אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרצב

סימן תרצא

"הקורא את המגילה וכו'" - ענין הברכה הנה מפורש למעלה כי המצוה צריך לעשות אותה שלימה בכל הפרטים - מחשבה דיבור96 מעשה. וכנגד זה הוא נברא המלאך שיעשה שלם בכל פרטיו. ואמנם הברכות הללו ימצא בהם שלימות בנפש האדם. וגם בענין המגילה כי לא נעלם ממך מ"ש בברכות שאמר הקב"ה לר' ישמעאל ע"ה "ישמעאל בני ברכני וכו'". ונענע לו ראשו. מאי קא משמע לן? אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך.

ואיתא בזוהר פרשת עקב דף רע"א (ח"ג רעא, א) וזה לשונו: "פקודא דא לברכא ליה לקב"ה וכו' בגין דברכאן דבריך בר נש לקב"ה אתי לאמשכא חיין ממקו' דחיי לשמיה דקוב"ה קדישא ולארקא עליה מההוא משחא עילאה ואתי לאתמשכא מניה לכל עלמא. וכתיב ואכלת ושבעת וברכת ה' אלהיך. ואינון ברכאן אריק בר נש באינון מלין מההוא מקורא עילאה ואתברכאן כל אינון דרגין ומקורין ואתמליין לארקא על כל עלמין ואתברכאן כולהו כחדא. ועל דא אצרטיך בר נש לשואה רעותיה ברזא דברכאן בגין דיתברכון אבהן ובנן כלא כחדא. כיון דשמא דקוב"ה מתברך מתמן נחית ושרא על רישיה חולקא קדמאה וכו'. בשעתא דאינון ברכאן נחתין מתעטרן גו חקל תפוחין קדישין וכו'. כיון דהאי דרגא אתמליי' אריק להאי כלה ומתמן נגדין ואתמשכן לתתא. כד סלקין אינון ברכאן מתתא לית פתחא ופתחא לעילא ולית ממנ' לעילא דלא פתח כל אינון פתחין ומכרזי בכל אינון רקיעין: דא איהו דרונא דשד' פלוני דא הוא דורונא בקיומא כדקא יאות. ומאן איהו ברכה דאתיבו עלה אמן וכו'".

הנה מבואר מזה המאמר כמה מועיל ענין הברכות לאדם המברך גם מה מועיל לכל העולמות, גם מה מועיל לאבהן ובְנִין. ולכן מתחייב מזה כי "הקורא את המגילה" שהוא מתעורר לתקן בזה סוד מגילה העליונה, הכלה הקדושה, להמשיך בה ג' הויות - כל אחד עולה כ"ו - הם בגימטריא ע"ח, וכן עולה מגלה ע"ח97. שהרצון לבנותה על ידי ג' מדות שבהם נברא העולם שנאמר "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו". וכן מעשה המשכן נעשה על ידי ג' מדות אלו שנאמר "בחכמה בתבונה ובדעת". ולכן נמי "מברך עליה ג' ברכות לפניה" כי כן ג' מדות הללו הם "לפניה" למעלה ממנה.

ואמנם זהו כונה בכלל אבל לענין הפרט יש כונות רבות מהרב האלהיי ורבי זלה"ה.

ולפי כי "ברכת שהחיינו" הוא מורה על המשך חיים העליונים בסוד הדעת הנמשך עד הצדיק - לכן ברכה זו "אינה נאמרת ביום" כי היום הוא בסוד האור שהוא חיים כנודע.

"ולאחריה נוהגים לברך "הרב את ריבנו"" - והם ה' מטבעות, כי זה יהיה רמז לזמן שהיא באחור ויונקת מאחורי התפארת שהם ה' מדות תנהי"ם, כי אז יונקת מכח הגבורות כנודע. "ואם לא ברך לא לפניה ולא לאחריה יצא" - מפני כי העיקר הוא הקריאה לצורך התיקון ולענין המשכת האור שלה על התחתונים.

"אין לשוח בעת שקורים אותה" - שהרי נאמר "הוגעתם ה' בדבריכם" כי הנה בענין הקריאה בתורה כאשר הוא מתייגע עליו נאמר "אשרי מי שעמלו" כמו שאמרו חז"ל "זאת התורה אדם כי ימות באהל" - במי שממית עצמו על דברי תורה, כך אשרי מדת מי כי עמלו הוא בתורה לקיים אותה.

אמנם בדברי בטלה יש יגיעה לפניו כביכול והיינו "יגיעת בשר". ואיתא בבראשית רבה מפני מה כל החלומות אין מייגעים את האדם וזה מיגע, היינו מה שאמר הכתוב "ולהג הרבה יגיעת בשר". ואמרו חז"ל (עירובין כא, ב) הלוהג בדברי תורה טועם טעם בשר, היינו בשר היורד מן השמים שנאמר "ובשר מבשרי". והמלעיב נדון וכו' (מאמר). והיינו מה שאמר הכתוב "עני ורוכב על חמור", היינו מה שאמר הכתוב "אשר בשר חמורים בשרם". ולכן אין לשוח כלל בעת שקורין אותה שלא לעשות פגם ח"ו כאמור.

"אף על פי שיצא כבר מברך להוציא אחר ידי חובתו" מפני שהרי נתבאר כי יש כח מסור ביד האדם על ידי הדיבור להפקיע סטרא אחרא ולהכניע אותה בכל ענין שיהיה, שנאמר "ואתה תמשול בו". ולכן אע"פ שברך לעצמו יכול להוציא אחר. וכבר נתבאר כמה מועיל ענין הברכה לאיש המברך ולזולתו.

"מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לבית הכנסת", דהיינו כי מפני האונס הוא אינו יכול לקראת המגילה בעשרה מאחר כי יש שם אונס נראה שיכול לקרא אותה ביחיד. ונוסף עוד כי האונס יהיה מפני כי אינו בריא ולכן "קשה עליו ליישב בתענית כל כך - יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום מפלג המנחה ולמעלה". זה הענין הוא כפי מה שכתוב בתרומה הדשן. אמנם עכשיו שנוהגים בכל הצומות להתפלל מבעוד יום כי אין זה התענית רק לצער עצמם - ולכן אין ממתינים עד צאת הכוכבים - יכול להתפלל ולטעום כלום ואחר כך ילך לבית הכנסת וישמע המגילה כי המצוה בעשרה. והאכילה אינה מעכבת מדתנן "כל הלילה כשר לקראת המגילה". ולענין תפילת ערבית שנינו ר' יהודה אומר מפלג המנחה ולמעלה.

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה