הקדושין נשאר עלי' גם אחר החופה ככחו אז כחו עתה ומה שמותרת ע"י החופה לפי שעדיין הקדושין עליה כמקדם וזהו שמסיימין מקדש ישראל ע"י חופה שמתירין לבעלה וקדושין שנאסרו על העריות זה נלענ"ד נכון מכל מה שנאמר בזה:
ב וי"א דאחד תברך נראה דיש סמך לזה דהתוס' בכתובות דף ז' ע"ב ד"ה שנאמר למדו דמברכין ע"י שליח ממה דיליף במס' כלה מקרא דויברכו את רבקה ואליעזר שלית הי' וא"כ קרא דויברכו את רבקה ולא בירך אליעזר שהיה שליח (דע"כ ברכה דאליעזר לא חשוב שהיה קודם הריצוי) משמע דאחר מברך וכן משמע הלשון מברכין ברכת חתנים בבית חתנים וברכת אירוסין בבית אירוסין ולא קתני המארס האשה מברך כדתנן העושה סוכה לעצמו שרק לולב וערבה ופ"ק דפסחים משמע דלא קאי דוקא על החתן:
אלא דיש לעיין אם ניחא דהאחר שמברך הוא להוציא החתן בברכתו וא"כ אם החתן חרש שאינו שומע הברכה אינו מברך ואפילו הוא לעצמו לא יוכל לברך כדאיתא בפ"ק דתרומות חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום או כיון שהברכה אינה על גוף עשיית המצוה רק על כללות ישראל שפיר יכול אחר לברך וכן משמע מהא דלקמן סימן ס"ב בטור ומחבר שאם חבורות מתחלקין כל חבורה מברכת ואם אינו מוטל רק על החתן אין טעם שהחתן יברך לכל החבורה א"ו הוטל על כל החצויין שם וא"כ נראה הה"ד לברכת אירוסין דבחדא מחתא מחתינהו וכן מעולם לא שמענו שתהיה חופה בלא ברכת אירוסין אפי' לחרש: (ג) ואחר שיגמור הב"ש הביא מחלוקת הפוסקים י"א לברך קודם וי"א לברך אח"כ כי חיישינן שמא תחזור ולא תרצה לקבל הקדושין וקשה א"כ איך מברך השליח שמא חזר המשלח וביטל השליחות. ונראה ליישב ע"פ מ"ש בגיטין דף כ"ח שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן וא"כ י"ל לגבי האשה חיישינן שמא תחזור אבל לגבי המשלח הוי החשש שמא חזר והיינו שמת לא חיישינן ואין לומר שמא בזו הרגע יחזור המשלח הא ודאי לא שכיח כלל ועיין תוס' קדושין דף מ"ה ע"ב ועיין בסמוך:
ד וי"א דמברך אותה בשעת נשואין בתשובת ריב"ש סי' פ"ב הביא ראיה מברכת המזון שאם לא בירך מיד מברך כל זמן שלא נתעכל החזון ובמשל"ת ספ"ג דאישות כתב וראיה זו איני מכיר דשם תקנו ברכת המזון אחר האכילה וכל זמן שלא נתעכל עדיין נהנה אבל כאן תן הדין שיברך קודם העשיה כדין כל הברכות שמברך עובר לעשייתן ואם כבר קידש לא יברך ולא על הריב"ש תלונתו דעל הריב"ש י"ל בפשיטות דס"ל להריב"ש כהפוסקים דמברכין אותה אחר אירוסין לכתחלה וכדעת התוס' פסחים דף ד' דכשאחר מברך א"צ עובר לעשייתן ולא בא להביא ראיה רק שמברכין אותה אפי' זמן רב אחר קדושין.
ובאמת כבר כתב הרא"ש בפ"ק דכתובות כדברים האלה בשם רבינו יונה ועל הרא"ש בשם ה"ר יונה קשה טפי שהוא ז"ל נתן טעם שיכול לברך אותה אח"כ ומדמי לה לברכת המזון וקשה איך מדמי ליה הא כיון שדינה לברך קודם איך יברך אח"כ ותימא איך נעלמו מבעל מ"ל. אבל באמת לק"מ דס"ל דברכה זו נתקנה כדרך ברכת הנהנין שקבעם דלא יתהני בלא ברכה וכאן נמי נקבע ברכה על היתר שהותרה לו ע"י קדושין הללו א"כ כ"ש דכאן לעולם כ"ז שלא לכנסה לחופה עדיין הוא קודם ההיתר שהותרה לו ושפיר הוה עובר לעשייתן שהרי עדיין לא בא ההיתר עד אחר חופה ולא דמי לברכת הנהנין שאם אכל כבר היתה ההנאה שנקבעה הברכה עלי' ולפמ"ש לעיל ר"ס שנקבעה הברכה על שמתחדש עליו קיום חצות פרישת העריות שנאסר בהם ע"י הקדושין ממילא א"ש שעדיין לא עברה הנאת קדושה הלזו ושייכא קודם שהותר במה שנאסר לו עד עכשיו:
ה דחוזר ומקדש אותה עב"ש שהקשה דבסימן ל"ו ס"ו פסק שהמשלח לא יקדש אותה שיאמרו קדושין ע"י שליח לאו קדושין הם וכאן כתב דחוזר ומקדש אותה ולא חיישינן שיאמרו קדושין הראשונים לא הי' קדושין ואפשר קדושין ע"י שליח חיישינן טפי שיאמרו ע"י שליח לאו קדושין הם ע"כ.
ולי נראה באופן הלזה דכאן אפילו יאמרו שקדושין ראשונים אינם כלום אין חשש שהרי לעת עתה לא קיבלה קדושין אחרים ויש לתנות בתנאי וטעות אבל כשיאמרו קדושין ע"י שליח אינם כלום איכא תקלה להבא:
ועוד י"ל דכאן מסקי אדעתייהו דכיון דמברכין ברכת אירוסין מסקי אדעתייהו דעושין כן להסמיך הברכה לקדושין ולקמן מיירי שכבר ברכו ברכת אירוסין ע"י השליח כשקידש א"כ כשחוזרין ומקדשין בלא ברכה יש לחוש שיאמרו קדושין ראשונים אין בהם חמש אבל כאן מסקי אדעתיהו שעושין כן בשביל הברכה שלא יהא נראה כברכה לבטלה אבל לכאן המחבר הוא שכתב כן והוא ס"ל דאין מברכין רק בשפת קדושין דוקא א"כ ע"כ השליח בירך ואי לא בירך שוב אין מברך ובלא ברכה נראה כפוסל קדושין ראשונים וא"כ אפילו היה קדושין ראשונים ע"י שליח אם לא ברך חוזר ומקדש בשביל הברכה וכן משמע בהדיא בתשובת ריב"ש סימן פ"ב דלא כבית שמואל: (ו) צריכה עשרה לכתחלה כלומר מלבד שני עדי קדושין צריך עוד ח' אנשים אפי' הם קרובים חמ"ח והוא שלא בדקדוק דהא החתן מן המנין אפי' בברכת חתנים כדלקמן סי' ס"ב:
ז לכתחלה הטעם שנחלקו בזה הפוסקים עיין ברא"ש פ"ק דכתובות כ' כיון דיליף מבועז ובועז גם ברכת אירוסין עשה ובחדושי כתובות שחיברתי בילדותי הקשיתי דדילמא משום ברכת חתנים הוא דהצריך עשרה וצ"ל דס"ל הי תיניוהו מפקת א"כ איך כתב הרא"ש דאשר ברא לא בעי עשרה דלא דמי לבועז דשם עשו כל ברכת הזווג ונימא נמי הי מינייהו מפקת ונבעי גם לאשר ברא עשרה וצ"ע, ואיני כדאי להכריע ודעתי נוטה שא"צ לברכת אירוסין עשרה דהא איתא בכתובות דף כ"ג עבידי אינשי דמקדשי בצנעא ומילתא דמתעבדא באפי עשרה קלא אית ליה כדאיתא בר"פ המשלח בפני כמה מבטלו ואטו עבידי אינשי לקדש בלא ברכה שלא כתיקון חכמים. ור"ש הנגיד כתב שלא הוזכרה עשרה רק בברכת חתנים ולא באירוסין ועוד הרי קדושין בפני שנים ואתה מצריכו עשרה והרא"ש דחה דבריו שדי בשנים לקדושין ועשרה לברכה. ולענ"ד נראה דברי ר"ש הנגיד דהא אמרינן מותר לארס אפי' בט"ב שמא יקדמנו אחר והשתא איך נימא שצריך עשרה א"כ לא מצא עשרה לא יקדש ובתוך כך יקדמנו אחר. ולזה נראה שלא תיקנו עשרה רק בברכת חתנים שהוא אחר שכבר נתארסה לו ואגידא ביה דלא איכפת לן לאהדורי בתר עשרה ועיין לקמן סי' ס"ב ס"ד במקום דליכא פשרה ועוד דאמר בגמרא אמר לי הונא בר נתן מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח בועז ואמחי שבק לברכת אירוסין דקדימי לברכת חתנים ונקט ב"ח ולפחות ה"ל לינקוטי תרוייהו מנין לב"א וב"ח בעשרה. ועוד דבגמרא דף ז' פריך אהא דאמר אלמנה אינה טעונה ברכה האר"נ מנין לב"ח בעשרה שנאמר ויקח בועז ובועז אלמן שנשא אלמנה הוי וקשה דילמא בועז משום ברכת אירוסין עביד וילפינן ברכת חתנים כ"ש מברכת אירוסין:
הגם דגם בברייתא יש לדייק דתני מברכין ב"ח בבית חתנים וברכת אירוסין בבית אירוסין ואמאי לא הקדים אירוסין כסדר המאורע מיהו ולזה נראה לפי שברכת חתנים נתיחד לה מקום בבית חתנים והיינו במקום המיוחד לחופה לאפוקי בבית אביה דסתמא ללון כדאיתא בגמרא כתובות דף מ"ח ע"ב אבל ברכת אירוסין אין לה מקום מיוחד לא בבית המארסין ולא בבית המתארסות רק כל תקום שנתיחד לקדושין בית אירוסין מקרי לכן נקט ברכת חתנים דוקא בבית חתנים משא"כ אירוסין אין להם מקום מיוחד שיהיה בבית אביה דוקא כל מקום שמארס בית אירוסין הוא אבל הש"ס דנקט ברכת חתנים ושביק ברכת אירוסין משמע ודאי דלא בפי עשרה ואם כן נראה שאין לו למנוע לקדש אם אין לו עשרה בקלות: