טורי אבן· רבי אריה לייב בר אשר גינצבורג
דף מ"א
ע"א שבתון זכרון תרועה וק"ל כיון דר' יונתן ל"ל ג"ש דשביעי שביעי דמש"ה מפיק ליום תרועה ולא לילה א"כ פשוטה לפני' ולאחריה גבי יובל מנ"ל יש לתמוה לפי מה דסובר רבינו דמאן דלא יליף ר"ה מיובל להא דביו' ולא לילה ע"כ ל"ל ג"ש דשביעי שביעי א"כ קשה מסוגיין דשבת קל"ב דר"א דריש התם ליום תרועה דמכשירי שופר דוחין את השבת דיום ואפילו בשבת ופריך ורבנן (הכתיב יום) יום ולא לילה ור"א כו' נ"ל מיום הכפורים וגמרי מהדדי דיו' יעו"ש והשתא לפ"ד רבינו קשה למה להו לאוקמי לרבנן דפליגי אדר"א דדרשי יום ולא לילה כ"ר יונתן דהכא ולית להו גז"ש דשביעי שביעי.
והרי כולהו תנאי לבד מדר' יונתן ס"ל גז"ש דשביעי והרי בפשיטות לק"מ קושיות הש"ס דהא י"ל דרבנן דר"א ס"ל כהנך תנאי דפליגי אד"ר יונתן וס"ל שלש תרועות בר"ה מד"ת מגז"ש דשביעי ולא דרשי ליום ואפילו בשבת ויום ולא לילה דלדידהו מבעי לגופא והרי אפילו ת"ק דר' יונתן דס"ל שתים מד"ת ויליף יום ולא לילה מיובל אפ"ה לא דריש ליום ואפילו בשבת דאל"כ לא שמעינן כ"א אחת מד"ת כמו לר"י דדריש יום ולא לילה לא שמעינין כ"א אחד מד"ת.
ועוד שהרי רבינו בשוהם ד"ה והשתא הקשה על רש"י ותוס' בסוגיא דשבת הנ"ל. שפירשו דגמרי מהדדי דאמרינן התם היינו בהקישא והרי מסקינין הכא דכיון דאתי בגז"ש היקשא ל"צ יעו"ש.
דזה ל"ק כ"כ כיון דלא שמעינין לר"א בהדיא דס"ל גז"ש דשביעי יותר ניחא לפרש בדר"א דגמרי מהדדי היינו בהקישא דהשתא לפ"ז לא אייתר לן הקישא שהרי באמת דחיקא טובא להך תנא דמייתי בג"ש דשביעי כיון דמהקישא שמעינין לה למה ניתן גז"ש זו בסיני על חנם וכמו שהקשה רבינו בעצמו.
יותר ה"ל להקשות בפשיטות שהרי בהקישא לא שמעינן כלל לשלש מד"ת ואפי' שתיים מד"ת א"א למייתי כ"א בגז"ש דשביעי מייתינין לתרועה דיובל לר"ה. ולר"א נמי כיון דלר"א מבעי ליום ואפילו בשבת א"כ מהקישא לא שמעינין אפילו לשתיים מד"ת שהרי אפילו ת"ק דר"י דס"ל שתים מד"ת לא דריש לאפילו בשבת.
אלא שע"ז י"ל דלק"מ דע"כ ת"ק דר"י בדוקא נקט ליום תרועה לגז"ש דהכי גמיר לה מרביה דתרועה האמורה אצל יום אתיא לגז"ש דאי ל"ד הך תרועה אלא דתרועה דשבתון תרועה נמי י"ל דאתי לגז"ש ול"ד נקט יום תרועה. א"כ קשה מנ"ל שתיים מד"ת אימא דשבתון תרועה אתי לג"ש ויום תרועה מבעי ליום ואפילו בשבת דבע"כ צריך למידרש הכי ליום או למעט לינה או לרבות ואפילו בשבת.
ומהשתא כיון דגמר לה דתרועה האמורה אצל יום לגז"ש וכל גז"ש מופנה היא ע"כ דהאי יום ל"ד. ובהכי ניחא לי דלא תקשי מאי פריך בשבת שם ארבנן דלא דרשי ליום ואפי' בשבת מאי קושיא אימא דס"ל גז"ש דשביעי שביעי ומייתינן ל"ג מד"ת כהנך תנאי דג' מד"ת ולא דרשי ליום ואפילו בשבת ומבעי לגופא כמו לת"ק דר"י דלא דריש ליום ואפי' בשבת וכנ"ל.
דז"א דע"כ להאי תנא דל"ל גז"ש דמדב' ע"כ דרשי ביום או לרבות שבת או למעט לילה. דדוקא להנך תנאי דילפי גז"ש דמדבר כיון דבעי חד תרועה לגז"ש מופנה א"כ אי נימא דדרשינין יום לא אפשר למייתי בגז"ש דשביעי כ"א שתים מד"ת או חד מד"ת דאל"כ לא הוי גז"ש מופנה אבל להך תנא דל"ל גז"ש דמדבר וודאי דריש ליום אפי' בשבת.
אבל קושיות הראשונות ודאי קשיא ועוד דא"כ גם תירוצי באבני שוהם דלכך פירשו דגמרי' מהדדי היינו בהקישא משים דבר"א קיימינין ור"א ס"ל דמופנה מצד אחד למדין ומשיבין. הא מ"מ קשיא למאי דמשני לרבנן דדרשי יום ולא לילה ולא ילפי מיום ולפ"ד רבינו ש"מ דל"ל גז"ש דשביעי א"כ ע"כ גם רבנן דר"א ל"ל גז"ש דשביעי.
ועוד דא"כ ע"כ בהקיש' גמרי מהדדי והרי מהקישא א"א למייתי לשלש מד"ת כנ"ל. ועוד לפ"ז ה"ל להקשות ביותר תימא אסוגיא דהכא כיון דר"י לא יליף מיובל ולית לי' גז"ש דשביעי א"כ מנ"ל לאתויי בר"ה אפילו תקיעה אחת מד"ת.
שהרי חד קרא מבעי לגז"ש מופנה ואידך ליום ולא לילה א"כ א"א למייתי לתקיעה אחת כ"א מוהעברת שופר תרועה הנאמר גבי יובל. דא"ל דעכ"פ שמעינן מיום תרועה תקיעה אחת דנהי דאימעיט מיום ולא לילה מ"מ ממילא שמעינין לתקיעה אחת.
ז"א דאי נימא דעכ"פ שמעינין ממילא לתקיעה אחת מיום תרועה א"כ גז"ש דשבתון תרועה אינה מופנה. דהא י"ל דשבתון תרועה לגופא ויום תרועה כיון דצריך למעט לילה ע"כ צריך למיכתב תרועה אצל יום דביום בלא תרועה לא סגי.
אע"כ שמוהעברת דיובל שמעינן לתקיעה דר"ה בגז"ש דשביעי כנ"ל ואי ר"י ל"ל גז"ש דשביעי מנ"ל לתקיעה בר"ה. ובאמת הרב בעל כפות תמרים ביום תרועה שם הניח בצ"ע על הסוגיא ולא עוד אלא שדקדק מד' הש"ס דפריך ואידך ביום ולא בלילה מנ"ל ומשני יליף מיובל כו' משמע דבלא"ה לא יליף מיובל והרי אי לא יליף מיובל מנ"ל לשתיים מד"ת.
יעו"ש שהניח בצ"ע: וקושיא זו וודאי דגם לפ"ד רבינו לק"מ דע"כ ת"ק דר"י דריש לגז"ש זו אלא דהש"ס מפרש האמת דלדידי' ל"צ כלל דנ"ל מיובל ולאפוקי מדר"י דלא יליף מיובל משום דל"ד ר"ה ליובל: אלא שיש לתמוה על תמיהת הגדולים שלא הביאו למ"ש התוס' שם בסוגיא דשבת קל"ב הנ"ל ד"ה וגמרי מהדדי דרבנן דלא ילפי מיובל למעט לילה היינו משום דלענין זמן א"א להשוות ר"ה ליובל שהרי וודאי חלוקין הן בזמן שזה באחד לחודש וזה בי' לחודש.
ע"ש.
הרי לפי ד' התוס' האלו סרו מהר קושיות הגדולי' האלו מעל סוגין דהכא וכ"ע ס"ל גז"ש דשביעי שביעי ור' יונתן דדריש מיום ולא לילה ס"ל כהנך רבנן דשבת דפליגי אדר"א ואין להשוות ר"ה ליובל לענין זמן וממילא יתיישב נמי קושיות רבינו דמנ"ל לר"י פשוטה לפניה ולאחרי' ביובל כו'.
שהרי מר"ה להדיא בדר"י לקרא דוהעברת שופר ואחת מד"ת ואי גז"ש דשביעי שביעי גמר לה בג"ש דשביעי שביעי. ובאמת יש לתמוה שהרי הש"ס דהכא מייתי ל"ל מאי שייטי' דוהעברת שופר דיובל לר"ה.
ומ"ש רבינו דלר' יונתן העברת תעבירו משמע לי' לפשוטה לפניה ולאחרי' ויליף ליובל מהעברת תעבירו גופי' דכתיב גבי'. לכאורה אינו נראה כן מד' הש"ס דאיתא להדי' העברת תעבירו לא משמע להו הרי לר"י נמי לא מ"ל: וכן בסמוך שם איתא נמי לא משמע להו.
אבל לפ"ד התוס' שבת הנ"ל א"ש דודאי גם לר"י לא משמע לי' העברת תעבירו. דאי משמע לי' א"כ ל"ל להך גז"ש דמדבר כלל לפשוטה לפני' ולאחרי' בר"ה הא שפיר יש ללמוד בגז"ש דשביעי מיובל דכתיב גבי' והעברת תעבירו ופשוטה לפני' ולאחרי'.
אע"כ העברת תעבירו לא משמע לי' לפשוטה לפניה ומש"ה ניתן לגז"ש דמדבר לפשוטה לפניה ושוב ילפינן ליובל מר"ה בהקישא או בגז"ש: ומה שכתב רבינו באבני שוהם דלר"א ל"ל גז"ש דשביעי שביעי משום דשביעי האמו' בר"ה אינו מופנה וממיל' ל"ל לג' מד"ת. נראה שאין זה מוכרח.
דהכי כתיב בקרא דפ' אמור בחודש השב עי באחד לחודש יהי' לכם שבתון זכרון תרועה. ומדה"ל למיכתב באחד לחודש השביעי ובחודש מיותר הוא ומדסמך השביעי לבחודש וכתיב בחודש השביעי ש"מ לגז"ש בחודש השביעי האמור ביובל.
והא דלא גמיר בחודש בחודש לגז"ש י"ל משום דהרבה בחוד' נאמרו בתורה לכך נקיט בחודש השביעי. ולפ"ז היה נראה ליישב מה דק"ל לכאורה אהא דאמרינן דבחודש השביעי אתי להקישא שיהי' כל תרועות חודש השביעי שוות וע"כ אן לאחר דאתינן בגז"ש דשביעי שביעי מ"מ הקישא נמי איכא אלא דהקישא ל"צ ועוד שהרי רבינו הוכיח מהסוגין בד"ה שתיים דלא שמעינן לג' מד"ת כ"א ע"י גז"ש והקישא א"כ ע"כ צ"ל שההיקש הוא לבד הגז"ש.
וזה תמוה שהרי כיון דאצטריך בחודש השביעי הנאמר גבי יובל לגז"ש דשביעי וע"כ א"א למיכתב שביעי בלא חודש א"כ איך שמעינן מינה הקישא נמי. אבל לפ"ד הנ"ל א"ש דה"נ לרבנן דר"א דלא בעי מופנה משני צדדים א"כ אף אי הוה כתוב באחר לחודש השביעי נמי אתי לן גז"ש דשביעי מיובל כיון דביובל הוא מופנה והאי בחודש למה לי אע"כ מדסמך להאי בחודש השביעי ש"מ להקישא אתי ולפ"ז דעת התוס' שבת צ"ע.
ולק"מ קושיות רבינו בד"ה האי תנא על רש"י כיון דמהקישא נמי מייתינן לג' מד"ת למה ניתן גז"ש דשביעי בחנם כיון דל"צ כו' ולפ"ד א"ש דבאמת אחר דאתיא לן גז"ש שוב א"א כלל בהקישא כנ"ל ומה דקאמר הש"ס השת' דאיכא גז"ש הקיש' ל"צ ה"פ אף אי לא ניתן הגז"ש היה ידעינן מיתורא דבחודש השביעי דכתיב ביובל דלהקישא דר"ה אתי והתורה לא סמכה ע"ז כיון דמיתורא דבחודש השביעי בלבד אינו מובן כ"כ דלהקיש אתא שיהא כל תרועות החודש שוות אפשר דלא ידעינן למאי אתי ואתי גז"ש דשביעי שביעי להקיש יובל לר"ה להדיא וכה"ג מצינו בסנהדרין פרק נגמר הדין דאי לאו גז"ש דפרים היה מפיק לי' ממשמעות הקרא דהוצא את המקלל ומ"מ אצטריך גז"ש לפרושי משמעותא דקרא וה"נ בכה"ג הוא עיין תוס' ב"מ ס"א ד"ה מ"ע ובירו' דפירקין: דף מ"א ע"ב בהשמטות על (דף י"א) ד"ה מיהו כו' ש"מ דא"א בשום ענין כו דאל"כ כו' יש ליישב דרבנן דאהדרו לי' כבר מובטח כו' סברי כר אליעזר דעתו הוא בתשרי והתם בניסן קאי וע"כ לאו קץ דבעתו הוא אלא קץ דאחישנה ושפי' קאמרי כבר מובטח כו' מהמופלג השנון מו"ה שאול הכהן נ"י מבאבראייסק: