אור ברסלב

טורי אבן· רבי אריה לייב בר אשר גינצבורג

דף ב'

ע"א ארבעה ראשי השנים הן. אורחא דגמרא בכל מקום דדייק מניינא למעוטי מאי והא דלא דייק הכא הכי משום דפתח בארבעה וחשיב ה' כדפריך בגמרא ד' ה' הווין.

ועוד מניינא דמתניתין למעוטי טובא אתא כדחשיב בברייתא בגמרא (דף ח') ר"ה לעומר ולשתי הלחם ועוד כמה ר"ה חשיב בגמרא ובמתניתין לא חשיב להו כדמפרש בגמרא טעמא: לשמיטין וליובלות. פרש"י משנכנס תשרי אסור לחרוש ולזרוע מה"ת.

ואיני יודע למנ"מ מסיים מן התורה אי רוצה לומר דמדרבנן אסור לחרוש קודם לכן בשדה הלבן מן הפסח של ששית ובשדה האילן מן העצרת כדתנן במסכת שביעית ומייתי להו רפ"ק דמ"ק (דף ג') ואמרינן התם דאיסור שני פרקים אלו מדרבנן הן הא אמרינן התם דשלשים יום לפני ר"ה אסור מה"ת מהלכ' למשה מסיני אלא וודאי לק"מ הא דתנן בא' בתשרי דהא משום תוספות שביעית אינו אסור אלא בחרישה לבד ולא בקצירה וה"נ לענין עיקר קדושת שביעית אינו נוהג אלא בפירות שגדלו בשביעית עצמו ולא שגדלו בתוס' שביעית הרי שאין עיקר שביעית וקדושתו נוהג עד אחד בתשרי ולא קודם.

וכ"ש למאי דמסיק רב אשי התם דאין תוספות שביעית נוהג אלא בזמן שבה"מ קיים אתי שפיר: ולנטיעה, פרש"י למנין שני ערלה ואפילו נטע באב כלתה שנתו הראשונה לסוף אלול וקשה לי קצת דהא אמרינן בגמרא (דף ז') דלהפסקת עיבורין ר"ה ניסן והא דלא חשיב תנא דידן משום דבהתחלה מיירי בהפסקה לא קא מיירי, והא נטיעה הפסקה היא דכלתה שנתו סוף אלול ואפ"ה חשיב ליה ועוד ק"ל אי כפר"שי דלענין כלות השנה מיירי אין זה באחד בתשרי אלא ביציאות רגע יום אחרון של אלול כלה השנה ולא בכניסת אחד בתשרי והא ליכא למימר דה"פ דכיון דכלות שנתו הראשון בסוף אלול א"כ ממילא התחלת שנה שניה באחד בתשרי דהשתא בהתחלה קא מיירי הא ליתא דלא שייך למימר ר"ה לנטיעה לשנה שניה דעומד באמצע שני ערלה ועוד למנ"מ אמצע שני ערלה אימת מתחיל: מיהו אם נפרש הא דאמרינן בגמרא (דף ט') בנוטע פחות משלשים יום לפני ר"ה לא עלתה לו שנה היינו דלא עלתה שנה עד תשרי הבא וכמ"ש שם א"כ אותן ימים שמשעת הנטיעה ועד אחד בתשרי שאחריהם יפלו ואין עולים לכלום ושנתו נמנית מאחד בתשרי עד אחד בתשרי מיום אל יום א"ש הא דאמרינן אחד בתשרי ר"ה לנטיעה בנוטע פחות משלשים יום לפני ר"ה דהשתא בהתחלה מיירי אבל אם נפרש דבנוטע פחות מל' יום א"צ להמתין עד ר"ה אלא במיום אל יום סגי כמ"ש שם.

א"כ אפילו לנטיעה זו אין התחלת שנתו באחד בתשרי קשה הא דאמרן ואין לפרש לנטיעה דקאמר היינו להתחלת היתר נטיעה דבאחד בתשרי יוצא מתורת ערלה וכן מתורת רבעי. הא תניא לקמן ופירות נטיעה זו אסורין עד ט"ו בשבט אם לערלה ערלה אם לרבעי רבעי אלמא התחלת היתר נטיעה לענין ערלה ורבעי ט"ו בשבט הוא ולא א' בתשרי מיהו למאן דמפרש דהיכא דנטע בין א' בתשרי לט"ו בשבט כשמגיע א' בתשרי שאחר שנת ג' כלתה שני ערלה הואיל ועברו עליו שלשה ט"ו בשבט וא"ל להמתין עד ט"ו בשבט שאחריו ובאחד בתשרי דשנה שלאחריו כלה שנת רבעי, א"ש הא דא' בתשרי ר"ה לנטיעה.

היינו לענין התחלת היתר ערלה ורבעי ומנטיעה כזו איירי שנטע בין אחד לתשרי לט"ו בשבט ומיהו הא נמי ליתא דאי פירוש לנטיעה לענין היתר הפירות ומסוף ג' שני ערלה איירי אין זה קרוי נטיעה אלא אילן כדפר"שי שם. דהא דאיסור ערלה נמשך עד ט"ו בשבט הוא משום דאע"פ דר"ה תשרי לנטיעה ט"ו בשבט ר"ה לאילן וזה כבר נעשה אילן ואין שנתו מתחדשת לצאת מידי ערלה עד ט"ו בשבט.

וא"כ מאי לנטיעה דקא נקט אי מיירי לענין היתר אכילה ולאחר זמן שיצאת מידי ערלה אין קרוי נטיעה אלא אילן וה"ל בכלל ר"ה לאילן בשבט דתנן בסיפא ובגמרא יתבאר זה: ולירקות. פירש"י לענין מעשר ירק דאין תורמין ומעשרין מן הנלקט לפני ר"ה על שלאחר ר"ה וה"נ פירש על ר"ה לאילן דנ"מ לענין חדש וישן וה"ה דנ"מ לענין מעשר שני ועני דא' בתשרי ר"ה לירקות ושבט לאילן כדמוכח בגמ' (דף י"ד).

אלא דרש"י נקט הא נ"מ דחדש וישן לחוד משום דדמי לר"ה דמעשר בהמה דתני ברישא דאין זה אלא לענין חדש וישן: לשטרות. דתנן שט"ח המוקדמים מה שפירש"י כבר סתרו פירושו התוס' והתוס' פירשו נ"מ לשט"ח המוקדמים כגון אם המלך עמד בא' בניסן כשהגיע א' בניסן אחר ישכח הסופר ויסבור שעמד המלך בב' בניסן דעביד אינש דטעי חד יומא ויכתוב בא' בניסן שנה א' למלך ונמצא שטר זה מוקדם שנה שלימה אבל עכשיו שקבעו ניסן ר"ה תו לא אתי לידי תקלה והמחוור מה שפי' הר"ן למלכים למאי הילכתא בהאי ר"ה ומשני לשטרות דתנן וכו' הלכך מלך שעמד באדר וכתב לו בניסן שאחר י"ב חודש ניסן של שנה ב' כיון דניסן ר"ה למלכים ה"ל מוקדם ופסול דהא ה"ל ניסן של שנה ג' האי הוא דנ"מ בהא ר"ה למלכים.

והא דקבעו ניסן ר"ה למלכים ולא מנו מיום שעמד בו היינו טעמא כדאמר ר' יוחנן לקמן מקיש מלכות שלמה ליצאת מצרים כלומר כיון דליציאת מצרי' תחילת מלכותן של ישראל דאל"כ היו משועבדים בדין הוא שכל מלך ישראל יעשה במלכותו זכר ליצ"מ. והא דקבעו תשרי ר"ה למלכו' אומות עולם ולא מנו מיום שעומד בו היינו טעמא משום שאפשר שיעמוד איזה מלך האומות בניסן וכשיראו שמנו לו מניסן יחשוב שגם ר"ה שלהם ניסן לפיכך קבעו ר"ה שלהם תשרי: מלך שעמד בכ"ט באדר כשהגיע אחד בניסן עלתה לו שנה.

נ"ל מדנקט בכ"ט באדר ולא נקט בער"ח ניסן אלמא מילתא פסיקתא דמכ"ט באדר עד אחד בניסן ליכא אלא יום אחד אלמא ס"ל להאי תנא אדר הסמוך לניסן לעולם חסר וליכא מכ"ט באדר עד אחד בניסן אלא יום אחד דאי זימנן חסר וזימנן מלא ה"ל למימר מלך שעמד בער"ח ניסן וכו' דיום א' בשנה חשיב שנה כדמסיק ופלוגתא דתנאי היא בפ' ט' דבכורות (דף נ"ז): ע"ב הא קמ"ל דניסן ר"ה למלכים יום א' בשנה חשיב שנה לכאורה לר' אלעזר דס"ל לקמן (דף י') דל' יום בשנה הוא דחשיב שנה ה"ה למלכים דאי עמד פחות מל' יום קודם א' בניסן לא עלתה לו שנה בא' בניסן דאי הוי הפרש בין שנות מלכים לשאר עניני שנים.

ה"ל להגמ' לאסוקי הכא כדמסיק לקמן (דף י"א) גבי שכירות בתים ואפי' למ"ד יום א' בשנה חשיב שנה שאני הכא וכו' וגבי נדרים אמרינן לקמן (דף יב) אפי' למ"ד יום א' בשנה לא ח"ש לצעורי נפשי' וכו' ומדלא מסיק הכא הכי ש"מ שנות מלכים שוה לכל עניני שנים ולר"א דבעי ל' יום בשנה ה"נ ל' יום בעי ואע"ג דלפירש"י דמש"ה תקנו יום קבוע למלכים לידע אם תמוז קודם לכסליו או איפכא והא חששא דירחי איכא נמי ביומי בשנה ראשונה למלך אי אמרי' דפחות מל' יום לא ע"ל שנה כגון אם עמד בפחות מל' יום קודם א' בניסן וכתוב בשטר בעשרה באדר בשנה א' למלך לוה והעדים אמרו שראו ההלואה בכ' באדר בשנה א' למלך.

אין להבחין אם מוקדם הוא ופסול או מאוחר וכשר דאם עמד בין עשרה לכ' מאוחר הוא וכשר ואם עמד קודם עשרה מוקדם הוא ופסול וה"נ למאי דפי' התוס' דמה"ט קבעו ר"ה למלכים א' בניסן משום דעבידי אינשי דטעו חד יומא ה"נ אכתי איכא להאי חששא דאם עמד המלך בעשרה באדר כשיגיע י' באדר יטעה ויסבור שעמד אשתקד בי"א באדר ויכתב בי' באדר שנה ראשונה למלך ונמצא השטר מוקדם שנה שלימה מ"מ הא פי' בשם הר"ן דלאו משום חששא דתקלת מוקדם תיקנו ר"ה למלכים לא' בניסן ומ"מ למאן דמפ' הא דאמ' (לקמן דף ט') גבי ערלה דהנוטע פחות מל' יום לפני ר"ה לא ע"ל שנה עד אחד בתשרי הבא.

ה"נ למלכים אי אמר' דלא ע"ל שנה בפחות מל' יום לר"א כדס"ל בכל מקום בע"כ אי אפשר להתחיל ולמנו' שנה שני' למלך עד א' בניסן של שנה הבאה וא"כ זה שמלך פחות מל' יום קודם ניסן א"א לך למנות ולכתוב לכל אותן הימים שעד א' בניסן השתא ולשנה הבאה שנה ראשונה למלך. דהא אין לידע באיזה זמן נכתב השטר אם בתחלת מלכותו אם בסוף שנתו הלכך למלכים בע"כ יום א' בשנה חשיב שנה אפילו לר"א.

והא דלא אסיק עלה הגמ' כדמסיק גבי שכירות בתי' ונדרים משום דמישתמע ממילא וכדפי': ומיהו אם נפרש להא דפחות מל' יום לא עלתה לו שנה היינו דלא עולה לו עד י"ב חודש מיום אל יום אבל א"צ להמתין עד א' בתשרי איכא למימר למלכים בפחות מל' יום לר"א לא ע"ל שנה עד תשלום י"ב חודש מיום אל יום מיום שמלך למאי דפי' הר"ן דלא חיישינן לתקלת מוקדם וכל שנותיו של אותו מלך לעולם אין מתחילין בניסן אלא באותו יום שמלך דווקא מ"מ לקמן (דף י') אוכיח שפי' הראשון עיקר דלר"א פחות מל' יום לא ע"ל שנה עד ר"ה שנמנו בו כגון לערלה עד א' בתשרי ומהשתא ע"כ אי אתה מונה למלכים לעולם אלא בא' בניסן לר"ה אפי' בעומד בכ"ט באדר דאל"כ שטר הנכתב בכ"ט באדר בשנה ראשונה למלך אין לידע באיזה זמן נכתב אי בתחילת מלכותו אי בסוף שנתו וכדפי': ובהכי ניחא לי הא דקאמר הגמ' קמ"ל דניסן ר"ה למלכים ויום א' בשנה חשיב שנה ואיכא למידק פשיטא דהא קמ"ל ול"ל להגמ' להאריך ולומר קמ"ל דניסן ר"ה ויום א' בשנה ח"ש.

ולמאי דפי' א"ש וה"פ קמ"ל דניסן ר"ה למלכים לעולם ואפילו עמד בכ"ט באדר ולא אמרינן דמונין לו שנה מיום אל יום מיום שעמד וממילא שמע מינה דיום א' בשנה חשיב שנה ואפילו לר"א דסבירא לי' בפחות מל' יום לא ע"ל שנה הכא אי אפשר דא"כ אין לידע באיזה זמן נכתבו השטרות שזמנם בשנה א' למלך בפחות מל' יום קודם ניסן וכדפי' ואי לאו ניסן ר"ה למלכים לעולם אלא בעמד פחות מל' יום לר"א במיום אל יום סגי כיון דלמלך זה מנינו מיום אל יום א"כ ידוע וניכר באיזה זמן נכתבו.

אבל כיון דדין ר"ה בפחו' מל' יום לא סגי במיום אל יום עד ר"ה הקבוע לו ומהשתא בע"כ ניסן קבוע לעולם לר"ה של מלכים. וכיון שכן יום א' בשנה חשיב שנה לכולי עלמא אפילו לר"א דאל"כ אין לידע זמן השטרות אימת וכ"ת כיון דלר"א מדינא דכל מקו פחות מל' יו' בשנה לא עלתה לו שנה אלא כאן משום דלא אפשר מפני דכל השנים אין נמנין אלא לר"ה שלהם אפי' בפחו' מל' יום לר"א ולא סגי להו במיו' אל יו' מאי חזית דבטלי' האי כללא דקיימא לן פחו'מל' יום לא עלתה לו שלה משום האי כללא דכל מידי דיש לו ר"ה קבוע בפחות מל' יום לא סגי להו מביום אל יום ולא ע"ל שנה בשנה ראשונה שלו עד ר"ה הקבוע לו ומשום דלא אפשר לקיים את שניהם במנין שנות מלכים דא"כ אין לידע בשנה ראשונה שלו זמן השטר אימת.

אדרבה ליבטול הא דר"ה הקבוע למלכים שהוא א' בניסן ונימא דבעמד פחות מל' יום מביום אל יום סגי והא האי כללא דפחות מל' יום דלא עלתה לו שנה עדיף ושכיח טפי דנוהג בכל שנים הקצובים לעגל וכבש ואיל ופר דקדשים כדאמר ר"א (לקמן דף יו"ד) וכן לענין ערלה ולשנות מלכים. ואלו הא דלא עלתה לו עד ר"ה הקבוע לו ולא סגי במיו' אל יום לא משכחת לה אלא גבי ערלה ומלכים דיש להם יום קבוע בר"ה שלהם ולא באינך דאין להם יום קבוע לר"ה שלהם: וי"ל דהיינו טעמא דבטלי' הא דפחות מל' יום אדר"א ואמרו דלמלכים יום א' בשנה ח"ש אע"ג (דכ"ע) [דלכל עניני'] שבעינן ל' יו' משום דאין ביטול זה אלא בשנה ראשונה של מלך זה ומשנת א' ואילך נימנן השנים כתיקונן מיום אל יום מניסן לניסן.

אע"ג דעל ידי שנוי זה דשל שנה ראשונה דחשבית לי' יום א' לשנה גורם שינוי לכל השנים דלשנה ראשונה שני' קרית לי' ולשני' שלישית וכן לעולם מ"מ מצד עצמם של השנים נימנין כתיקון. ועוד משנה א' ואילך נימנין תחילות השנים כדינן למלכי' שראוי להיות ניסן ר"ה שלהם כמו דליצ"מ שהי' תחילת מלכותן של ישראל כמש"כ לעיל בשם הר"ן.

משא"כ אלו היו מונים לו מיו' אל יום לא היו בכל שני מלכותו ניסן לר"ה דא"כ אין לידע זמן השטר דשנה ראשונה אימת ואין בכל שני מלכותו זכר ליצ"מ כלל מש"ה בטלו הא מפני הא: מונין שנה לזה ולזה. פירש"י הבא לכתוב בשטר באדר לאחר שעמד השני אם רוצה לכתוב בשטר בשנת פלוני למלך שמת כותב ואם רוצה כותב בשנה ראשונה למלך שעמד ותימא לי אמאי לא פי' להאי מונין שנה לזה ולזה כפשוטו שצריך לכתוב על שם שניהם ביחד כך וכך למלך פלוני שמת ושנה ראשונה למלך פלוני שעמד: מהו דתימא שתא לבי תרי לא מנינן ואע"ג דמסיפא שמעינן לה דקתני מת בניסן ועמד אחר תחתיו בניסן מונין שנה לזה ולזה דש"מ מונין שנה לבי תרי ה"א ה"מ היכי שמת בניסן דלא מלך ראשון בשנה זו אלא מעט מש"ה מונין נמי לשני אבל היכי שמת באדר שכמעט שעבר כל השנה למלך שמת אין מונין אותו לשני.

ואע"ג דבמת בניסן ועמד אחר בניסן דלא עבר למלך שמת משנה זו אלא מעט אפ"ה מונין לו אותו שנה. הנ"מ למלך שמת שכבר מנו לו תחילות אותו שנה בחייו למנין שנותיו לפיכך אם רצה גומרים נמי אותו למנינו.

אבל במת באדר שלא מנו תחילתו לחי ה"א כיון שיצא רוב שנה זו קודם שמלך הב' לא לימני לו שנה זו כלל קמ"ל. ונ"ל דמש"ה הוכרח רש"י לפרש מהו דתימא שתא לבי תרי לא מנינן שמשנכנס בו המלך שמת אפי' יום א' לא יכתבו בשטר למנין המלך העומד אלא למלך המת ולא פי' איפכא דה"א דלא לימני למת אלא לחי בלבד משום דיותר מסתברא למנות למת מלחי שכבר ראשית השנה נימנת לו בחייו וכדפי': דאימנין לי' מאדר ומלך ב"מ הוא.

דאי משום דאימנין עליו לחוד מקמיית' שמעת לי' כן פירש"י וק"ל דילמא חדא איירי בדאימנו לחוד ואידך במ"במ אבל בדאימנו וגם מב"מ אה"נ דמונין לו ב' שני' וצ"ל דמב"מ לחוד ולא אימנו ליכא רבותא כלל ופשיטא דאין מונין לו ב' שני' א"נ דמשמע לי' להגמ' דאימנו לי' לחוד ומלך ב"מ שקולים המה וכיון דקמ"ל בחדא דאין מונין לו ב' שני' ממילא ה"ה לאידך והשתא בע"כ בתריית' אלא בדאיכא תרתי דאימנו עלי' ומב"מ הוא וקמ"ל דאפ"ה לא: מקיש מלכות שלמה ליצאת מצרים.

כתבו התוס' מפשטיה דקרא לא מצי למילף משום דנולדו בו זיותני עולם דדילמא מאדר מנינן ולניסן קרי' ליה חדש זיו. ואפילו אי הוי (הכי) קרי ליה לאייר חדש זיו משום דאית ביה זיו לאילני אין להוכיח דאלמא מניסן מנינן לשלמה דקרי ליה חדש שני משום דהכי הוה מעשה שמלך בניסן וקשה לי דא"כ מאי פריך בסמוך אימא אייר או אחד משאר חדשים הוי ר"ה ליצ"מ הא כיון דמקיש מלכות שלמה ליצ"מ א"א לפ"ז למנות ליצ"מ אלא מאדר או מניסן אבל לא לאחד משאר כל החדשים דא"כ אין חודש זיו שהוא ניסן או אייר חודש שני למלכות שלמה שמנינו מכוון עם יצ"מ.

$$ציור בספר$$ אבל הדבר ברור דהאי בחודש השני לא קאי אל המלך שלמה אלא האי חודש שני אייר הוא וקרי ליה חודש שני משום דניסן ר"ה לחדשים כדתניא לקמן (דף ז') בא בניסן ר"ה לחדשים ולמלכו' שלמה אשנה רביעית בלחוד קאי והשתא פריך שפיר דא"ל למלכות שלמה וליצ"מ דאיתקשו להדדי מנינן ר"ה שלהם באחד משאר כל החדשים כיון דמלכות שלמה לא קאי אחודש אלא אשנה לחוד: ויציאת מצרים גופי' ממאי דמניסן מנינן ק"ל אכולא שמעתין דר"ל דליצ"מ מנינן בא' משאר חדשים ולא מניסן.

א"כ האי עשתי עשור חודש דמשנה תורה דמני ליצ"מ מ' שנה כדמסיק לא היו כ"א ל"ח שנה שלימות ליצ"מ ועוד ב' שנים מקוטעות שנה ראשונה ליצ"מ מקוטעת שיצאו בניסן וכלתה בחודש שמונין בו ליצ"מ. וכן שנת מ' מקוטעת היא שתחילתה בחודש שמנו בו ליצ"מ וכשהגיע ניסן עדיין לא כלה שנה שלמה די"ב חודש מיום אל יום.

והא משה מת בז' באדר שאחר עשתי עשר חודש זה של משנה תורה כדמוכח לה בסוף פ"ק דקידושין (דף ל"ח) מקראי וכתיב וב"י אכלו את המן מ' שנה ומשמע מ' שנה מיום אל יום לא פחות ולא יותר כדמוכח התם דקאמר וכי מ' שנה אכלו הא מ' שנה חסר ל' יום אכלו אלא מלמד שעוגות שהוציאו ממצרי' טעמו בהם טעם מן.

ומדתמה והא מ' שנה חסר ל' יום אכלו. ש"מ דמ' שנה מכוון ומיום אל יום קאמר וכדחשיב התם שנסתפקו מעוגת שהוציאו ממצרים שטעמו בהם טעם מן ל' יום עד ט"ו באייר ובו ביום התחיל המן לירד ופסק בשבעה באדר שמת משה ונסתפקו ממן שבכליהם עד ט"ז בניסן שאכלו מעבור הארץ כדכתיב ביהושע ואי ר"ה ליצ"מ בא' מכל החדשים ולא ניסן א"כ לא מלאו מ' שנה מכוון בט"ז בניסן שאחר אדר שמת בו משה שכלו מ' שנה מיו' יו' לאכילו' מן $$ציור בספר$$ וכ"ת דלמאי דס"ד השתא י"ל לא מת משה באדר שאחר עשתי עשור חודש דמשנה תורה אלא באדר של שנה שלאחריו.

קשה דא"כ טפי אכילות המן על מ' שנה מיום אל יום ועוד דהא מסיק שאהרן מת באב שקודם העשתי עשור חודש שבמשנה תורה דהא כי נח נפשי' דאהרן אכתי הוי סיחון קיים כדאמר בסמוך. ואי לא מת משה עד בז' באדר דשנה שלאחריו חי' משה אחר אהרן יותר משנה ומחצה והא אהרן הי' בן קכ"ג שנה במותו כדכתיב בפ' מסעי.

ואהרן לא הי' גדול ממשה אלא ג' שנים בלבד כדכתיב ומשה בן פ' שנים ואהרן בן פ"ג שנה בדברם אל פרעה ואי משה חי אחר אהרן יותר משנה ומחצה נמצא הי' במוחו בן קכ"א והכתוב אמר ומשה בן ק"כ שנה במותו: דילמא מתשרי מנינן פירש"י אע"פ שיצאו בניסן משהגיע תשרי קרי לי' שנה לפי שתשרי ר"ה לשנים הנימנ' לבריאות עולם וה"ה ליצ"מ.

נ"ל דפי' הכי משום דק"ל אמאי מדלג דלוגי הגמ' מניסן ועד תשרי ואח"כ פריך על אייר וסיון הקודמי' לו ה"ל למיפרך כסדר החדשים תחילה על אייר וסיון ואח"כ על תשרי לפיכך פי' דתשרי מסתברא יותר משאר חדשי להיות ר"ה ליצ"מ לפיכך אקדמי'. ובאמת בלא"ה ק"ל אהא דפרי' ואימא אייר או א' משאר חדשי' חוץ מתשרי מהיכי תיתי לומר כן כיון דלא מצינו שהם ר"ה לשום דבר וי"ל כיון דאפי' ניסן ר"ה היינו א' בניסן ולא יום ט"ו שבו יצאו שהרי נאמר ויהי בחד' הראשון בשנה השנית בא' לחדש הוקם המשכן והיינו א' בניסן הסמוך לשנה של יצ"מ.

דל"ל דניסן שלאחר שנה הסמוכה ליצ"מ הי' וקרי' לי' שנה השנית משום דלא נתחדש' שנה עד ט"ו בו הא כתיב ויהי בשנה הב' בחד' (ראשון) [השני] נעלה הענן מעל המשכן אם איתי' בשנה שלישית מבעי' לי. א"ו הקמת המשכן היו בא' בניסן הסמוך לשנה של יצ"מ וקרי לי' שנה שנית אלמא כבר נתחדשה שנה אע"ג דליכא י"ב חדשים מיום אל יום של יצ"מ עד ט"ו בו.

א"כ אפי' תימא דניסן ר"ה ליצ"מ אפ"ה אינו אלא גזירת הכתוב לחדש שנה מר"ח אע"ג דלא מלי י"ב חודש עד ט"ו בו וכיון שכן ה"נ א"ל דר"ה ליצ"מ הוא אחד משאר כל החדשים ג"כ מגזה"כ: דילמא להקמת המשכן. ק"ל הא הקמת המשכן הי' בר"ח ניסן בשנה הב' ואי האי עשתי עשור חדש הי' שנת מ' להקמתו שהוא שנת מ' ליצ"מ ועדיין הי' משה חי נמצא אכלו המן מ"א שנה וקרא כתב מ' שנה ותו לא.

וי"ל דלמאי דס"ד דהאי קרא דמ' שנה בעשתי עשור חדש דחשיב להקמת המשכן ר"ה להקמה נמי בא' בתשרי הוא. ושנת ח' דידי' התחיל בתשרי שלפני עשתי עשר חודש דהאי קרא.

והרי עשתי עשר חוד' ושבעה באדר שלאחריו שבו מת משה אכתי בשנת מ' יום ליצ"מ הי': הכא נמי שנת מ' לג"ש. ק"ל הא אמרינן פ"ג דנדה (דף ד) דג"ש שאינו מופנה כל עיקר אין למידן הימנו ללישנא קמא דהתם לכ"ע וללישנא דר"א לרבנן הא הכא שנת מ' ושנת עשרי' דר"פ אין מופנה כל עיקר ואפ"ה למידן וי"ל דאין זה ג"ש גמורה אלא גילוי מילתא בעלמא ללמוד סתם מן המפורש.

ואולי רש"י כיון זה לזה במאי דפירש שם ר"פ כלהו שנ' שבפסוק שצריכן ללמוד זה מזה כלהו גמר ר"פ ללמוד סתם מן המפורש ע"י דין ג"ש: דילמא מעשה דשבט קדים. ק"ל האיך ס"ד למימר דמשנה תורה נאמר קודם מיתת אהרן הא משנה תורה נאמר בעבר הירדן בארץ מואב כדכתי' בהדי ואהרן מת בהר ההר שהי' הרב' מסעות מהר ההר עד ארץ מואב כדכת' בפ' מסעי.

ועק"ל שהרי במשנ' תורה נאמר ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן ובכמה מקומת במשנה תורה מוכח בהדיא שנאמ' לאחר מיתת אהרן ולמ' שביק הני קראי המפורשי' ומייתי להו מדרשא. ואפי' מדרשא לא נ"ל שפיר אלא מדתנא הוא סיחון הוא כנען כדמסיק:

תוכן העניינים

טורי אבן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה