טור· רבנו יעקב ב"ר אשר
יורה דעה
הקדמה
ברוך ה' אלהי ישראל אשר לו הגדולה והגבורה. לו נאה שיר ושבחה הלל וזמרה עוז וממשלה. נורא עלילה על כל אלוה מאד נעלה. אם אומר אשמיע כל תהלתו ואהללה. או בגודל גבורתו אמללה. לא אוכל כי אין בלשוני מלה. וכי הוא מרומם על כל ברכה ותהלה. ולו דומיה תהלה. שליט בכל דרי מטה ומעלה. כלם איש איש ממקומו ישתחוו לו בחילה. ראשון לראשונים כי אין לראשיתו ראש ותחלה. וגם את האחרונים הוא ואין לו קץ ותכלה. בראשית ברא את השמים ואת הארץ ובששת ימים עשה מלאכתו עד אם כלה. וייצר את האדם עפר מאדמתו. ואת הכל עשה יפה בעתו בעבור ישראל ראשית תבואתו. ובעבור תורת קניינו ראשית נסיכתו. להנחילה לעם קדשו יעקב חבל נחלתו. וזיווג ראשית עם ראשית טוב אחרית דבר מראשיתו. וזיווגם יפה עלה. כי אמרת ה' צרופה מקושטת בעשרים וארבע ככלה:
ויתן לנו על יד נאמן ביתו חקי דתו ותורתו. ויבדילנו מטומאת גויי הארצות ויקריבנו לעבודתו. ויצוה עלינו חקים ומשפטים ללמדינו. ויעש כאשר צוה וילמד חק ומשפט לישראל. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וחקי האל. ותורה אשר קבל מסיני מסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה וכן דור אחר דור עד היום הזה:
ויען כי ארכו לנו הימים בגלותינו. כשל ברכינו. ויבש כחנו. ורפו ידינו. ושמם לבנו. וכהו עינינו. וכבדו אזנינו. ונאלם לשונינו. וניטל מדברינו. ונסתמו מעיינות חכמתינו. ונשתבשו הסברות. וגדלו המחלוקות. ורבו הדעות. ולא נשארה הלכה פסוקה שאין בה דעות שונות. עד כי רבים ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. על כן העירוני רעיוני ומחשבותי ועם לבבי אשיחה אמרים. אקומה נא ואסובבה בבתי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים סופרים ואבינה בספרים ובדברי המחברים. ואלקטה שנים שלשה גרגרים בראשי האמרים. ואחברה ספר בענין איסור והיתר ושאר כל הדברים הצריכים בזמן הזה:
וישיבוני סעיפי הלא ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה. וצעיר אתה לימים ואין בך דעת ומזימה. ואין אתך יודע עד מה. לכן חדל לך ממחשבותיך. פן מה תעשה באחריתך. ואל יכלימוך רעיך. ואשיבם דבר לאמר אקומה נא ויהי מה כי היא מלאכת שמים. ואשאלה עזר מאתו ויהי לי לעינים. ולשמוע בלימודים יעיר לי אזנים. ולדבר מישרים יפתח לי שפתים. ויוציא לפועל מחשבותי. ותעלוזנה כליותי. ואין רצוני להאריך בראיות אלא לכתוב דברים פסוקים. ובמקום שיש דיעות שונות אכתבם ואכתוב אחריהן מסקנת א"א הרא"ש ז"ל:
וקראתי לספר הזה יורה דעה כי הוא ילמד האדם דעת להורות בכל אשר יצטרך מדברים הנוהגין בזמן הזה וזה סידורו. הלכות שחיטה וכל דיניה. ובכללה דין שליל הנמצא בבהמה. ואותו ואת בנו. וי"ח טרפות ובכללם טרפות הריאה ובדיקתה. ודין מתנות כהונה שהם הזרוע והלחיים והקבה. ואבר מן החי. ואיסור חלב במה נוהג וקרומות וגידים שיש בהם משום חלב ואיסור חיתוכו בסכין של בשר ואיסור הדחתו ומליחתו עם הבשר וכל דיניו. והמקומות וגידים שיש בהן משום דם והכשירן ודין גיד הנשה וכל דין הניקור. איסור דם ובמה נוהג ובכללו דם ביצים ודם אדם. ודיני מליחה לכל האיברים לכל אחד כראוי. ולצלי וכל דיניו. סימני בהמה וחיה טהורה. ובכללן כל היוצא מן החי כגון חלב ומי רגלים וצירם. וכשרה שינקה מן הטרפה ואיפכא. ועד כמה תינוק יונק. וסימני העוף וכיצד העוף נאכל. סימני דגים וקרבי דגים וצירן. וסימני שרצים ובכללן תולעים הנמצאים בבורות ובכלי המים ובפירות. סימני חגבים וסימני ביצים וממי נקחים ובכללן ביצי נבלה וטרפה וביצה טמאה או שיש בה אפרוח או דם שנתבשלה עם אחרות וכל דיניהם. איסור בישול בשר בחלב וכל דיניו. ואיסור אכילתו. ובכללם דין הכחל. ותערובת בשר בחלב וכל דיניו. דין כל שאר האיסורין שנתערבו בהיתר וביטולו. ופת של גוים. והשלקות שלהם. ומשקין שלהם. ואיזה דבר נקח מהם ואיזה שאינו נקח. וחלב שחלבו גוי והגבינות שלהם. ודין גילוי. ודברים המאוסים. ודברים האסורים לעשות בהם סחורה. והצריכים שני חותמות ביד גוי. דין החשוד על דברים האסורים. תיקון הכשר כלים הניקחין מן הגוים. הלכות יין נסך. דין כלי היין איסורן והכשרם. איסור הנאה מע"ז ומתשמישיה ומתקרובתה וכל דיניהן. ודברים האסורים למכור לגוים. ואיסור משא ומתן עמהם ביום אידם והרחקה מהם בכל זמן. ושלא להתרפאות מהם. דיני רבית איסור לקיחתו והחזרתו וכל דיניו. ואיסור לכת בחקי הגוים. וקוסם ומכשף ומנחש וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. וכתובת קעקע. והקפת הראש והשחתת זקן. והעברת תער בשאר הגוף. הלכות נדה ויולדת והרחקת בעליהן מהן וכל טהרתן וכל דיניהן. והמקוה שראויין לטבול בהן. וכל דיני טבילה והמקוה. הלכות נדרים איסורן והיתירן. ובכללם התרת האב לבתו. והפרת הבעל לאשתו וכל דיניהן. הלכות שבועות איסורן והיתירן. כיבוד אב ואם. ואיסור קללתן והכאתן. כיבוד הרב ומוראו ואיסור הבזותו. מצות תלמוד תורה וכיצד ילמד האדם וילמד את בנו ואיזה קודם וכל דיניהם. מצות צדקה. מי חייב בה. וכיצד נתינתה וכל דיניה. מילת בניו בזמנה ושלא בזמנה בחול ובשבת ויום טוב וכל דיניה. מילת העבדים והגרים. ודין גר הבא להתגייר. ואיסור עריות בגרים ועדותם. הלכות ספר תורה. הלכות מזוזה. איסור חדש. הלכות ערלה. הרכבת האילן וכלאי הכרם וכלאי זרעים. וכלאי בהמה. וכלאי בגדים. הלכות בכור אדם ופדיונו. ובכורי בהמה טהורה וטמאה ופדיונם וכל דיניהם. הלכות חלה. ותרומות. ומעשרות. הלכות נידוי והיתירו. הלכות אבל ובו אסיים באשר הוא סוף כל האדם. ובכללו ענין ביקור חולים. ואם ניתן רשות לרופא לרפאות ואם בשכר או בחנם. ודין הגוסס. וענין הפטירה. וענין הקריעה. ואיזו מתאחין ואיזו אין מתאחין. ומי שמתו מוטל לפניו בחול או בשבת או ביום טוב והמשמר המת. ודין מת בעיר. ודין חתן שמתו מוטל לפניו. וענין ההספד על מי מספידין וכיצד מספידין ומתי מספידין. ודין המאבד עצמו לדעת והרוגי בית דין. והזמן שאין מעוררין על המת. וענין הוצאת המת. כיצד מוציאין אותו. והדברים שהמת קונה אותם. והטלת ציצית בטליתו. וצדוק הדין שאומרים עליו. ועל מי מבטלים תלמוד תורה. שני מתים איזה מהם קודם. איש ואשה מי קודם. מת וכלה מי קודם. וענין הקבורה. כיצד קוברין המת. ודין בית הקברות. וענין הכהנים על איזה מת מטמאין ועל איזו טומאה צריכין ליזהר. ודין מת מצוה. וסדר האבלות. ועל איזה קרובים מתאבלים. ומאימתי מתחיל האבלות. ומעמדות ומושבות והברכות שמברכין בבית האבל. ודין ההבראה. ותוספת שמוסיפין בברכת הטוב והמטיב. ודין ההולכין לבית הקברות והנשארים בבית. ודברים שהאבל אסור בהם כגון מלאכה. רחיצה סיכה. נעילת הסנדל. ותשמיש המטה. דברי תורה. ושאילת שלום ותכבוסת. וחייב בעטיפת הראש. ובכפיית המטה. ואיסור הנחת תפילין. ותספורת וגיהוץ. ושמחה. ואיחוי הקרע. ואם יש אבלות מן התורה. ומי שלא נהג אבלות תוך שבעה ימים. ואם מותר לו לצאת מפתח ביתו. וענין שבת ויום טוב וחולו של מועד כיצד נוהג בהם. וענין שמועה רחוקה וליקוט עצמות. וארון העובר ממקום למקום.
וראיתי עוד לעשות סימנים לכלול כל ענין וענין במלות קצרות ולכתבם בתחלת הספר במספר ובמנין למען היות נקל לבקש כל ענין וענין. ואל אלהים יודע וישראל הוא ידע כי לא בעבור מעלתי עשיתי הדבר הזה כי לא עשיתי דבר שיהא בו כדי עילוי שאיני אלא כתלמיד הלומד מפי המלמד וכותב דבריו כדי להתלמד. וכלוקט המלקט מאחורי הקוצרים וכמאסף בין העומרים אחת הנה ואחת הנה ביני חיטי לקוטי בתר לקוטי. והיודע כל תעלומות יעזרני להוציא לאור נעלמות. ויקרבנו לעבודתו. ויאיר עינינו במאור תורתו. ויצילנו משגיאות. ויראנו בתורתו נפלאות. ויזכנו בביאת הגואל לראות. ויורנו בדרכיו ונלכה באורחותיו כדכתיב לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב. ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. בית יעקב לכו ונלכה באור ה' אמן:
סימן א
תניא וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על פה בהלכות שחיטה והנני מסדר הלכותיהן מי הראוי לשחוט וכוונת השוחט ומחשבה הפוסלת השחיטה במה שוחטין ומתי שוחטין ובאיזה מקום שוחטין ומי הם הנשחטין ושליל הנמצא בבהמה ואותו ואת בנו ובדיקת הסכין וברכת השחיטה ובדיקת הסימנים מקום השחיטה בצואר וכמה שיעור שוחטין וחמשה הלכות שחיטה והכסוי וברכתו הכל שוחטין לכתחילה נשים ועבדים משוחררים וכל אדם אפילו אין מכירין אותו שמוחזק לשחוט שלא יתעלף וגם אין יודעין בו שהוא מומחה ויודע הל' שחיטה שרוב הרגילים לשחוט הם בחזקת מומחין ומוחזקין בד"א שאינו בפנינו אז מותר לאכול משחיטתו וסומכים על החזקה אבל אם הוא לפנינו צריך לבודקו אם הוא מומחה ולשואלו אם נתעלף וכתב בסמ"ג בשם ר"ת שא"צ שידע כל הדינין אלא אם אומר על דבר זה הייתי מסתפק ושואל קרינן ביה שפיר יודע עד שיאמר על האסור מותר ומיהו לכתחילה יכולין ליתן לו לשחוט על סמך שיבדקנו ולא חיישינן שמא יאכלו משחיטתו בלא שיבדקנו וישאלנו אבל מי שיודעין בו שאינו יודע הלכות שחיטה אפי' שחט לפנינו ד' או ה' פעמים שחיטה הגונה וראויה ושחט אח"כ בינו לבין עצמו שחיטתו פסולה אפי שאלו לו עשית כך וכך ומתוך תשובתו נראה ששחט כראוי אין לסמוך עליו ואפי' אמר ברי לי ששחטתי יפה אבל כל מה ששחט לפנינו כשר ואפי' לכתחילה יכולים ליתן לו לשחוט ביון שאחר עומד על גביו ובלבד שיראה אותו מתחילת השחיטה עד סופה ובעל העיטור כתב אי ידעינן ביה דגמר אפי' לא איתחזק מותר לשחוט לכתחילה ואי לא ידעינן ביה אי גמיר אי לא לכתחלה לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה ואין צריך לבודקו ואפילו הוא לפנינו והרמב"ם חילק בין מומחה ומוחזק לענין לשואלו שכתב היודע הלכות שחיטה הרי זה לא ישחוט בינו לבין עצמו בתחילה עד שישחוט בפני חכם פעמים רבות עד שיהיה רגיל וזריז ואם שחט בינו לבין עצמו שחיטתו כשרה ולא כתב שצריך לשואלו אם הוא מוחזק ובמי שאין ידוע אם יודע הלכות שחיטה כתב שאם שחט בינו לבין עצמו שואלין אותו אם יודע הלכות שחיטה שחיטתו כשרה וא"א הרא"ש ז"ל לא חלק אלא אם הוא לפנינו בודקין אותו ושואלים אותו אם נתעלף ואם אינו לפנינו סומכין על החזקה בשניהם וכן היא סברת רב אלפס וכיון שרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן המוצא בהמה שחוטה כראוי במקום שרוב ישראל מצויין כשרה ואפי' אם נגנבה ממנו ומצאה שחוטה אע"פ שהוא חשוד על הגנבה אינו חשוד על השחיטה וכתב הרמב"ם דוקא שמצאה בבית אבל מצאה בשוק או באשפה שבבית אסורה וא"א ז"ל התיר אפי' באשפה שבבית ולא אסר אלא באשפה שבשוק וכן הרשב"א התיר אא"כ מצאה באשפה שבשוק חרש שאינו שומע ואינו מדבר ושוטה היוצא יחידי בלילה או מקרע כסותו או לן בבית הקברות או מאבד מה שנותנין לו אפילו באחת מאלו אם עושה אותו דרך שטות נקרא שוטה וקטן שאינו יודע לאמן ידיו לשחוט אין שוחט לכתחלה אפילו אחרים רואין אותו ובדיעבד כשרה אם אחרים עומדים על גביו ואין מוסרין להם לכתחלה לשחוט בשאין אחרים עומדים על גביו אפילו אם רוצה להשליכו לכלבים וחרש המדבר ואינו שומע אע"פ שמדבר לכתחלה לא ישחוט מפני שאינו שומע הברכה ואם שחט אפי' בינו לבין עצמו שחיטתו כשרה והשומע ואינו מדבר אם הוא מומחה שוחט אפילו לכתחלה אם אחר מברך וקטן מומחה ויודע לאמן את ידיו לשחוט לא ישחוט לכתחלה בינו לבין עצמו ואם שחט שחיטתו כשרה ואם גדול עומד על גביו שוחט אפילו לכתחילה ושיכור שהגיע לשכרותו של לוט דינו כשוטה ואם לא הגיע לשכרותו של לוט שוחט אפילו לכתחלה. וסומא לא ישחוט לכתחלה אא"כ אחר עומד על גביו וערום לא ישחוט לכתחלה מפני שאינו יכול לברך:
סימן ב
שחיטת עכו"ם נבלה אפי' אחרים רואים אותו וכתב הרמב"ם אפ' הוא קטן ואפי' אינו עובד ע"ז כגון גר ותושב מומר אוכל נבילות לתיאבון ישראל בודק סכין ונותן לו ואז מותר לאכול משחיטתו אפילו אם ישחוט בינו לבין עצמו ואפילו אם לא יאכל הוא ממנה תחילה וכתב הרשב"א אפילו אם אין יודעים אם יודע הלכות שחיטה ודוקא שבודק הסכין תחילה אבל אין ליתן לו בלא בדיקה על סמך שיבדקנו אחריו דחיישינן שמא ישכח ולא יבדקנו ובלא בדיקה תחילה או בסוף אסור אפי' אם ישראל עומד על גביו כתב הרשב"א שחט בינו לבין עצמו ולא ידענו באיזה סכין שחט ויש עמו סכין יפה ושאינו יפה ואומר שביפה שחט נאמן ואפילו אם נמצאת בשר שחוטה בידו אם יש טבחים ומקולים ישראל נאמן לומר מן השחוטה לקחתי ואפי' אם יש בידו עוף שאינו נמכר במקולים אם יש אנשים מומחים עמו במדינה נאמן לומר ישראל מומחה וכשר שחט לי שאינו מניח ההיתר ואוכל איסור ומומר אוכל נבלות להכעיס כתב הרשב"א שאין מוסרין לו בתחלה לשחוט אפילו אם ישראל עומד על גביו ואם שחט בדיעבד כשר ע"י בדיקת סכין תחילה או סוף וא"א ז"ל כתב שדינו כעכו"ם מומר לאחד משאר עבירות שוחט אפילו בינו לבין עצמו וא"צ אפילו בדיקת הסכין תחילה או סוף והרמב"ם ז"ל הצריך ג"כ בדיקת סכין וה"מ לשאר עבירות חוץ מע"ז וחילול שבת בפרהסיא אבל מומר לאחד מאלו הוי כעכו"ם גמור וכותי האידנא דינו כעכו"ם וצדוקי ובייתוסי כתב הרמב"ם שחיטתו אסורה ואם שוחט בפנינו מותרת שאינם כעכו"ם אלא שאין נאמנין לומר לא קלקלנו והרשב"א כתב אם שחט בינו לבין עצמו אפילו אם חותך כזית בשר ונותן לו אסורה שכל מצוה שאינה כתובה בתורה אפילו החזיקו בו אין סומכין בה עליהם התחיל אחד מהפסולין לשחוט וגמר ישראל על ידו או הישראל שהתחיל וגמר הפסול על ידו פסולה בד"א שהתחיל הפסול בדבר שעושה אותה נבילה כגון בושט או ברובה של קנה אבל התחיל בחצי קנה וגמר הישראל על ידו כשרה היה הישראל והפסול אוחזין בסכין אחד ושוחטין פסולה ואצ"ל אם כל אחד סכינו בידו לא מיבעיא אם אין שחיטת הישראל אלא ע"י צירוף הפסול אלא אפי' שחט כל אחד רובו של סימן פסולה:
סימן ג
שחיטת חולין א"צ כוונה לפיכך אפי' לא כיון לשחוט אלא מתעסק בעלמא לחתוך או שזרק סכין לנועצה בכותל ושחטה כהלכתו כשרה והוא שראה שלא החליד הסכין בין סימן לסימן או תחת העור ואם מצא הנוצה חתוכה ודאי לא החליד ואפילו הפיל הסכין בידו או ברגלו שלא בכוונה כלל והלך ושחט כשרה אבל נפלה מעצמה פסולה דבעינן שיבא מכח גברא וכן אם היה הסכין מונח בחיקו או בידו ונפלה מידו או מחיקו שלא בכוונה כנפלה מעצמה דמי ופסולה:
סימן ד
השוחט לשם ע"ז הרי זה זבחי מתים ואסורה בהנאה אפילו לא חישב בשעת השחיטה לע"ז אלא חישב בשעת שחיטה לזרוק דמה או להקטיר חלבה לע"ז ה"ז זבחי מתים שחט סתם ואח"כ חישב לזרוק דמה או להקטיר חלבה לע"ז הרי זה ספק זבחי מתים ישראל ששחט בהמתו של נכרי אפילו חישב הנכרי לע"ז כשרה ואם חישב הישראל שיזרוק הנכרי דמה לע"ז כתב הרשב"א דפסולה ישראל ששחט בהמת חבירו לע"ז לא אסרה שודאי לא כיון לאוסרו אלא לצערו אבל אם היא של שניהם כתב הרמב"ם שאוסר גם חלק חבירו וא"א ז"ל כתב שאפי' אם הוא שותפו אינו אוסר שאינו מכוין אלא לצער שותפו: ואם ישראל מומר שוחט בהמה אחרת או שהתרו בו בישראל וקבל התראה אז ודאי כיון לאסור ואסור: השוחט לשם הרים וגבעות לשם חמה ולבנה כוכבים ומזלות ימים ונהרות אין לו דין תקרובת עבודה זרה לאסור בהנאה אבל שחיטתו פסולה ופר"י אפילו אם מכוון לעובדם ולהרמב"ם אם מכוין לעובדם הוי תקרובת ע"ז ואם אינו מכוין לעובדם אלא לרפואה וכיוצא בזה בדברי הבאי שחיטתו פסולה ומותרת בהנאה. שחט לשם שר של הר או לשם שר אחד משאר הדברים בין ששחט לשם מיכאל שר הגדול בין לשם שר של שלשול קטן שבים ה"ז זבחי מתים ואסורה בהנאה לר"י דוקא בנתכוין לעובדו ולהרמב"ם אפילו לא נתכוין לעובדו:
סימן ה
השוחט לשם דבר שבא בנדר או בנדבה כגון עולה ושלמים ואשם תלוי ותודה וקרבן נזיר שחיטתו פסולה דאיכא למיחש שמא עתה הקדישו והוה ליה שוחט קדשים בחוץ וכן פסח כיון שיכול להפרישו בכל שעה שירצה דומה לנידר ונידב וכתב הרשב"א אפילו היא בעלת מום שאינה ראויה להקרבה שפעמים שאדם מכסה מומה ואין ניכר אבל השוחט לשם דבר שאינו בא בנדר ונדבה כגון חטאת ואשם ודאי בכור מעשר ותמורה שחיטתו כשרה בד"א שלא נודע שעבר עבירה שחייב עליה חטאת ואשם אבל אם נודע שעבר עבירה שחייב עליה חטאת ואשם ואומר זו לחטאתי ואשמתי פסולה שחט תרנגולים ואווזים וכיוצא בהן מינים שאין ראוים להקרבה כשרה אבל שחט תורים ובני יונה פסולין והוא שיהו תורים גדולים ובני יונים קטנים אבל אם תורים קטנים ובני יונה גדולים כשרים שהכל יודעין שאינן ראויין להקרבה היו שנים ששוחטין בין שאוחזין בסכין אחד בין שכל אחד סכינו בידו ושחט אחד לשם אחד מכל הדברים האסורין ואחד שחט לשם דבר ששחיטתו כשרה שחיטתן פסולה וכתב הרמב"ם וכן אם שחט זה אחר זה וכיון אחד מהם לשם דבר פסול פסולה:
סימן ו
בכל דבר התלוש שוחטים בין בסכין בין בצור בין בזכוכית בין בקנה הגדל באגם ובין בצפורן ובין בשן יחידי ובלבד שיהיה פיו חד ובדוק מפגימות כאשר יתבאר בדין פגימות הסכין אין שוחטין בקרומית של קנה ולא במגל קציר ולא במגל יד והוא כלי שצדו אחד סכין וצדו אחד מגל ואסור לשחוט אפי' בצד הסכין גזירה שמא ישחוט בצד האחרת ואם שחט בו שחיטתו כשרה הלכך סכין שיש לו פגימה אסור לשחוט בו אפי' אם מכוין לשחוט שלא מצד הפגימה ובי"ט נוהגין היתר לכרוך מטלית על הפגימה כיון שאינו יכול להשחיזו וסכין שיש לו שתי פיות לא ישחוט בו עד שיבדקנו משני צדדיו אין שוחטין בכל דבר המחובר ואפילו שחט בו בדיעבד פסולה בד"א במחובר מעיקרו כגון צפורן מחוברת ושן מחוברת בלחי בבעלי חיים וקנה העולה מן הארץ אבל בתלוש ולבסוף חברו לכתחילה לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשירה לרב אלפס אפילו אם בטלו ובלבד שלא יהא נשרש בארץ אחר שבטלו כגון קנה שנטעו ולדעת א"א הרא"ש ז"ל כל תלוש ולבסוף חברו שבטלו פסול אפילו בדיעבד והרמב"ם מתיר בשן קבוע בלחי אפי' לכתחילה ולא נהירא והא דשרי תלוש ולבסוף חברו בדיעבד כגון נעץ סכין בכותל ושחט בה דוקא כשהסכין למעלה וצואר למטה אבל אם הסכין למטה והצואר למעלה פסול אפי' בדיעבד שהצואר מכביד על הסכין ודורס ואפילו אם אמר ברי לי שלא דרסתי פסולה והני מילי בבהמה שהיא כבדה אבל בעוף כשר בדיעבד וכתב הרשב"א דוקא בעוף הקל כתרנגולים אבל הכבד כאווזין לא ונ"ל כיון שאינו מחלק בגמרא בין בהמה לעוף דכל עוף שרי אע"פ שהוא גדול קל הוא בטבע הטבח צריך שיהיה לו סכין מיוחד לשחוט בו :
סימן ז
קבע סכין בגלגל וגלגלה ושחט בה בין גלגלו בידו או ברגלו שחיטתו כשרה והרשב"א כתב ששוחטין בו לכתחלה והכי מסתברא קבעו בגלגל שמתגלגל ע"י מים ושחט בו שחיטתו פסולה ואם פטר המים עד שבאו וסבבו הגלגל ושחט בסיבובו כשרה שהרי המים באו מכחו ודוקא בסיבוב הראשון אבל מכאן ואילך פסולה שכבר פסק כח האדם:
סימן ח
סכין אפילו כל שהוא שוחטין בו ובלבד שלא יהא עוקץ בראשו ובמחט אפילו הוא רחב קצת כאותו של רצענין שחותכין בה חוט אין שוחטין בו:
סימן ט
סכין מלובנת לא ישחוט בה ואם שחט בה כתב הרמב"ם שחיטתו פסולה וכן דעת רב אלפס והראב"ד הכשיר וכן ה"ר יונה ובלבד שידע שהיא מלובנת שאז נזהר שלא יגע בה בצדי בית השחיטה ולזה היה נוטה דעת א"א ז"ל:
סימן י
סכין של משמשי ע"א חדש או ישן והכשירו שאין בו משום גיעולי עכו"ם מותר לשחוט בה בהמה בריאה שהוא מקלקל ואסור לשחוט בה מסוכנת שהוא מתקן ואם שחט בה כתב הרשב"א יוליך הנאה לים המלח והיא מותרת וכמה היא הנאה כדי שכר סכין לשחוט בה וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין צריך דבהנאה מועטת כזו שרי בדיעבד שחט בסכין של נכרים כתב הרשב"א דאפילו יודע שאינו בן יומו צריך לקלוף מקום בית השחיטה דשומן הנדבק בדופני הסכין אינו נפגם ונבלע בדופני בית השחיטה וא"א ז"ל כתב דאפילו בסתם שאינו יודע אם הוא בן יומו אם לאו אינו צריך לא קליפה ולא הדחה ואם יודע שהוא בן יומו קולף בית השחיטה אבל אינו יכול לשחוט בו לכתחלה על דעת שיקלוף בית השחיטה דשמא ישכח ולא יקלוף [ה*] כתב הרשב"א ואם שפה או נעצה י' פעמים בקרקע קשה א"צ קליפה שאין בית השחיטה כרותה גמור שיפליט מה שבסכין ויבליענו בבשר סכין ששחט בה כשרה אע"פ שהוא מלוכלך בדם מותר לשחוט בו פעם אחרת אבל אסור לחתוך בו רותח ומותר לחתוך צונן ע"י הדחה שידיחנו תחלה וסכין ששחטו בו טרפה אסור לשחוט בו פעם אחרת עד שידיחנו בצונן או יקנחנו בדבר קשה ונוהגין עתה לקנחו יפה בשער הבהמה בין כל שחיטה ושחיטה ושפיר דמי ואם שחט בו בלא הדחה ידיח בית השחיטה ואם רגיל לשחוט בו טריפות תדיר צריך נעיצה עשר פעמים בקרקע קשה:
סימן יא
לעולם שוחטין בין ביום בין בלילה בד"א כשהאבוקה כנגדו אבל אם אין אבוקה כנגדו או ביום במקום אפל לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה השוחט בשבת ויוה"כ אע"פ שאילו היה מזיד בשבת מתחייב בנפשו ולוקה ביה"כ שחיטתו כשרה שוחטין בכ"מ אפילו בראש הגג ובראש הספינה אבל אין שוחטין לתוך ימים ונהרות שלא יאמרו לשר של ים הוא שוחט ולא לתוך הכלים שלא יאמרו מקבל הדם לזרקו לע"ז ואם יש בכלי מים שאין הדם ראוי לע"ז אם הם צלולים לא ישחוט בו שלא יאמרו לצורה הנראה במים שוחט ואם הם עכורים מותר היה בספינה ואין לו בה מקום פנוי לשחוט יכול לשחוט על גבי כלים ובלבד שלא ישחוט לתוכן או מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט על דפנותיה והדם שותת ויורד לתוך המים ואינו חושש:
סימן יב
אין שוחטין לתוך הגומא אפילו בבית היה רוצה לנקות ביתו כיצד יעשה עושה מקום חוץ לגומא ושוחט שם והדם שותת ויורד לגומא שאז ניכר לכל שמתכוין לנקות ביתו ובשוק אפי' כה"ג אסור שאינו חושש לנקות וכתב הרמב"ם ואם שחט לתוך הגומא אסור לאכול משחיטתו עד שיבדקו אחריו שמא מין הוא והרשב"א כתב אע"פ שאסור לעשותו אין שחיטתו פסולה שאין מוציאין את האדם מחזקת כשרות עד שיבדוק ונמצא חשוד:
סימן יג
אחד בהמה חיה ועוף טעונין שחיטה דגים וחגבים אין טעונין שחיטה השוחט בהמה ומצא בה עובר בין אם הוא בן שמונה או בן תשעה בין חי בין מת מותר ואין טעון שחיטה וחלבו מותר ודמו אסור. וה"מ דבן ט' חי אי טעון שחיטה שלא הפריס ע"ג קרקע אבל הפריס ע"ג קרקע טעון שחיטה ראויה וכל שפוסל בשאר שחיטות פוסל בו וחלבו אסור אבל כל שאר טרפות אין אוסרין אותו ואם פרסותיו קלוטות אע"פ שהפריס על גבי קרקע אין טעון שחיטה וחלבו מותר ואם לא שחט האם כגון שקרעה ומצא בה בן ט' חי צריך שחיטה ואפילו שחטה ונתנבלה בידו או שהיתה טרפה ושחטה אין שחיטתה מתרת העובר וניתר בשחיטת עצמו אם הוא בן ט' חי אבל אם הוא בן ט' מת או בן ח' אפילו חי הרי זה אסור בן ט' שנמצא במעי שחוטה וגדל ובא על הבהמה והוליד אותו הולד אין לו תקנה בשחיטה השוחט הבהמה ומצא בה עובר שפרסותיו קלוטות כשל חמור מותר ולא מבעיא אם מצאו בתוכה אלא אפילו נולד ממנו מותר דגמל בן פרה מותר: השוחט בהמה ומצא בה דמות יונה אסור אבל אם מצא בה בהמה שרגליה כרגלי יונה או שאין לה רגלים כלל מותר המפלת בריה שיש לה ב' גבין וב' שדראות אסור:
סימן יד
המקשה לילד והוציא העובר את ראשו אף על פי שהחזירו הרי הוא כילוד ואינו ניתר בשחיטתה אלא בשחיטת עצמו אם הוא בן קיימא ואם הוא בן ח' או בן ט' מת אסור: הוציא ידו והחזירה מה שיצא מן האבר לחוץ אסור אבל מה שנשאר ממנו בפנים ומקום החתך מותר לא החזירה קודם שחיטה גם מקום החתך אסור אבל מה שבפנים מותר אפי' הוא מיעוטו ואם יצא רוב העובר הרי הוא כילוד ואם יצא חציו ברוב אבר כגון שיצא רוב ידו וכשנשאר מה שיצא מהעובר אינו אלא חציו ואם נטיל מיעוט היד שנשאר בפנים אחר רוב היד שיצא הוי רוב שדינן מיעוט היד שבפנים אחר רוב היד שיצא להשלים לרוב העובר ואסור וכן אם יצא רובו ממיעוט אבר אסור ואין אומרי' נטיל מיעוט אבר שיצא אחר רוב האבר שבפנים אלא מטילין אותו אחר רוב העובר שיצא ואסור: הוציא אבר א' והחזירו וחזר והוציא אבר אחר והחזירו עד שהשלים לרוב המיעוט שלא יצא מותר ואם חתך כל אבר ואבר בשעה שהוציא אותו גם המיעוט שנשאר בפנים אסור עובר שהוציא ידו והחזירה ואח"כ נולד וגדלה וילדה חלבו אסור נחתך מהעובר שבמעי בהמה ונמצא בתוכה מותר באכילה נחתך מגופה ונמצא בתוכה לאחר שחיטה אסור באכילה הושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב מבן תשעה חי שבתוכה חייבין עליה משום חלב כעל חלב בהמה גמורה:
סימן טו
אפרוח כל זמן שלא יצא לאויר העולם אסור משום שרץ השורץ על הארץ ולאחר שיצא לאויר העולם מותר מיד ור"א בן יעקב אוסר עד שיפתחו עיניו ופסק רי"ף כת"ק דשרי וא"א ז"ל פסק כר"א ולד בהמה תוך ח' ימים אסור משום ספק נפל ומיהו אין צריך ח' ימים שלימים אלא מיד בתחילת ליל שמיני מותר וה"מ בשאין ידוע שכלו לו חדשיו אבל אם ידוע שכלו לו חדשיו מותר מיד אפי' ביום שנולד ולא חיישינן שמא נתרסקו אבריו מחבלי הלידה:
סימן טז
אסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד ל"ש האם ואח"כ הבן או הבת ל"ש הבן או הבת ואח"כ האם בין בנקבות כגון האם והבת בין בזכרים כגון האב והבן בין באדם אחד בין בב' ואם עבר ושחטם ביום א' כתב הרמב"ם שמותר לאכלן ובה"ג אוסר לאוכלו בו ביום ויום האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה שאם שחט בלילה אסור ביום שלאחריו ואם שחט ביום מותר בלילה שלאחריו והא דאסור לשחוט דוקא בידוע שהוא אביו וכן בידוע שהיא אמו כגון שכרוך אחריה אבל מן הספק אין חוששין הלכך הלוקח בהמה בכ"מ ובכל זמן אינו חושש שמא נשחטה האם או הבן היום אבל על המוכר להזהיר על הלוקח שאם שחט האם או הבן היום או מכרה לאחר לשוחטה היום אם הוא באחד מד' הזמנים שדרך שכל מי שקונה בהמה ששוחטה מיד והם ערב הפסח וערב עצרת וערב ראש השנה וערב יו"ט האחרון של חג שודאי קונה אותה לשוחטה מיד צריך להודיעו שמכר היום האם ואם לא הודיעו שוחט ואינו חושש ל"ש קנה מישראל או מעכו"ם ואם נודע לו אח"כ שנשחטה אמה היום הוי מקח טעות ודוקא שמוכר שניהם ביום אחד אבל אם מכר האם ביום שלפניו א"צ להודיעו ואם מכר האחד לחתן ומכר הב' לכלה אפילו אם מוכר בב' ימים צריך להודיעו שודאי שניהם שוחטין ביום אחד שנים שלקחו אותו ואת בנו ביום אחד הלוקח תחלה ישחוט ולא השני בד"א כשלקחום שניהם מאדם אחד שמיד כשמכר לראשון לא היה יכול לשחוט את שנשאר בידו שהלוקח לקח ע"מ לשוחטו מיד וכיון שהוא לא היה יכול לשוחטו גם הלוקח ממנו אינו יכול לשוחטו שאינו יכול למכור אלא זכות שיש לו בו אבל אם לקחו מב' שניהם שוין וכל מי שישחוט תחלה זריז ונשכר. אותו ואת בנו נוהג בבהמה אבל לא בחיה ועוף ונוהג בכלאים הבא מן העז ורחל צבי הבא על התיישה וילדה צבי ושוחט התייש ובנה ביום אחד לוקה צבי הבא על התיישה וילדה בת ואותה בת ילדה בת ושחט בתה ובת בתה חייב תייש הבא על הצבייה וילדה בת ואותה בת ילדה בת ושחט בתה ובת בתה פטור אבל אסור כתב הרמב"ם תייש הבא על הצביה וילדה תייש אסור לשחוט הצבייה ובנה אבל אין לוקין עליהן עד כאן ונראה שמותר לכתחלה לא אסרה תורה אלא כששוחט אבל נוחר ומעקר האם מותר לשחוט הבן לפיכך חש"ו ששחטו האב (ס"א האם) בינן לבין עצמן מותר לאחר לשחוט אח"כ הבן לפי שרוב מעשיהן מקולקלים ואם אחרים רואים ששוחטין כראוי אסור לשחוט אחריהן. בהמה שנשחטה אמה היום ונתערבה באחרות וצריך לשחוט מהם היום כיצד תקנתו נכבשינהו דניידי ממקום קביעותן ויקח מהם אחד אחד וישחוט דכל דפריש מרובא פריש ושנים האחרונים אסורין היום:
סימן יז
מסוכנת אינה ניתרת בשחיטה וכיצד מסוכנת שאינה יכולה לעמוד כשמעמידין אותה אפילו אכלה בקעיות וקורות כיון שאינה יכולה לעמוד בחזקת מסוכנת היא ואינה ניתרת בשחיטה אלא אם כן רואין בה סימן שלא יצא חיותה קודם גמר שחיטה ומה היא סימנה אם היא דקה צריך שתפשוט ידה ותחזירנה אצלה וכן אם היתה פשוטה והחזירתו אצלה הוי סימן אבל פשטה ולא כפפה לא מהני שאין זה אלא הוצאת הנפש והני מילי ביד אבל ברגל בין שפשטה ולא כפפה או כפפה ולא פשטה כשרה והא שיש חילוק בין יד לרגל דוקא בדקה אבל בגסה אין חילוק בין יד לרגל איזה מהם שתכוף או שתפשוט כשרה וחיה גסה דינה כבהמה דקה וכשכש בזנבה כשרה בין בגסה בין בדקה ועוף ואפילו לא רפרף אלא בעינו או כשכש בזנבו כשרה ואם בגמר שחיטה יצא ממנה דם בקילוח כשרה ואם שחט בלילה ולא יכול לראות ולמחר מצא כותלי בית השחיטה מלוכלכין בדם בידוע שיצא בגמר שחיטה דרך קילוח וכשרה ואכתי איכא תרי סימני בגמרא שאם הטילה רעי מתרזת כשרה ואם שותתת פסולה ובצועקת וקולה חזק כשרה ואם קולה חלוש ונמוך פסולה וא"א הרא"ש ז"ל לא הביאה בפסקיו וגם הרמב"ם לא כתבה ובעל העיטור כתב שהם הלכה וכל אלו הסימנים צריך שתעשם בסוף השחיטה אבל אם עשאם בתחילת השחיטה או באמצעיתה לא מהני והא דבעינן הנך סימנין דוקא כשהיתה בחזקת מסוכנת אבל אם היא בריאה אפילו אין בה אחת מכל אלו הסימנים כשרה יש מן הגאונים שכתבו שלא התירו מסוכנת על ידי סימנין אלא בבהמת ישראל משום הפסד ממונו אבל לא בבהמת נכרי ובתשובה אחרת לגאון מסוכנת והיא של נכרי מותר לישראל לשוחטה וליקח ממנה בשר ומותר לישראל לקנותה מן הנכרי:
סימן יח
השוחט בסכין בדוקה ונמצאת פגומה ה"ז נבלה אפי' נגע בעצם המפרקת אין תולין שנפגם בו אחר שחיטה אלא חיישינן שמא בעור נפגם ונמצא ששחט בסכין פגומה ואפילו בעוף וכתב הרמב"ם אפילו היא קטנה ביותר ולא הזכיר חגירת צפורן וכ"כ הרשב"א שיעור הפגימה כל שהוא ובלבד שתחגור בה כל שהוא אפי' כחוט השערה וא"א ז"ל פסק כדי שתחגור בה הצפורן וכיון שפגימה פוסלת צריך לבדוק הסכין תחלה ואין לסמוך על מה שירצה לבדוק אחר השחיטה ואם עבר ולא בדקו תחילה ואח"כ בדקו ומצאו יפה שחיטתו כשרה וכיצד יהיה הפגימה כי הא דאמר רבא שלש מדות בסכין אוגרת לא ישחוט ואם שחט שחיטתו פסולה מסוכסכת לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה עולה ויורד שוחט לכתחילה פירוש אוגרת שיש לה ב' עוקצים ובין הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך פסול מסוכסכת שאין לה אלא עוקץ א' וצד השני הוחלק במשחזת וכגון דקיימא ארישא דסכינא והוליך ולא הביא בענין שלא חתך אפילו העור עד שעבר כל הפגימה ואם היא עומדת אצל הקתא צריך שיביא ולא יוליך אבל אם היא באמצע הסכין בכל ענין פסולה ורב אלפס פסק אפילו באמצע הסכין אם העוקץ כלפי ראש הסכין כשר אם הוליך ולא הביא שאין עוקץ הפגימה קורע אלא בפוגעו בסימן ולא כשירד ממנה ואם העוקץ כלפי הזנב אז כשר אם הביא ולא הוליך וכ"כ הרמב"ם ורש"י כתב כסברא הראשונה ולזה הסכים א"א ז"ל עולה ויורד שאין לה שום עוקץ שהושחזו שני עוקציה סכין שיש לה פגימות הרבה נידון כמגירה ואפי' בדיעבד פסולה ופרש"י אפי' כולם מסוכסכות ובעל העיטור כתב אם הם מסוכסכות כשרה בדיעבד אם שחט בענין שלא נגע בעוקץ הפנימה אלא מיירי שהן אוגרת וא"א הרא"ש ז"ל הסכים לפירש"י סכין שאין בו פגימה אלא שהצפורן מסכסך בו מרוב חדודו כראש השבולת כשר. סכין שפיו חלק אלא שאינו חד שוחטין בו אע"פ ששוהה בשחיטה רק שיוליך ויביא ולא ישהה בשהייה ובענין בדיקת הסכין אסיקנא והלכתא אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא פירוש שצריך שיעבור עליו צפרנו לראות אם יחגור בו ובבשר אצבעו בתלת רוחתא פירוש על פיה ובשני צדדים הלכך בודק בהולכה ובהובאה על חודה בבשר לאט ובכוונת הלב שלא יפנה לבו לדברים בטלים ואח"כ בהולכה ובהובאה בצפורן שאינו יכול להרגיש יפה אם יבדוק בבשר ובצפורן ביחד וכן יעשה בשני הצדדין והם י"ב ואסמכתא ושחטתם בז"ה (שמואל א י״ד:ל״ד) השוחט בהמות הרבה זאח"ז צריך לבדוק הסכין בין כל אחת ואחת ואם לא בדק ונמצאת פגומה כולן אסורות אפילו ראשונה אע"פ שבדק הסכין לפני השחיטה צריך לבודקו גם לאחריה וה"מ לכתחילה שהסכין לפנינו אבל אם נאבד שחיטתו כשרה ואפי' שחט בו הרבה זה אחר זה וי"א שאם נגע במפרקת הראשונה ושחט בו אח"כ אחרות ונאבד הסכין כל ששחט בה אח"כ אסור דשמא נפגם במפרקת הראשונה וא"א ז"ל מכשיר גם בזה אבל אם לא בדקו קודם השחיטה ונאבד אח"כ שחיטתו פסולה ומיהו כתב א"א ז"ל טבח שיש לו סכין מיוחד לשחיטה ומקום מיוחד שמצניעו שם תמיד בחזקת בדוק הוא ואם שחט בו בלא בדיקה ונאבד שחיטתו כשרה השוחט בסכין בדוק ואחד השחיטה שבר בה עצמות ומצאו פגום כשרה שאנו תולין שבעצמות נפגם וכל כיוצא בזה כגון שנפלה על גבי קרקע קשה ודוקא שראינוהו שנפלה על חודה אבל מספיקא אין תולין לומר שנפלה על חודה כתב בעל העיטור אם נמצא עצם המפרקת פגום והסכין פגום ע"י היה מעשה ונשאלתי והשבתי כיון שדרך שחיטה נפגם לא דמי לשבר עצמות ופסולה ורבותינו נחלקו עלי ושאלתי את פי ה"ר יעקכ והשיב כדברי: טבח שלא הראה סכינו לחכם אלא בדקה לעצמו ושחט בה ונמצאת יפה מנדין אותו ואם נמצאת פגומה מנדין אותו ומעבירין אותו ומכריזין על כל בשר שיצא מתחת ידו שהוא טרפה כתב א"א הרא"ש ז"ל והאידנא נוהגים בכל גלות ישראל שאין מאמינים לקצבים וממנים אנשים ידועים על השחיטה ועל הבדיקה ולהם מחלו חכמים את כבודם כי הם זריזים וזהירים מתוך כך נתבטל בדיקת החכם לגמרי גם למי ששוחט לביתו אף כי אינו נכון כי הרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין: