סימן א
מי הם הכשרים לשחוט
* בתוספות שלפנינו ליתא בשם ר"י, רק התוספות בסתמא כתבו כן. מיהו לפי מה שכתב הרא"ש כן בשם הר"י (וכפי הגהות מעדני יום טוב), מאליו נתוודע שהתוספות שכתבו כן הוא הר"י בעצמו. ועיין במהרש"א מה שכתב על רש"י דף ג,ב ד"ה מומחין הן. א אף על גב שכבר כתב בתחילת דבריו שלכתחילה נותנים לו לשחוט, חזר וכתב כאן שנותנים לו על סמך שיבדקנו, כדי ליישב דלא תקשי, היאך נותן לו לשחוט? ניחוש שמא יאכלו משחיטתו קודם שיבדקוהו, וכשיבדקוהו ימצאוהו אינו יודע, הרי אכלו איסורא! על כן אמר דליכא למיחש להא, משום דאם אכלו ממנו קודם בדיקה, אין צריך לבודקו אחר כך כלל, דסמכינן ארובא, הילכך יכולים ליתן לו לכתחילה לשחוט ולא חיישינן שמא יאכלו כו' (ב"ח). ב לשון ואפילו דקאמר, נתיישב יפה בדרישה ופרישה וב"ח וט"ז ס"ק ח', קחנו משם. ג אפשר כוונתו אדברי רש"י שם בסוכה, דכיוון דקאמר: אף על פי שאינו בקי מותר לאכול משחיטתו וכו', והך מותר — על כרחך היינו דלכתחילה נותנין לו, דאחלו בדיעבד, מאי איריא יודע לאמן ידיו? אפילו אינו יודע, כיוון שגדול עומד על גביו וראה ששחט שפיר. אלא על כרחך דמותר אפילו לכתחילה. ואם כן, כל שכן דגדול שאינו בקי דמותר לכתחילה באחר עומד על גביו (דמשק אליעזר). ד פירוש, בודקין אותו אם יודע כו' (פרישה). ה ואף על גב דלעיל כתב בשם הרמב"ם דלעילוף חיישינן לכתחילה, היינו לפי שיטתו, שפירש דברי הרמב"ם בעניין אחר, וכמבואר בספרו כסף משנה על הרמב"ם. אבל מה שכתב כאן הוא ליישב דעת הטור לשיטתו בדברי הרמב"ם. כן כתבו הפוסקים. ו אף על גב דהתחיל ב"או" "או", אפילו הכי צריך לסיים "אפילו באחת מאלו", כמבואר בט"ז ס"ק י"ב וש"כ ס"ק ג"ד. ז הפרישה הגיה דצריך לומר "אין שוחטין", דהא אכולהו קאי, טחרש שוטה וקטן. וכנסת הגדולה כתב דיש לומר דהכי קאמר: כל אחד ואחד מהם אינו שוחט לכתחילה. ח הך אם הוא מומחה דנקט בשומע ואינו מדבר ולא במדבר ואינו שומע, נתבאר היטב בש"כ ס"ק ל'.