אור ברסלב
טורי אבן דף יג

טורי אבן· רבי אריה לייב בר אשר גינצבורג

דף יג

דף יב

ע"א עוד רקיע א' למעלה מראשי החיות.

ק"ל א"ב ה"ל ח' רקיעי' וז' אוירין. ואמאי אמ' בפ"ד דמנחות הפוחת לא יפחות מז' ולא יותר מי"ג כנגד רקיע ואוירן הא ה"ל ח' א"כ לא יפחות מח' ולא יוסיף על ט"ו הל"ל.

ושמא י"ל כיון שאין לנו רשות לדבר ברקיע זה הח' כנגדו וכנגד אוירו לא תקנו רבנן מנין חוליות: ב"ב של נמרוד הרשע פי' התוס' ב"ב לאו דוקא שהרי כוש ילד את נמרו' ולא מצינו אותו רשע מזרע כוש אלא ע"ש מעשיו שמלך גם הוא בשנער. ולי לא יתכן זה דקורא אותו ע"ש מעשיו ב"ב ולגבי אחשורוש אמ' אחיו של ראש ובין גילו זה חרב וזה ביקש להחריב זה הרג וזה בקש להרוג אלמא אחיו ובין גילו הוא דקרוי ע"ש מעשיו אבל ב"ב לא לא שייך לקרוא אא"כ הוא מזרעו.

ורש"י פ"ט דפסחים (דף צה) שפי' ב"ב ל"ד אלא מזרעו וא"ל דמזרעו הי' מן האם אע"פ שאותו הרשע הי' כשדי: אלא למי שיש בו ה' דברים שר חמשי'. לקמן גבי י"ח קללות דבישעי' מפ' שר חמשים אל תקרי חמשים אלא חומשין זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה א"ד שר חמשים כדר"א דא' מכאן שאין מעמידין מתורגמן על הציבור פחות מנ' שנים וש"ח היינו החכם הראוי לעמוד מתורגמן לפניו כדפי' רש"י לקמן והשתא שר חמשים דהכא מדלא קאמר שר חומשין משמע דהיינו אב"ד שראוי לעמוד מתורגמן לפניו.

אלא דא"כ ק"ל דלפי זה היינו נבון לחש דסיפא דהא נבון לחש דגבי קללות אמר זה שראוי למסור לו ד"ת שנתן בלחש. פירש"י כגון אב"ד ולבו דואג בקרבו ובודאי מי שמגיע למעלת אב"ד ראוי להעמיד מתורגמן לפניו אלא ע"כ שר חמשים דהכא היינו שר חומשין והא דנקט שר חמשים לישנא דקרא נקט (וזה) [צ"ל ומזה] מ"ל שיהי' אב"ד סיני ואינו מפולפל ועוקר הרים לישא וליתן כל כך מ"מ פי' א' נ"ל עיקר דשר חמשים דהכא היינו כדר"א ואפ"ה אינו בכלל נבון לחש דסיפא דר' אמי דהכא כר"ז ס"ל דבאב"ד או בלבו דואג לחוד סגי למסור לו ראשי פרקים ודלא כא"ד דבעי תרתי והשת' לבון לחש דהכא היינו לבו דואג לחוד ואינו אב"ד ונשוא פנים לקמן מפרש זה שנושאין פנים לדורו בעבורו למעלה כר"ח בן דוסא למטה כר"א ומסתברא דנשוא פנים דהכא היינו למעלה לחוד דלמטה אין לו ענין למסירות ד"ת.

ויועץ לקמן מפרש זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים וחכם חרשי' מפ' לקמן זה תלמיד המחכים את רבותיו חרשי' בשעה שפותח בד"ת נעשים הכל כחרשים ונבון זה המבין דבר חתוך דבר לחש שראוי למסור לו ד"ת שניתנו בלחש וק"ל א"כ דנבון ולחש שנים הן וכן חכם וחרשים שנים וה"נ גבי י"ח קללות חשיב להו בארבע א"כ האיך קאמ' ר' אמי אא"כ יש בו ה' דברים הא שבעה הוי מיהו בהא דחכם חרשים י"ל דישעי' קילל את כלל ישראל חשיב לי' בתרתי שלא ימצא בכללן שום אדם לא אדם חכם המחכים רבותיו ולא חרש שנעשין כחרשים ואע"ג דחרש עדיף מחכם ואם לא ימצא חכם חרש לא כ"ש מ"מ קילל את הכלל דהא בשעה שעושים רצונו של מקום נמצא בכללם כל המעלות דיש מהם חכמים ויש מהם אפי' חרשים אבל כשאין עושין רצונו לא ימצא בה לא בעל מעלה גדולה דחרש ולא בעל מעלה קטנה דחכם וכיון דבשני מיני אנשים מיירי ב' קללות הן אבל הא דר' אמי דמיירי במי שראוי למסור לו סתרי תורה דמיירי מאדם יחידי וכיון דאין מוסרין לו עד שיגיע למעלה גדולה של חרש ממילא כבר בכללו מעלה של חכם דבכלל מאתים מנה והלכך אינו ראוי לחשבו אלא לדבר אחד והא דנקט ר"א במילתי' חכ' עם חרש אע"ג דבכלל חרש הוי חכה לישנא דקרא נקט אבל הא וודאי קשה הא נבון ולחש ב' דברים הן ואפשר לזה בלא זה אפי' באדם יחידי ואמאי לא חשבן ר' אמי בחרתי כיון דאינן תלוין זה בזה ואמאי אמר ר' אמי ה' דברי' הא ששה הוי: אין מוסרין ד"ת לעובדי כוכבים הקשה התוס' בשם הר"א תיפוק לי' דהמלמד עובר משום לפני עולת"מ כדאיתא ב"פ ד"מ וכ"ת דמיירי בשבע מצות דידהו הא מצוה למסו' להם ונ"ל מהאי קרא אשר יעשה האדם וחי בהם ותירץ דה"מ דאפי' היכא דאיכא עובד כוכבי' אחד ללמדו מ"מ אסור משום מגיד דבריו וכו' ול"נ דלק"מ דהא מפרש התם טעמא דא"מ דכתיב תורה צוה לנו משה מורשה לנו ופריך ולחשבי' גבי ז' מצות.

ומשני מ"ד מורשה מגזיל גזל ומ"ד מאורסה כנערה המאורס' בסקילה והשתא א"ל דר"א ס"ל כמ"ד מורשה ומשום לתא דגזל נגעו בה והיכא דמוסרין ומלמדין אותו ברצון תו ליכא משום גזל דלא יהי' אלא אפי' נכרי העוסק בתורה ה"ה ככהן גדול ומאי קושיא דלמא מיירי שלומד ברשות י"ל דהגמ' פריך לה למ"ד דינו כנערה המאורסה וא"כ וודאי לא מהני רשות אבל אי אמרת דהתורה הקפידה כ"כ דשלא ברשות אסור משום גזל ול"ד לא"מ ועושה דשאר מצות אלא אדרבה מסתמא מצוה שלא לעשות מ"מ אפי' ברשות נהי דאיסורא ליכא אפ"ה דררא דמצוה נמי ליכא ואמאי אר"מ הרי הוא ככה"ג אלא ע"כ דעוסק תורה דמי לכל מצות דלישראל מצוה ולעכומ"ז רשות והוי בכלל אינו מצווה מש"ה הרי הוא ככה"ג ואמאי אר"מ ה"ה ככה"ג אלא ע"כ דעסק תורה דמי לכל המצות דלישראל מצוה ולנכרי רשות והוי בכלל א"מ מש"ה ה"ה ככה"ג.

ותדע לך דהכי הוא דברשות ישראל ש"ד שהרי בהרבה מקומת מצינו שהושיבו חכמי' לנכרי' על שאלותם בד"ת ובפ"ג דע"ז (ד' מד) תנן ששאל נכרי א' אה ר"ג כתי' לא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ וכו' והשיב אני לא באתי בגבולה וכו'. וא"א נעשה מרא' לנוי וכו'.

ד"א אם נותנין לך וכו' ואיך השיב הא איכא משום לפני עור אע"ג דבז' מצות דידהו מותרין לעסוק מ"מ נהי דעל ע"ז מצווין על הנאות ע"ז ומשמשיה ותקרובתה לא מצינו שיהי' מצווין. וראיי' לדבר נ"ל מסוף פ"ו דפסחי' (דף עב) דפריך למ"ד מקלקל בחבורה בשבת פטור הא דתני' השוח' בשבת בחוץ לע"ז חיי' ג' חטאות מה תיקון ומשני שמוציאן מידי אבר מן החי.

ופירש"י שאם אכל ב"נ אינו נהרג ואי בני נח מצווין על לאו לא ידבק. אכתי לא תיקן אפי' לבן נח כיון ששחטו לע"ז אסור לב"נ משום לא ידבק ול"ל דמ"מ נ"מ בהא שמוציאה מידי אבר מן החי ואפי' לישראל דאלו משו' לא ידבק אינו חיי' אא"כ אוכל כזית מן הבשר לחוד ואלו משו' אמ"ה אפי' אכל משהו בשר אלא שגידין ועצמות משלימין לכזית חיי' כדא' בפ"ז דחולין (דף ק) משא"כ בכל איסורי' הא ליתא דאטו בהאי קרא דלא ידבק אכילה כתי' בי' דניבעי שיעור אכילה שהוא כזית הא לא ידבק מאומה סתמא כתי' ואפי' כל שהוא במשמע ועוד בלא"ה הדבר ברור שאין ב"נ מצווין על לאו דל"י דמהיכי תיתי דהא אפי' בע"ז גופי' אין ב"נ מצווין אלא בדבר שב"ד של ישראל ממיתן עליהן למיעוטי גיפף ונישק כדאמ' התם בפ"דמ כ"ש לאו דל"י דאינו אלא מאברזייהו דע"ז דא"מ עליהן וא"כ האיך השיבו ר"ג עלי' הא איכא משום לפני עור א"ו ברשות ישראל ש"ד וכ"ת אכתי האיך השיבו הא מ"מ איכא איסורא משום מגיד דבריו ליעקב וכדר"א.

י"ל דהא אינו אלא אסמכתא בעלמא ומדרבנן בשואל ממנו ד"ת ומשיבו לית לן בה כיון שאין זה אלא דרך עראי ויש בו משום דרכי שלום לא גזרו רבנן מיהו למ"ד דינו כנערה המאורסה ולפי"ז אפי' ברשות אסור תקשה כל הני עובדי דמצינו שהשיבו חכמים לנכרים על שאלותם הא איכא משום לפני עור: עד וארא מסרינן ראשי פרקי': מכאן ואילך אם הוא חכם ק"ל דהכא משמע דתרתי ענינא איכא במעשה מרכבה מקצתו קל ומוסרין ראשי פרקי' אע"פ שאינו חכם ומקצתו חמיר בעי דוקא חכם ומבין מדעתו.

ולפי"ז הא דתנן ולא במרכבה ביחיד אא"כ חכם ומבין מדעתו אהני קרא דמוארא ואילך קאי א"כ הא דתני ר"ח לעיל אמתני' קאי אבל מוסרים לו ר"פ ומאי הא כיון דמתני' מוארא ואילך איירי הא אפי' ר"פ אין מוסרי' אלו ודוקא חכם ומבין מדעתו בעינן והא להא לישנא למ"ל להא: ברם זכור אותו האיש לטוב אין זה ענין למה דקדום כלל וראוי לקבעו אחר מעשה דתינוק שדרש בחשמל דאיירי מחנני' ב"ח אלא שלא רצה להפסיק בהא בין האי מעשה דתינוק שהי' דורש בחשמל להא דמפ' מאי חשמל מפני שמיירי בהאי מעשה מחנני' שרצו לגנוז ספר יחזקאל ומנען חנני' מביא ג"כ הא דר"י שרצו לגנזו מט"א ומנען נמי חנני' והקדימו להא דר"י מה"ט דפי': ע"ב מאי רצוא ושוב אר"י כאור היוצא מפי הכבשן ר"י לא אתי לפרושי אלא מאי רצוא ושוב וקא' שהוא דמי לריצה ושיבה של אור היוצא מפי הכבשן ולענין מראה מדמי למראה הבזק שעשוי גוונים גוונונים כדמפ' ריב"ח.

מיהו ק"ל ה"ל לדמותו לגמרי לבזק שהוא אור היוצא מבין החרסי' בין לענין מראה דגינונים בין לענין ריצה ושיבה דאור היוצא מבין החרסי' נמי רצוא ושוב כדפרש"י והאור דכיבשן דאר"י ליכא רמז מכיבשן בקרא כלל ושמא י"ל דיש חילוק בריצה ושיבה דכיבשן מחרסים לענין המהירותומדכתיב במראה הבזק ש"מ דאינו מדמה לה לבזק אלא לענין מראה בלבד ולא לענין ריצה ושיבה.

לכן מפ' ר"י דהריצה והשיבה דמי לשל כבשן: שלא יאמרו א"ה ביד אומה שפילה מסר הקב"ה את בניו דכתיב הן ארץ כשדים זה העם לא הי' והן א' מד' דברים שהקב"ה מתחרט עליהן שבראם כדאמ' בפ"ה דסיכה (דף נב) ומש"ה גדלן הקב"ה על כל האומות דאי לא גדלם אלא כאחת מן האומות החשובים אכתי היו מונין לישראל שמסרם ביד אומה שהיתה שפילה מעולם מהכל ולא מסרם ביד איזה אומה שהיתה חשובה מאז ומקדם מעת היותה.

אבל השתא שגדלם על כל האומת אין כאן גנאי דזה חשיבות לישראל שנמסרו ביד אומה היותר חשובה בשעתה אע"פ שהיתה שפילה מאז מאלו נמסרו ביד שהיתה חשובה מאז ועכשיו היא שפילה דמאי דהוי הוי לפיכך כבש הקב"ה את כל עולם כולו תחת אותו רשע: לבן כפר שראה פי' התוס' שצריך לו להבי' סימני' לאחרים קודם שיאמינוהו מפני שראהו שלא במקומו ואין דרכו להתראה שם וה"נ יחזקאל שראהו על נהר כבר לפיכך נתמהו שומעיו.

ולפ"ז לאו תליא בראהו מאיזה מקום הוא אי מכפר אי מכרך אלא במקום הראי' תליא אי ראו אותו בכרך שהוא מקומו או בכפר שאינו מקומו והא דנקט בן כפר שראה בן כרך שראה אורחא דמילתא נקט דכל אחד רואה אותו בעירו בן כרך בכרך בן כפר בכפר. אבל רש"י פי' שישעי' דומה לבן מלכים שגדל בפלטן ובן כרך הרואה את המלך אינו נבהל ואינו תמה ואינו חש לספר ולפי' זה תליא ברואה ולא במקום דבן כפר אפי' ראוהו בכרך נבהל ותמה ובן כרך בין בכרך בין בכפר אינו תמה.

ופי' התוס' יותר נכון דהא סיפרי הנביאי' נכתבו עי"ד רוח הקודש ולא לפי רצונם לכתוב מה שתמה בעיניו ורוצה לספר. ולפי' התוס' ניחא: והקב"ה מתגאה על כולן ועל כל העולם.

האי ועל כל העולם אין לו ענין לדרשה דהאי קרא דכי גאה גאה לומר שמתגאה על כל העולם אלא איידי דדריש להאי קרא דמיירי מגאותו של הקב"ה העדיף בשבתו לומר שמתנאה על כל העול' כולו נמי דזה כבוד והדר יותר כדכתי' ברוב עם הדרת מלך ולא ביחידי סגולה החשובי' בלבד: ביקש עליו רחמי' והפכו לכרוב והיא היא המרכבה שראה בראשונ' ולא אחרת כדכתי' בקרא מ"מ ק"ל למה שינה סדר דבמראה הראשונה חשיב פני האדם ופני הארי' בתחילה מימין ולבתר שור משמאל ואחריו נשר ואלו במראה זו חשיב בתחילה פני כרוב שהי' פני שור שנהפך לכרוב ואחריו פני אדם ופני ארי' שמנו בתחילה בשני' מנה כאן בשלישית ואחריו נשר מיהו אי לאו דחשיב בשני' ארי' קוד' לנשר ה"א דלק"מ דבמרא' ראשונה חשיב מימין לשמאל ובשני' משמאל לימין ואע"ג דאמר מר כל פינות שאתה פונה אינו אלא לימין הנ"מ בעבודה אבל בחושבנא בעלמא ל"ל בה כדאמ' בפ"ק דיומא (ד' יז) גבי הא דמנו התם לשכות דרך שמאל: א"ל ר"פ לאביי כו'.

היינו פני כרוב ובפ"ק דסוכה (דף ה) גי' הספרים א"ל אביי היינו פני כרוב משמע דאביי הקשה כן לר' אבהו דדריש כרוב כרביא. וגי' דהכא נ"ל עיקר דאביי לא ראה את ר"א מימיו דבר מערבא הי' ואביי הי' בבבל ולא מצינו שעלה לא"י: אלא מעתה דכתיב פני אחד.

פני כרוב.

פני שני.

פני אדם.

היינו כפני כרוב. היינו פני אדם.

ק"ל כיון דפריך לי' מהאי קרא גופו דעלה קאי ודריש לי' לא הוה לי' למימר אלא מעתה דכתיב פני אחד דמשמע דמייתי קרא אחריני דלא איירי בי' אלא ה"ל למימר בקיצור היינו פני כרוב היינו פני אדם ונ"ל דר"פ לאו עלה קאי אלא אפ"ק דסוכה דקאמר התם מאי כרוב והתם לאו אכרוב דהאי קרא קאי שהוא כרוב של מעלה אלא אקרא של תורה דכתיב אל פני הכפורת יהי' פני הכרובים ומפרש ר"א התם כרביא.

ופריך התם מאי קרא דפני א' פני כרוב ומייתי לה לכולה קרא והגמ' קבע ה"נ לקושית ר"פ ונקט כלישנא דהתם: אלו תתקפ"ד דורות שקומטו להיבראות קודם שנברא העולם ולא נבראו. פירש"י נגזור להבראות קודם מתן תורה לקיים מה שנאמר דבר צוה לאלף דור ראוי' היתה תורה להנתן לסוף אלף וכשראה שאין העולם מתקיים בלא תורה עמד וטרדן ונתנן לכ"ו דורות מאד"הר עד משה רבינו וק"ל דבפ' י"ד דזבחי' (ד' קי"ז) הכי דאמר' התם דבשע' מ"ת נתקבצו כל האומות אצל בלעם הרשע וא"ל מה קול ההמון הזה ששמענו א"ל חמד' טוב' יש לו בבית גנזיו שהית' גנוזה אצלו תתקע"ד דורו קוד' שנברא העולם וביקש ליתן לבניו ומדבר צוה לאלף דור נ"ל הכי כדפיר"שי התם תתקע"ד קודם שנברא העולם וכ"ו מאד"הר עד מ"ר אלמא הני אלף דור משעת בריאת התורה עד נתינתה הווין תתקע"ד דורו' שקדמו לעולם וכ"ו מבריאת עולם עד נתינתה והכא פי' דהני אלף קא חשיב מבריאת עולם שהיתה ראוי' להינתן לסוף אלף דור אלא שראה שא"א לעולם להתקיי' כ"כ בלא תורה טרדן ונתן לסוף כ"ו דורות מבריאת העולם ועק"ל אהא דשמעתין כיון דלא נתקיים מה שעלה במחשבה ליתן לסוף אלף דור לאחר בריאת העולם משום שראה שא"א לעולם להתקיים כ"כ בלא תורה מש"ה טרדן ונתנה לסוף כ"ו דורות איך קאמר קרא דבר צוה לאלף דור דמשמע שהיה כך והא ליתא דהא באמת ניתנה לסוף כ"ו דורות וי"ל דהאי דהכא ודפי"ד דזבחים חדא מלתא היא וה"פ דקרא דבר צוה לאלף דור דהתורה שנבראת תתק"עד דורות קודם לעולם היה מן הראוי לברוא העולם והאדם בזמן אחד עם התורה ביחד אלא שראה שא"א לעולם להתקי' כ"כ בלי תורה איחר בריאת העולם והאדם תתק"עד דורות לאחר בריאת התירה כדי שיושלם האלף דור מבריאת התורה לסוף כ"ו דורות לבריאות העולם ואדם.

ולמאי דפרי' האי טרדן היינו אותן דורות שהיו ראוין להבראות קודם בריאת אד"הר של עכשיו ולא כדמשמע לכאורה שטרדן לאותן תתק"עד דורות שהיו ראוי' להבראות לאחר כ"ו דורות שמא"הר עד מ"ר. תדע דהכי הוא מדקאמ' עמד ושתלן בכל דור ודור והן עזי פנים שבדור ואי אתתק"עד דורות של אחר כ"ו דורות קאמר ששתלן בכל דור ודור א"כ אותן ע"פ שהיו באותן כ"ו דורות ראשונים שמדאד"הר עד מ"ר מאין הן והא הרבה רשעי' וע"פ היו באותן הדורות יותר מאחריהם דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום ואחרים ולמאי דפי' שטרדן לתתק"עד דורות שהיו ראוין לברוא קודם לעולם ואדה"ר ושתלן בכל דור ניחא דגם באותן הכ"ו דורות שמאד"הר עד משה רבינו שתלן:

תוכן העניינים

טורי אבן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה