טורי אבן· רבי אריה לייב בר אשר גינצבורג
דף י'
ע"א היתר נדרים פורחים באויר ק"ל הא בספ"י דנדרים [דף עח] ובפ"ח דב"ב ילפינן בגז"ש דזה הדבר דשחוטי חוץ ודפ' נדרי' מהדדי לב"ה דסגי ג' הדיוטות בהיתר נדרי' וביחיד מומחה אלמא כולה מילתא דהיתר נדרים בג' הדיוטות או בא' מומחה נלמוד בגז"ש בהדי הני דיש להם ע"מ שיסמכו אע"ג דמגז"ש אתיין כדמפ' בגמ'.
ואפי' לב"ש דל"ל גז"ש זו וס"ל דאין שאלה בהקדש נ"ל מדכתיב וידבר משה את מועדי ה' ליחיד מומחה וג' הדיוטו' כדמפ' התם. והני קרא עדיפא טפי מכל הני קראי דסמכי הני תנאי להתיר נדרים בגמ' דמ"מ לא ש"מ לחלק בין יחיד מומחה לג' הדיוטות.
והשתא תקשה בין אמתני' דקאמר התר נדרים פורחים באויר בין להני תנאי דבגמ' דסמכו אקראי למה לא נ"ל ודבר הלמוד בגז"ש יש להם ע"מ שיסמכו דהא תנא סיפא הדינ' והעריות מהא דב"ש וב"ה וי"ל דאי לאו דגמיר' לן התיר נדרים מתורה שבע"פ לא הוי ידעינן האי גז"ש דזה הדבר למנ"מ דקא מייתי לכל ישראל לפ' נדרים ולראש מטות לשחוטי חוץ לב"ה ולא הוי מוקי להו כלל דלענין התיר נדרים והקדש ביחיד מומחה ובג' הדיוטות מיירי דמסברא אין לנו שיש לנדרים היתר ולא הוי ידעינן גז"ש זו למאי אתי' כלל.
א"נ הוי דרשינן לה לדרשא אחרינא וכן הא דרשא דמועדי ה' לב"ש לא הוי דרשינן להכא אי לאו דא"ל עיקר להתיר נדרים מתורה שבע"פ או מהני קראי דאמר בגמ'. ובהכי נ"ל נמי הא דל"נ לעיקר התיר נדרים מדאמ' בפ"ט דנדרים (דף סה) המודר הנאה מחבירו בפניו א"מ לו אלא בפניו ונ"ל מדכתיב ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרימה א"ל במדין נדרת לך התר נדרך במדין א"ו אי לאו דנ"ל לעיקר התיר נדרים ממקום א' לא הוי דרשינן להני קראי להכא וכדפי': רא"א יש להן ע"מ שיסמכו שנאמ' כי יפלא.
מכאן נ"ל ליישב הא דפ"ד דנזיר (דף ל"ב) דתנן התם זו טעות טעה נחום המדי כשעלו נזירי' מן הגולה ומצאו בה"מ חרב א"ל נחום המדי אלו היית יודעין שבה"מ חרב הייתם נודרים א"ל לא והתירן וכשבאו הדבר אצל חכמים אמרו כל שנדר עד שלא חרב בה"מ נזיר משחרב בה"מ אינו נזיר ובגמראי א"ר שטפוהו רבנן לר"א ואוקמוהי בשיטתייהו דתנן פותחין בנולד דבר ר"א וחכמים אוסרים פי' מדלא פליג הכא גבי מי שנזיר עד שלא חרב הבית לומר דאינו נזיר ש"מ דהדר בי לגבי חכמים דאין פותחין בנולד.
וק"ל ע"ז הא שמעינן לי' לר"א בפ"ו דערכין (דף כ"ג) גבי מקדיש נכסיו והיו עליו כתובות אשה דס"ל כב"ש דאין שאלה בהקדש ושמעינן לב"ש ריש פ"ב דנזיר (דף ט) גבי הריני נזיר מן הגרוגרות דהוי נזיר ומפרש בגמ' טעמי' דב"ש דאזלי לטעמי' דאין שאלה בהקדש וכיון דאין שאלה בהקדש א"ש בנזירות.
וכיון שכן מנ"ל דהדר בי' ר"א דילמא לעולם ס"ל בנדרים ושבועות דיש בהן שאלה לכ"ע דפותחין בנולד והא דלא פליג אנזיר עד שלא חרב הבית משום דא"ש כלל בנזירות אפילו בלא נולד ואע"ג דאין זה הכרח לומר משום דס"ל כב"ש בהא דהקדש דא"ש דס"ל הכא בנזירות ג"כ. מ"מ ניחא טפי לומר דלא הדר בי'.
ועוד דהשתא לדברי רבא ה"ל ג' מחלוקת בדבר לב"ש א"ש לא בהקדש ולא בנזירות ולב"ה יש שאלה בשניהם ולר"א בנזירות יש שאלה אבל לא בהקדש. ועוד בלא"ה בכ"מ אמרי' ר"א שמותי הוא ופי' התוס' ר"פ ר"א דמילה (דף קל) ע"פ הירושלמי דעומד תמיד בשיטת ב"ש וכ"ת אם אי' דס"ל כב"ש גבי נזירות ה"ל לאפלוגי אסיפא דמשחרב בה"מ דהא טעמא דב"ש דאין שאלה בהקדש משום דס"ל הקדש טעות הקדש כדאמר התם פ"ו דערכין ליתא דבהאי דסיפא אפי' ב"ש מודו דאינו נזיר כיון דלא חל נדר זה אפי' רגע אחת מעיקרא דומיא דרישא דמי שנדר בנזיר והלך להביא בהמתו ומצא שנגנבו אם עד שלא נגנב בהמתו נדר ה"ז נזיר ואם משנגנבו בהמתו נדר אינו נזיר וזה טעות טעה נחום כו' ש"מ הא דנגנבו בהמתו וההוא עובדא דנחום שווי' וגבי האי דנגנבו פי' התוס' דאפי' ב"ש מודו בהא דאינו נזיר.
א"כ ה"ה דמודה בהא דאי משחרב בה"מ נדר דאינו נזיר. אבל ע"פ הא דשמעתין א"ש מדיליף ר"א הני ב' כי יפליא דא' כתב רחמנא גבי ערכין וא' גבי נזירות דאחד לאיסור וא' להתיר והא ההוא דערכיןע"כ לאו להיתר אתא כיון דס"ל דא"ש בהקדש אפי' בקדושת דמים כההיא דמקדיש נכסיו דפ"ו דערכין.
וכי אתי להיתר בע"כ ההיא דנזירות וש"מ לר"א דיש שאלה בנזירות ובע"כ הדר בי' מההיא דפותחין בנולד וכדאמ' רבא [וק"ל] אהא דקאמר ב' פעמי' כי יפליא א' לאיסור וא' להיתר משמע דלא מיותר אלא חד כי יפליא וחד לגופי' קאתי דהא לא דריש מהם אלא דרשא אחת להיתר וכן בסמוך לר"ט דא' לאיסור ל"צ קרא מיוחד דהא איסור ע"י דיבורו בהדי' כתי' בקרא: דאי מדר"א דילמא כדר"י כו' לא ניתנה נזירות אלא להפלאה.
וק"ל לב"ש הרי כי יפליא ב' פעמי' דהא הפלאה להתיר בין בערכין בין בנזירות לית להו דהא ס"ל אין שאלה לא בנזירו' ולא בערכין כמ"ש בסמו' והא דר"ט נמי ל"ל כדתנן בפ"ה דנזירו' גבי הריני נזיר שזה נזיר ב"ש אומר כולן נזירין כו' רט"א אין אחד מהן נזיר שלא ניתן נזירות אלא להפלאה והדבר מעצמו נמי מוכרע כיון דס"ל אין שאלה בנזירות וטעמא משו' דנזיר טעות נזיר כ"ש דהפלאה ל"ל.
דטעמא דמאן דבעי הפלאה משום דכיון דתלה נזירתו בתנאי לא גמור בלבו ואי נזירות אפי' בטעות מהני כ"ש על תנאי. וי"ל דמבע"ל להא דדריש לי' רבא בפ"ק דנדרי' דידי' שאין מוכיחי' לא הוי ידי' דכתי' נזיר להזיר מקיש ידות נזירות לנזירות מה נזירות בהפלאה אף ידות נזירו' בהפלאה ומכי יפליא נפקא הא כדאמ' רפ"ט דנזיר (דף סב) כי יפליא ל"ל לידי' שא"מ אתו ומיהו לאביי דס"ל התם ידים שא"מ הוי ידים האי כי יפליא ל"ל לב"ש ולמסקנא דהתם בפ"ק דנדרים דמוקי אביי הא דידי' שא"מ בפלוגתא דתנאי ר"י ורבנן ואיהו כרבנן ס"ל א"ש ובחי' למס' נדרי' ונזיר יתבאר כ"ז באורך: באפי נשבעתי ולא הדרנא בי.
פי' התוס' דהאי קרא לאו בביאת הארץ מיירי דודאי לא הדר בי' שהרי לא באו לארץ אלא לחלק לעה"ב ומצינו תנא דאמר בחלק (ד' קט) דור המדבר יש להן חלק לעה"ב: וק"ל הא אמר ר"א התם באים הם לעה"ב שנאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח אלא מה אני מקיי' אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי וחזרני בי וא"כ ל"ל לר"א למילף להיתר נדרים מכי יפליא ב' פעמים מאשר נשבעתי הוי מ"ל לדידי' וי"ל דמ"מ ניחא לי' טפי להבי' מקרא של תורה: ואי מדחנני' דילמא כדר"ג.
ק"ל הא דר"ג מנשבעתי אחא דש"מ דנשבעין לקיי' את המצוה ומ"מ היתר נדרי' נ"ל מדאמר ואקיימה מכלל דאי בעי שלא לקיים ולשאול עליו ש"ד. וי"ל דהא דאמ' ואקיימה לאו למימר דאי בעי שאל עליו אלא ה"ק נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקיך כלומ' דעיקר כוונתו בשבועתו היתה כדי לזרוזי נפשי' לקיים את המצוה וכדמסיק בפ"ק דנדרים (דף ח') הא קמ"ל דשרי אנשי לזרוזי נפשי': ע"ב בזמן חג הוא דלא ילין וכו' כל הלילה עד הבוקר כתיב כתבו התוס' כי מוקמינן בחגיגה ל"ש לאקשויי חגיגה הוא דלא ילין הא שאר כל הקרבנות ילין דהא א"ל דלא הוי מוקמינן קרא אלא לעולה שהוא כולו כליל אבל שאר קרבנות כשלמי' וחגיגה שאינן כליל לא.
וק"ל א"כ אפי' אם מוקמית לה לחלב הבא בזמן חג ל"ש לאקשויי הא דכל השנה ילין כל הלילה עד בוקר כתיב דההוא בעולה דכליל אבל בנאכלין דוקא בזמן חג הוא דלא ילין הא דכל השנה ילין ואדרב' הכי א"ש טפי דאי אמרת לא ילין חלב חגי בחגיגה ממש מיירי אע"פ שאינו כליל ק"ו לעולה דכליל כל הלילה דגבי עולה ל"ל.
אבל אי חלב חגי בזמן חג איירי ניחא דבנאכלין דוקא בזמן חג הוא דלא ילין ובעולה אפי' כל השנה כולה אין זמנו אלא כל הלילה ועק"ל הא דפריך בסמוך כי מוקי ללאו כתיב קרא אחרינא לא ילין הא כי נמי מוקמינן קרא לחגיגה ממש אכתי תקשה הא כתי' ל"י ללאו אע"פ שאינו כליל ולדידי לק"מ דודאי מכליל לשאינו כליל ילפינן וכ"ש איפכא וה"פ בזמן חג הוא דל"י דאי אמרת בשלמא בחגיגה ממש איירי אע"ג דאיסור לינה מכל הלילה נ"ל מ"מ כתב רחמנא ללא ילין חלב חגי לגלות אקרא דוחגותם חג דחגיגה ממש הוא דתרבא לחגא מי איכא והשתא איצטרך נמי לקרא דכל הלילה ליתר קרא דלא ילין ללמוד דבחגיגה ממש איירי אבל אי מחלב הבא בזמן חג איירי ל"ל מכל הלילה נפקא דאפי' מכל השנה דל"י ופריך דילמא ללאו אתי ולזמן חג ודחי ללאו הא כתיב ל"י מן הבשר והשתא אידך ל"י ל"ל מהתם נפקא אי לזמן חג נאמר א"ו ללמד דחגיגה ממש הוא: כתיב קרא אחרינ' לא ילין מן הבשר ק"ל למה מייתי קרא דמשנ' תור' ה"ל לאתויי קרא דלא ילין לבקר זבח חג הפסח דקדים דמיירי מהקטר חלבי' כדמוכח בפ"ה דפסחי' (דף נט) דרמי לא ילין וכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת וי"ט ומוקי בי"ד שחל בשבת עסקינן דחלבי שבת קריבן בי"ט ועק"ל השתא למאי דבעי להוכיח דלחגיגה ממש אתי דאי לזמן חגיגה הא כתיב ללאו ל"י מן הבשר לדידי' נמי תקשי אפ"ת לחגיגה ממש אהי לא ילין מן הבשר ולא ילין דגבי פסח תרתי לאוי ל"ל וי"ל דהאי לא ילין גבי פסח לאו ללאו אתי אלא משום דיוקא דידי' דהא כל הלילה ילין וללמד על חלבי שבת שקריבין בי"ט וכדמסיק בפ"ה דפסחים משום קושיא דלא עולת חול בי"ט.
אע"ג דר"ע יליף מעולת שבת בשבת לימד על עולת שבת שקרב בי"ט כדא' בספ"טז דשבת (ד' ק) דהא איכא ר"י דדריש התם לע"ש בשבת לימד לע"ש שקריבין ביוה"כ וא"ל דע"ש דקריבין בי"ט נ"ל מהאי קרא דל"י דגבי פסח ואייתר לי' קרא דע"ש בשבת דאפי' יוה"כ דחמי' מי"ט אפ"ה קרב בו ע"ש ואי לא קרא דל"י מע"ש לא נ"ל לע"ש אלא דקריבין בי"ט דקיל אבל ביוה"כ דחמיר לא כתב רחמנא לקרא דלא ילין דגבי פסח דנ"ל מיני' דע"ש קריבן בי"ט מהשתא בע"כ אידך קרא ליוה"כ דחמיר אתי דלי"ט ל"צ.
אע"ג דמפ' הגמ' התם דר"י ור"ע בנדרים ונדבות קריבין בי"ט פליגי דלר"י קריבין ול"צ קרא לע"ש בי"ט היינו לפי המסקנא דהכא דהני קראי דגבי לינה לעבור עליו בב' לאוין ועשה וליתורי לאוי גבי לינה וא"ל דקרא דגבי פסח משום ליתורא לאוי אתי. אע"ג דש"מ ממילא דעולת שבת קריבין בי"ט מדקאמ' ל"י עד בקר משמע כל הלילה ילין.
י"ל דה"ק קרא שמרהו שלא יבא לידי לא ילין כלומר שיקרבו מבע"י בשעה הראוי לו כדפי' התוס' התם בשם הירושלמי. ומהשתא ע"כ טעמא דר"י דדרש מע"ש בשבת ליה"כ דחמיר ולא לי"ט דקיל משום דס"ל נו"נ קריבן בי"ט ול"ל קרא לי"ט אבל למאי דס"ד השתא דלא כתיב קרא לאו יתירא משו' לינה בע"כ לאו דגבי פסח לע"ש בי"ט אתי ואידך קרא דע"ש ליו"הכ אתי ול"צ לומר דס"ל לר"י דנ"ונ קריבין בי"ט והא דדייק בפסחים הא כל הלילה ילין ולא מוקי שמרהו כדמפ' הירו' היינו למאן דלא מוקי הני קראי דלינה ללאוי יתירא בע"כ לדיוקא אתי הא כל הלילה ילין ולא לשמרהו.
ואל תתמה למאי דפי' דסוגיא דשבת לא ס"ל כסוגיא דפסחים דדייק הא כל הלילה ילין דבע"כ הכי הוא דאל"כ לא הי' צ"ל דר"י ס"ל נ"ונ קריבין בי"ט דאפ"ת אין קריבין ס"ל אפ"ה א"ש להאי סוגיא דפסחים דכיון דקרא גבי פסח א"א לאוקמא אלא בי"ד שחל בשבת ממילא ש"מ דע"ש קריבין בי"ט מהשת' בע"כ קרא דע"ש בשבת ליו"הכ קאתי דלי"ט ל"צ א"ו כדפי': שאני מעילה דילפא חטא חטא מתרומה רפ"ב דקדושין (דף מג) פי' רש"י כתי' בתרומה באוכל בשוגג ולא ישא עליו חטא ואגב חורפי' לא דק דהאי ולא ישא עליו חטא לאו גבי אכילת תרומה בשוגג כתי' אלא אאוכל תרומה בטומאת הגוף קאי ומיניה נ"ל בס"פ הנשרפין (דף פ"ג) לכהן טמא שאכל תרומה שהוא במיתה דכתי' ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו.
ומ"מ ניחא נמי הא דקא' בפ"ה דמעילה (דף יח) אקשה רחמנא מעילה לתרומה פי' מהאי גז"ש דחטא חטא מה תרומה כו' אע"ג דהאי קרא מיירי מאכילת תרומה בטומאת הגוף ולא מאכילת שוגג משום דבההוא עניינא נאמר למטה בפ' ואיש כי יאכל קודש בשגגה ואאכילת תרומ' בשוגג קאי: מה התם שלוחו של אדם כמותו פי' רש"י דכתי' כן תרימו גם אתם ואמ' [צ"ל ואמר מר] גם לרבות שלוחי' ואני תמה דהא ברפ"ב דקדושין (דף מד) לא קיימי הכי דבתחילה ר"ל דשליחו' דתרומה נ"ל מאתם גם אתם והדר קאמ' לכתוב רחמנא בתרומה ותיתי מהנך פי' רביני' מגירושין מקדשים דרבי בהו רחמנא שליחו' ומסיק אין הכי נמי אלא אתם גם אתם ל"ל מיבעי לי' לכדר"י.
דא' מה אתם בני ברית אף שלוחיכם ב"ב ויש לי ללמוד זכות על רש"י משום ודהתם בסוף הסוגיא פריך מהא דתנן השולח את הבערה וכו' שלח ביד פיקח פיקח חיי'. ואמאי נימא שלוחו של אדם כמותו ומשני ש"ה דאין שליח לדבר עבירה דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין.
ופריך מהא דתנן שליח שעשה שליחותו בעה"ב מעל ואמאי נימא אין שליח לדבר עבירה ומשני שאני מעילה דילפינן חטא חטא מתרומה ויש לי למידק דכיון דמעילה ילפי חטא חטא מתרומה ה"ה דתרומה איכא למילף ממעילה והא במעילה מסברא אין שליח דא' דברי הרב וכו' וכדא' גבי שילח פיקח וכיון שכן מאי קאמ' לא ליכתוב רחמנא גבי תרומה ותיתי מהנך מגירושין וקדשי' הא איצטריך למיכתב גבי תרומה דאי לא כתב רחמנא שליחות גבי תרומה ה"א דבמעילה מסברא א"ש לד"ע וממילא בתרומה נמי א"ש מההוא גז"ש דחטא חטא ונילף תרומה ממעילה דא"ש להכי כתב רחמנא בהדיא תרומה דיש שליח ומהשתא בע"כ מעילה מתרומה ילפי' בהא גז"ש דיש שליח אע"ג דבכל התורה כולה א"ש לד"ע הכא גבי מעילה ל"א הכי מחמת גז"ש.
ובע"כ צ"ל דהא דקא' דאתם גם אתם ל"צ לגופו ללמד דבתרומ' יש שליח אלא לכדר"י אתא מה אתם בני ברית היינו בתחילת הסוגי' דאכתי לא אסיק אדעתי' דא"ש לד"ע ושליחות דמעילה ל"א למיתי אלא מתרומה ובגז"ש וא"ל דתרומה ומעילה תרווייהו תיתי מהנך ול"ל קרא דגם אתם לשליחות אלא לכדר"י לחוד אבל למסקנא דמסברא א"ש לד"ע ובלא ריבוי דקרא ה"א דאין שליח במעילה מסברא וממילא א"ש בתרומה מגז"ש מהשתא גם אתם לגופו אתא לשליחות דתרומה וכיון דרבי קרא בהדיא בתרומה די"ש גבי מעילה נמי י"ש בע"כ מגז"ש והשתא מגם אתם ש"מ תרתי לעיקר שליחות דאיכא בתרומה ולכדר"י מה אתם ב"ב דהא בע"כ הקישן הכתוב שליח למשלחו בהא קרא דגם אתם דמה אתם בני ברית אף השליח ב"ב: וכי זה חוטא וזה מתחיי'.
הקשה התו' בספ"ב דקדושין (דף מג) הא ע"כ מיירי בשוגג דאי במזיד ליכא מעילה א"כ י"ש לדבר עביר' דלא שייךדל"ש לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מ"ש כיון שהוא שוגג ואר"י דה"ה אפי' נזכר שליח קא' דמעל בעה"ב והשתא פריך אמאי מעל נימא א"ש לד"ע ואע"ג דנזכר שליח מעל בעה"ב כדמוכח במעילה דתני' נזכר בעה"ב ולא נזכר שליח שליח מעל נזכרו שניהם חנוני מעל.
והטעם לפי דמעילה אינו אלא בשוגג לפיכך מעל אותו שלא נזכר ואותו שנזכר מזיד. מ"מ דוקא נזכרו שניה' הא אם נזכר השליח לבד בעה"ב מעל.
וזה דוחק, דפריך ממתני' ועיקר אברייתא סמיך ולא מביאה לא הכא בשמעתי' ולא התם בפ"ב דקדושין. ועל עיקר דבריה' דס"ל דבשוגג יש שליח לד"ע בכ"מ ק"ל מדמסיק הכא והתם דמעילה יליף חטא חטא מתרומ' דמשוי שליח ואיכ' למידק איך יליף לה מתרומה די"ש לד"ע הא ע"כ תרומה גופי' בגווני דאיכא עבירה לא משוי שליח כגון דעושה שליח להקדי' תרומה לבכורי' דעובר בל"ת כדתנן בפ"ג דמס' תרומות א"נ בעוש' שליח לתרום מן הרעה על היפה דנקר' חוטא.
כדא' בפ"ק דתמור' אע"ג דבעל הבית בדעבד תרומתו תרומה מ"מ בשליח ודאי לא מבעי' דבעל הבית דאינו עובר בל"ת ואינו בכלל נשיאות עון אלא דמסתבר דאין תרומת שליח תרומה בהני תרתי דכיון דאיו שליח לד"ע ה"ל כתורם שלא מדעת דאין תרומתו תרומ' דומה למה שפי' התוס' בפ"ק דב"מ (דף י"א) גבי כהן דא' לישראל נא וקדש לי אשה גרושה דלמ"ד בהא א"ש לד"ע משום דאי בעי ל"ע אין הקדושין חלין.
ותדע לך דהכי הוא שהרי שם בפ"ב דקדושין ילפינן תרומ' די"ש מביני מגירושין וקדושין והרי קדושין איתקש לגירושין מויצאה והיתה כדא' התם ומדגבי קדושין א"ש לד"ע דע"כ ל"פ התם בפ"ק דב"מ אלא בכהן דא' לישראל קדש לי אשה גרושה דאיכא למ"ד הואיל ושליח לאו בר חיובא הוא דישראל אינו מוזהר על הגרושה חייב שולחו.
אבל כהן דא' לכהן קדש לי' גרושה א"נ ישראל דא' לישראל קדש לי אשה מפסולי קהל כיון דשליח במי בר חיובא הוא לכ"ע א"ש לד"ע ובגירושין נמי בכה"ג אין שליח כגון אי משוי שליח לגרש אנוסתו או מפותתו דעובר בהני בלאו דלא יוכל לשלחה א"ש לד"ע. וכיון דהכי הוא הקשה לך איך יליף מעילה בחטא חטא מתרומה דיש שליח כיון דבתרומ' גופי' דומי' דמעילה לד"ע א"ש והשתא אא"ב דבמעילה למ"ל לשליחות לעולם אלא לד"ע דאפי' אם השליח והמשלח שוגגי' שייך לומר בתרומה ובכל מקום אין שליח לדבר עבירה מהשתא כיון דמעילה ילפינן לכמה דברים בהא גז"ש מתרומה לשוגג ונהנה ובמה ששגג נהנה.
ועוד הרבה דברים כדאמ' בר"פ דמעילה (דף יז) בע"כ לשליחות נמי מייתי לה למעילה מתרומ' בהא גז"ש דיש שליחות דהא אין גז"ש למחצה. וכיון דשליחות דמעילה א"א מוצא אלא בדב' עבירה ע"כ גזירת הכתוב היא גבי מעילה דיש שליח לדבר עבירה אבל א"א דגבי מעילה מ"ל לשליחות בחרי גווני דבשגגות שניהם דמשלח ושליח בכל התורה כולה בכה"ג יש שליח אלא דבהא גז"ש דתרומה ילפינן דאפי' בהזדת שליח לחוד יש שליח לגבי מעילה הא כיון דגז"ש זו לאו לשליחות לחוד אתי אלא משום דאין גז"ש למחצה ילפי' נמי שליחות מיני' מהשתא נילף מתרומה איפכא דמה גבי תרומה באין עבירה כגון בהיתר א"נ באיסור אלא כגון בשוגג יש שליחות דלא שייך לומר בזה דברי הרב וכו' לסברת התוס' ה"נ גבי מעילה בשגגת שליח יש שליח כמו גבי תרומה ובהזדת שליח אין שליח כמו בתרומה דהשתא ילפי' לשליחות למעילה דהוי דומיא דתרומה לגמרי אבל השתא דילפת למעילה דבהזדת שליח נמי יש שליח הא ודאי ל"ד לתרומה דגמרת מיני' אלא ע"כ ש"מ דלדבר עבירה אפי' בשוגג א"ש לתרומה ובכ"מ א"כ לעולם דומי' דמעילה למ"ל שליחות בין בשגגת שליח בין בזדונו והשתא אי גמרת למעילה מתרומה ע"כ ליש שליח הגמור לה וללמד דבמעילה יש שליח לדבר עבירה דאי ילפת לאידך גיסא מתרומה דא"ש לד"ע תי למ"ל שליחות גבי מעילה לעול' כלל וכיון דאין גז"ש למחצה בע"כ יש שליחות למעילה ועוד נ"ל להבי' ראיי' דאפי' בשגגות שליח נמי אין שליח לד"ע לחייב שולחו מהא דבפ"ה דב"ק (דף נא) דחיק הגמ' לאשכוחי בור של שני שותפין וקאמ' היכי משכחת לה אי דשוו שליח תרווייהו וא"ל זיל כרי ואזיל וכרי א"ש לדבר עבירה אי דכרי האי ה' והאי ה' וכו' אר"י כגון שעקרו שניהם חוליא בב"א והשלימו לי' והשתא ל"ל לדחוקי בכה"ג הא משכחת לה שפיר בדשוו שליח ואי משום דא"ש לד"ע משכחת לה בשגגת שליח כגון שלא ידע שהוא רשות הרבים כסבור שהוא רשותו א"נ כסבור שהוא בענין שרשאי לחפור את הבור בגווני דליכא עבירה כדאמר' התם בההוא פירקא דאיכא כמה גווני דשרי לחפור בור א"נ שטעי ולא ידעי שאסור לחפור בור ברה"ר אלא ע"כ ש"מ דאפי' היכא שהשליח שוגג נמי אמ' א"ש לדבר עבירה: