אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרנב · פירוש ראשון

סימן תרנב

לפי שאמר הכתוב "ביום הראשון" בא מצות לולב ביום ולא בלילה. ויש בזה ענין רמז לאדם שהוא דומה לעץ השדה כאמור שהמצוה אשר יעשה הוא יהיה לשמו של הקב"ה וידע נאמנה כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא. וזהו הרצון בזה כי יתבונן שעיקר מצוה זו היא "ביום" שהוא לעולם הבא הנקרא 'יום', ולא בעולם הזה הנקרא "לילה" כמו שאמרו חז"ל אצל "כי אליך אקרא כל היום". ולכן "כל היום הוא כשר לנטילת לולב".

ואמנם עוד ימצא רמז לאיש הישראלי בענין זה להועיל לו לצורך התשובה ממה שאמר הכתוב "ולקחתם לכם", ר"ל לכם לטובתכם. ומ"ש "ביום הראשון" - עצה טובה קא משמע לן לעשות תשובה בזמן הבחרות לפי שנאמר "וזכור את בוראך בימי בחורותך" - משמע שני ימים, מיעוט רבים שנים הם. והם שני זמנים המוכנים לאדם לעשות בהם תשובה. הזמן הראשון הוא כאשר מגיע לי"ג שנים ויום אחד כי אז מתחייב במצות מן התורה ומתחייב על העבירות על ידי בית דין. ועוד יש יום אחד שראוי לאדם לשוב בתשובה לפני הקב"ה והיינו בזמן עשרים שנה לפי כי מאז הוא מתחייב בבית דין של מעלה. ולכן אמר החכם "וזכור את בוראך בימי בחורותך" - הם שני ימים הללו. "עד שלא יבואו ימי הרעה" כי יש ימים תמורת ימים אלו מוכנים לעשות תשובה אבל הם נקראים "ימי הרעה" מפני שהם ימי הזקנה כמו שאמרו חז"ל. ויום האחד הוא סמוך לזמן ששים שנה כי מתיירא שלא ימות בהכרת כההיא דר"י כשהגיע לזמן ששים עבד יומא טבא לרבנן. אמר הא פלטית מכרת. ועוד יום אחד כאשר נפל למשכב וראה כי בא יומו. ושני ימים הללו נקראו "ימי הרעה". ולכן אמר החכם: הנה מה טוב לך שתזכור את בוראך בשני ימים הללו.

אמנם הכתוב יאמר היותר נאה מצוה מן המובחר "ולקחתם לכם" לעצמכם להנאתכם, קחו מוסרי ואל כסף ותשובו בתשובה "ביום הראשון" הידוע בזמן הבחרות ענין התשובה לפי כי על ידי כך יהיה לכם "פרי" נאה ומתקבל שיהיה האדם "עץ הדר" כי יתפאר עלי ישראל בשמחת בית השואבה ויאמרו "אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו". והוא על דרך מה שאמרו חז"ל "פרי עץ הדר" זה אברהם שהדרו הקב"ה בשיבה טובה. היינו לפי שהיה צדיק גמור כמאן דאמר בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו ולכן הוא יכול לומר כך אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו.

ולכן המצוה זו עיקרה ביום לרמוז כי מלבד שהרמז שלה הוא מורה על הזמן התשובה שתהיה בזמן הבחרות -- ונוסף עוד לרמוז שתהיה "ביום ולא בלילה", כלומר בעולם הזה ולא אחר המיתה שהוא לו לילה. כי כך אמרו חז"ל כשהאדם הולך לשם אומר הניחוני ואלך ואעשה תשובה ואינו מועיל לו טענה זו לפי כי המצוה הזאת של זמן התשובה אינו אלא בעודו בעולם הזה.

אמנם מכל מקום "כל היום כשר לנטילת לולב" - כי כן כל זמן היותו בחיים עדנה יכול הוא לעשות תשובה. "שאם לא נטל הלולב שחרית", כי הנה הלולב כבר נתבאר למעלה שרצה לומר לו לב, דהיינו מי שלבו נוקפו כדי לתקן מעשיו ולתקן השדרה שלו שהוא דומה ללולב כדי לזכות לזמן התחיה. ולכן אשר לא שת לבו אל דבר ה' בזמן של הבחרות - דהיינו אם לא נטל שחרית כי לא נשאו לבו לשוב בתשובה בשחרית בבחרותו - יטלנו אחר כך בכל זמן שירצה מקבלים את האדם בתשובה שנאמר "תשב אנוש עד דכה ותאמר שובו בני אדם". "ומכל מקום זריזין מקדימין למצות" ולכן נוטלים אותו בבקר כי כן הזריז יעיר בבקר בבקר לעשות תשובה.

אמנם "זמנו הוא משתנץ החמה" - היינו מה שאמרו חז"ל אצל "וזרח השמש" - זו הנשמה. וכן נמי בנ"ד78 -- 'הנץ החמה' בזה יהיה עד שיבא לאדם רוח יתירה דהיינו כאשר נכנס בי"ג שנים ויום אחד כדאיתא בפרשת משפטים אצל "ה' אמר אלי בני אתה וכו'". ולכן מצות לולב משתנץ החמה.

"ועיקר מצותו בשעת ההלל" - דהיינו לזמן של התחיה כי אז נעשה הלל גמור. כך אמרו חז"ל מפני מה אין אומרים הלל הגדול ואומרים הלל זה? לפי שיש בו חמשה דברים: יציאת מצרים וכו' ומילוט נפשם של צדיקים מגהינם לעתיד. והיינו כי מצות הלולב אשר בו נרמז השדרה של אדם - כי ממנה הוא אותו עצם שממנו מציץ האדם לעתיד. ואז הוא מועיל מעשה מצות לפי שהם כמספר האיברים של אדם, ולפי שהשדרה הוא בנין גופו של אדם והוא עיקר כנראה.

"ואם צריך להסכים לצאת לדרך" זו היא דרך לקטן ולגדול, ואין בטחון לאדם בעולם הזה אפילו שעה אחת -- ולכן מסכים ונוטלו הלולב "משעלה עמוד השחר" כי זה הזמן הוא באדם קודם שנתחייב במצות אמנם מחנכין אותו מדרבנן לתת מציאות תיקון לאדם בעשותו אחת מכל מצות ה' כי לא ידע האדם את עתו.

"אסור לאכול קודם שיטלנו וכו'" - הנה נתבאר הסעודה שעתיד הקב"ה לעתיד לבא לצדיקים שנאמר "הנה עבדי יאכלו והם ירעבו הנה עבדי ישתו וכו'". ובלי ספק כי האכילה שהאדם אוכל בעולם הזה הוא שלימות בנפש האדם כשאוכל אותה בכונה טובה על דרך "בכל דרכיך דעהו". ולכן השולחן הוא מזבח כפרה על האדם כמו שאומרים חז"ל. ומכל שכן בזמן המועד שהאכילה מצוה, על דרך ששנינו "ארבע עשרה סעודות חייב האדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה". ואף על גב דאין הלכה כרבי אליעזר, אמנם המקיים דבריו מה נעים גורלו. ובכן הסעודה מצוה. ולכן מצוה גוררת מצוה ויזכה לאותה סעודה עם הצדיקים לעתיד. ומאחר דקים לן כי בתחילה הוא זמן של התחיה ואחר כך בא יבא ברכה ענין של הסעודה - ולכן בא הדין נמי בעולם הזה בענין הגשמי כי "אסור לאכול קודם נטילת לולב".

"ואם שכח ואכל ונזכר על שולחנו ביום הראשון" שהוא מן התורה, "יפסיק". והרמז בזה כי זמן של התחיה רבו בו הדעות כדאיתא בזוהר פרשת תולדות יצחק דף ק"מ (ח"א קמ, א) וזה לשונו: "אמר רבי יהושע לא תקשי לך האי דתנינן שלש כיתות הן וכו' של צדיקים גמורים יקומו בקימה של מתי ארץ ישראל וכו' ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וכו' דכתיב מישני אלו הם הצדיקים וכמה שנים נקדמים? רבי יהודה אומר רד"ו שנים דכתיב וירד מיעקב וכו'. רב נחמן אמר לפי השיעור שבלה בעפר וכו'".

הנה מבואר מזה המאמר כמה זמנים מחולפים הם בזמן התחיה. ולכן בא הדין הזה מקביל בלולב הגשמי שהוא דוגמא אל האדם כאמור. "אם שכח ואכל ונזכר על שולחנו ביום הראשון" שהוא מן התורה "יפסיק" - שהרי נאמר "ולקחתם לכם ביום הראשון" ונתבאר למעלה שהוא רמז לענין התשובה שעשה האדם ביום הראשון מן השני ימים שאמר הכתוב "וזכור את בוראך בימי בחורותך" - "ימי" שנים. וזה הראשון שאמרה התורה אף על פי ששכח ואכל יפסיק מפני כי כן זה העושה תשובה ביום הראשון יזכה אל התחיה הראשונה, דהיינו "ולקחתם לכם" לעצמכם לצורך התחיה ביום הראשון. אמנם "בשאר הימים מיום ראשון ואילך אם יש שהות ביום לא יפסיק" - לפי כי ענין התשובה מועילה בכל זמן, ימין הקב"ה פתוחה לקבל שבים.

ומה שאמר הכתוב "ולקחתם לכם ביום הראשון" - עוד יש להבין בו מ"ש במשנה "שוב יום אחד לפני מיתתך". וכן נמי לענין של התחיה - אף על גב כי אינו מן הנקדמין יזכה לחיות אחר כך עם השאר. ולכן ביום הראשון דווקא "אפילו יש שהות ביום יפסיק" דבעינן מה שאמר הכתוב "ביום" ממש כי היכי דלהוי ליה תחיה ביום הראשון. כי הרמז בזה הוא למתי ארץ ישראל לפי שאין להם גלגול מחילות. לכן נאמר "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" - כלומר אין צורך לזכור הקימה רק שיקיצו. והיינו החידוש. ולכן הכל נעשה בו ביום.

אמנם אשר חיים בשאר הימים הם המתים של חוץ לארץ דלא שייך לומר בהם תחייה כמו שאמר הכתוב "יחיו מתיך" של ארץ ישראל, "נבלתי יקומון" אלו המתים של חוץ לארץ. אמנם הם מתגלגלים ובאים דרך מחילות, ועליהם נאמר "יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו". ולכן "לא יפסיק אם יש שהות ביום" כי כן התשובה אשר יעשה הוא לבסוף עד בא השמש, וכן יהיה לו לזמן התחיה כמדובר.

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה