טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרנד-תרנז · פירוש ראשון
הנה נתבאר למעלה כמה רמזים על ענין ארבעה מינים, ובכן נא יבא דין זה מיוסד על כל הצדדין הנ"ל.
זה יצא ראשונה אשר חז"ל הגידו בארבע חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש, ותשובה עם כל אחת מהם. עבר על מצות עשה ועשה תשובה - לא זז משם עד שמוחלין לו שנאמר "שובו בנים שובבים". והדוגמא לזה הוא פרי עץ הדר כי ודאי זו התשובה הדר הוא לכל חסידיו כנ"ל. עבר על מצות לא תעשה ועשה תשובה - תשובה תולה ויום הכפורים מכפר שנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם". ובזה נאמר "ולקחתם לכם" - להנאתכם. והדומה לזה הוא כפות תמרים על שם "צדיק כתמר יפרח" שהוא כופת עצמו וקושר נפשו עם הקב"ה.
ולכן יאמר "מקבלת אשה", הוא הדוגמא לגוף הנקרא 'אשה' לגבי הצורה כדאיתא בזוהר בפסוק "היא האשה" - זה הגוף אשר הוכיח ה' לבן אדני (זו הנשמה). וכן נמי יאמר בנדון דידן "מקבלת אשה", זה הגוף שעד עתה היה מוכן להיות נכרת וכלה מצד העון. ומה גם כי כאשר מסכים האדם לעשות העבירה תכף הנשמה בורחת משם כמו שביארתי כמו שאמרו חז"ל "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח של שטות" דאשמועינן תרתי. ראשונה, למדנו כי לעולם אין אדם חוטא (הוא הנשמה הנקרא 'אדם'), וכאשר נכנס בו רוח של שטות אז נאמר "נפש כי תחטא". ולפי שהנשמה היא חוזרת על ידי התשובה לכן נקרא כי "האשה" (שהוא הגוף) "מקבלת" עמה דבר חדש על ידי הלולב שהדומה הוא לו לב שרצונו לומר היה לאדם זה לב מבין לשוב לפני הקב"ה וקנה לו לעצמו לב בשר, ולכן נעשה צדיק כתמר יפרח. כי משעה שיהרהר האדם בלבו לעשות תשובה הוא צדיק כי לכן מי שקדש אשה ואמר "על מנת שאני צדיק גמור" אף על פי שהיה רשע גמור מקודשת לפי שהרהר בלבו התשובה ובאותו הרגע נעשה צדיק גמור. ולכן יצחק לומר בזה "צדיק כתמר יפרח".
ונוסף עוד אשר חז"ל הגידו כי ארבע מינים הללו הם רומזים לארבע מינים אישי הזמן. יש מי שנמצא בו תורה כמו הלולב וכו'. ובדבר הזה על ידי התשובה נעשה בן תורה כההיא דרבי אליעזר בן דורדייא שעשה תשובה - יצאה בת קול ואמרה "רבי אלעזר בן דורדייא מזומן לחיי העולם הבא". בכה רבי ואמר לא די לבעלי תשובה שמקבלין אותם אלא דקארו ליה 'רבי'. ובכן למדנו שהיה דוגמא אל הלולב שהוא בן תורה על ידי התשובה כאשר יעשה אותה לשמו של הקב"ה כמו שאמרו חז"ל "לולב - זה הקב"ה" על שם "צדיק כתמר יפרח" כאמור.
ולכן על כל אלה "מקבלת אשה",זו הגוף, "מיד בנה" - זה העושה תשובה נקרא 'בן' להקב"ה על שם "ה' אמר לי בני אתה אני היום ילדתיך". העושה תשובה נקרא 'בן' להקב"ה וכקטן שנולד דמי כדאיתא בזוהר פרשת משפטים על ידי שקונה נשמה חדשה. ולכן מחזירתו למים - הוא ענין התשובה. וגם כי זוכה לתורה כמו שאמרו חז"ל בפסוק "ורוח ה' מרחפת על פני המים" - זו תורה שנאמר "הוי כל צמא לכו למים". והוא התשובה שנאמר "שפכי כמים לבך נכח פני ה'". ואשמועינן קרא כי אותו הרוח שהיה מת מפני העון אשר יעשה האדם כאמור - "אין אדם חוטא". שלכן אמרו חז"ל "רשעים בחייהם קרויים מתים". וכן הוא האמת כי מת הוא בכח. וזהו מלת מרחפת - נוטריקון מתפרח לפי שפרח מן האדם על ידי העון זה הרוח שהיה בתוכו ונשאר מת. ולכן "ורוח ה'" חוזרת "מרחפת" ונכנסת באדם "על פני המים" של התשובה שנמשלה למים. וזוכה לתורה הנקרא 'מים' - "הוי כל צמא לכו למים" דקארו ליה 'רבי'.
והיינו מה שאמר הדין "מחזירתו למים" - על דרך מחזירו למוטב על ידי התשובה שנמשלה למים, ונקרא 'רבי' בתורה הנקרא 'מים'. והיינו "מיד בנה" הנקרא 'בן'. "או מיד בעלה" שהוא בעל תורה כאמור דקארו ליה 'רבי'.
"ותוסיף עליו מים אם צריך" - היינו מה שאמרו חז"ל "הרי שעבר אדם עבירה ונתחייב עליה מיתה מה יעשה ויחיה? אם היה לומד דף אחד יקרא שנים". והיינו מה שאמר שתוסיף עליו מים של תורה אם צריך. ואם הוא בן תורה פשוט הוא שלומד והולך. "אבל לא תחליף המים" - דהיינו לחדש אותם לגמרי כי זה על הלימוד ביותר, והרי הוא "יום טוב" ונאמר בו "לכם" ואמרו חז"ל חלקהו חציו לה' ללמוד ולהתפלל וחציו לכם לסעודה של מצוה.
אמנם "בחול המועד" ליכא מצות "לכם" - "מצוה להחליף" וללמוד ביותר "כדי" שיאמר זה שהוא עשה תשובה והוא דוגמא ללולב ישאר "לח" מן התשובה והתורה. כי התשובה מארכת ימים שנאמר עליהם "חיו יחיה". והתורה נאמר בה "אורך ימים בימינה" ונעשה הדור על שם "והדרת פני זקן" - זה שקנה חכמה. ואז הוא אומר "אשרי זקנתנו שכפרה על ילדותנו".
"עכו"ם שהביא לולב לישראל מחוץ לתחום" - היינו ענין של רבי יוסי שהיה רוכב על הסוס לאצטבלא ובן אחותו מטייל על הסוס. אמר ליה חזי סוסיא דארכבך מארך. אמר ליה אם לעוברי רצונו כך - לעושי81 רצונו על אחת כמה וכמה. אמר ליה ואית דעבד רצונו יותר ממך. אמר ליה ואם לעושי רצונו כך - קל וחומר לעוברי רצונו.
ולכן יאמר "עכו"ם שהביא לולב" - לאיש הישראלי שהיה רשע אשר לא טוב עשה בקרב עמיו, וכאשר ראה הצלחת עכו"ם בעולם הזה נתעורר לעשות תשובה לאמר "אם לעוברי רצונו כך קל וחומר לעושי רצונו" כמו שאמרו חז"ל בפסוק "נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם" של עכו"ם רבו משל למזומן לסעודה וראה כלבים שהם יוצאים משם ובפיהם פסיונין. אמר אם הכלבים כך - אוכלים סעודה עצמה לא כל שכן. וכאשר אותו עכו"ם המוצלח בחמדות הזמן "הביא לאיש הישראלי לולב" שהיה סיבה לקנות לו לב חדש לעשות תשובה ממעשיו ולהוסיף דבקות עם הקב"ה הנמשל ללולב כנזכר. וזה הביא לו "מחוץ לתחום" - כי לב האיש הישראלי היה מחוץ לתחום של הקדושה מפני מעשיו אשר לא טוב עשה. ועתה קנה לו לב חדש. "מותר ליטלו" - כל אחד ראוי לו לעשות קל וחומר זה "ביום טוב", שהם מקראי קדש. "גם מי שהובא בשבילו" - אותו בן אדם הצריך לזה שעשה תשובה בעבור כן לקיים מה שאמר הכתוב "נתת שמחה בלבי וכו'" ביום טוב עצמו שנאמר "ושמחת בחגך".
ענין הידור מצוה שצריך באתרוג הוא על דרך האמור בענין של התשובה בענין ארבע חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש ותשובה עם כל אחד. עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה - לא זז משם עד שמוחלין לו שנאמר "שובו בנים שובבים". והרמז לזה הוא ענין האתרוג כנזכר לעיל כי הנה בו נאמר "פרי עץ הדר" כמו דאת אמר "הוד והדר לבשת" לפי כי תשובה זו "הדר הוא לכל חסידיו". ובלי ספק כי זה יעשה לשמו של הקב"ה כמו שאמרו חז"ל "פרי עץ הדר - זה הקב"ה" כמה דאת אמר "הוד והדר לבשת". הוא מה שביארתי בפסוק "ה' אלהי גדלת מאד" (תהלים, קד) דקשה - היה לו לומר "גדול השם", דלא שייך לומר "גדלת" בהקדוש ברוך הוא. אמנם יאמר על ענין התשובה שהוא נוגע לנפש - "ברכי נפשי את ה'" המקבל שבים, דהכי התנה קודם בריאת העולם בטרם הרים יולדו תשב אנוש עד דכה, בעוד האדם נפש נעשה "ה' אלהי". ומה גם לרבים אחר מעשה בלתי טהור - "גדלת מאד" כי הוא דבר זה אשר יחטא אדם במעשה ומתקבל בדברים, והעונות נעשים זכיות. לכן הוד של מלכות לבשת והדר לפני מלאכי השרת שאמרו "מה אנוש כי תזכרנו". ולכן "פרי עץ הדר" - זה הקדוש ברוך הוא.
וכאשר עשה תשובה לשמו - הנה יצדק מה שאמרו חז"ל יש במין האדם הנמצא בו תורה ומצוה דוגמא לאתרוג שיש בו טעם וריח לפי כי על ידי התשובה ריח לו כלבנון. ותורה - דקארו ליה 'רבי' כאמור. ולכן כך הוא אומר: "אם קנה אתרוג מצומצם שראוי לצאת בו כגון שהוא כביצה" - הוא עוד מה שאמר בתיקונים "והאם רובצת וכו' בצים אינון מארי מקרא". רצה לומר כי אדם זה לומד מקרא בלבד "בצמצום". "ואחר כך מצא" על ידי התשובה כמה דאת אמר "או מצא אבדה" (כדאיתא בזוהר על ענין הנשמה). על ידי כן "מצא גדול ממנו" - לפי שבחינת ביצה (שהוא ענין מקרא) יש לו בחינת נפש כנזכר שם. ו"גדול ממנו" יהיה בחינת רוח כדאיתא בהקדמת בראשית על ידי הלימוד נאמר "לב טהור ברא לי אלהים". וזה לשונו דף י"ב "פקודא חמישאה וכו' למלעי באורייתא ולאשתדלא בה ולאפשה לה בכל יומא לתקנא נפשיה ורוחיה. דכיון דבר נש אתעסק באורייתא אתתקן בנשמתא אחרא קדישא דכתיב שרץ נפש חיה וכו'. ועל דא אמר דוד לב טהור ברא לי אלהים - למלעי באורייתא, וכדין - ורוח נכון חדש בקרבי", עכ"ל.
ולכן יאמר "ומצא גדול ממנו אחר כך מצוה להוסיף עד שליש מלגאו" - היינו עד שיקנה בחינת נשמה שהוא שלישית נפש רוח נשמה. וזה "מלגאו" של גוף האדם. וזה "בדמי הראשון להחליפו ביותר טוב" שנאמר "לב טהור ברא לי ה'" שהוא דוגמא אל האתרוג. וצריך להחליפו ביותר יותר.
"ויש מי שאומר שאם מצא שני אתרוגים לקנות והאחד הדור מחבירו וכו'" - הוא מה שאמר שעל ידי הלימוד נאמר "לב טהור ברא לי ה'". והנה כפי מה שיעסוק בתורה האדם הוא קונה לב טהור ממינים שונים. ולכן אם "מצא שנים" לפי שהוא בן תורה ואיפשר לו לעסוק בפשט גם בדרשה גם באגדה וכיוצא - מה יעשה לטוב לו? צריך לקנות אותו ההדור - הוא מה שאמרו חז"ל בפסוק (משלי כא, כא) "רודף צדקה וכו'". וכבוד שנותן לו הקדוש ברוך הוא בנים יודעים בדרש' הנקרא 'כבוד'. וכההיא דר' חייא ורבי אבהו עליו השלום. ר' חייא אמר שמעתתא, רבי אבהו אמר דרשא. שבקו כוליה עלמא ואזלו לרבי אבהו. ולכן יאמר כי יקח ההדור - הוא ענין הדרשה שהוא כבוד והדר לאדם. "אין מייקרים אותו יותר משליש בדמי חבירו" לקנות לו בחינת נשמה כאמור שהוא שלישית מלגאו לאדם. אבל אם מיקרים יותר וקנה סודות התורה - מה נעים גורלו שאז ימצא יותר מלב טהור - כי יזכה לרוח הקדש.
"קטן היודע לנענע" - גם זה יהיה בערך הנזכר, והקטן זה הוא קטן האיכות, כי לא מצאה ידו לקנות לו רוח או נשמה כדאיתא פרשת משפטים אדם נולד יהבין ליה נפש, זכה יתיר - יהבין ליה רוח וכו'. ואדם זה דוגמא לקטן שאין בו זולת בחינת נפש. אמנם "יודע לנענע הלולב כדינו" - דהיינו כי לו לב תאב לעשות מצוה. לכן "אביו" שבשמים "חייב לקנות לו לולב" מאחר דקיימא לן כי רחמנא לבא בעי - הוא יקנה לו לולב. רצה לומר כי כי יקיים בו מקרא שכתוב "לב טהור ברא לי אלהים". 'קונה' הוא ענין בריאה על דרך "עשה מצוה אחת קנה לו סניגור אחת".
ואם נאמר כי "קטן" זה על דרך מה שאמרו חז"ל "קטן שלא כלו לו חדשיו", והוא מקטני אמנה. אמנם "הוא יודע לנענע הלולב" ולחזור למוטב אותו לב עקש חורש מחשבות און. וזה "כדינו" - בדין ומשפט העושה תשובה. אביו שבשמים "חייב לקנות" ולבראת "לו לב" מחדש לסייע אותו כי כן בא לטהר מסייעין אותו. ולהכניס הרהורי תשובה בלבו לבלתי ידח ממנו מי שהוא נדח (שמואל ב יד, יד), ר"ל "וחשב מחשבות" - מכניס מחשבות טהורות בלב הבלתי הגון "לבלתי ידח ממנו" מי שהוא "נדח".