טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרמז · פירוש ראשון
מה מאד צריך להיות האדם זהיר בדברי תורה לקיים אותם, לא יעדר דבר. וביותר דברי חז"ל - כאשר הובא במדרש חזית "אמר הקב"ה חביבין עליי דברי דודים יותר משל תורה, כי טובים דודיך מיין. תדע, האומר אין תפילין וכו' והרי ר' טרפון אלו לא קרא ק"ש עבר בעשה וכשנטה לקרות כדברי בית שמאי נתחייב מיתה". ולכן בא ענין הרמז בערבי נחל האמור בתורה להיות ***ים עליו דברי סופרים לקיים אותם לפי כי התורה הזהירה בהם "ועשית על פי התורה אשר יגידו לא תסור ימין ושמאל" - אעפ"י שיאמרו לך על הימין שהוא שמאל.
ולכן אמר החכם "וארבעה לא ידעתים" (משלי ל, יח) - ארבעה מינים שבלולב. וכענין שאמר למה אסרו גבינות הגוים וכו' *** א"ל תשוק שפתיך -- כך בא הרמז בענין הערבה שדומה לשפתים כמו שאמרו חז"ל שלכן נקראו "ערבי נחל" כמו שאמר הכתוב "ועל הנחל יעלה על שפתו". ועיקר הדבר אזהרה לאדם שלא ידבר לשון הרע ולא יוציא מפיו דבר טומאה. כך אמרו חז"ל: אמר הקב"ה ללשון, אני בראתי לך שתי חומות - אחת השינים והשנית השפתים - והם אמרו "ללשוננו נגביר שפתינו אתנו".
ויש לרמוז בענין זה עם מה שאמרו חז"ל "ערבי נחל - זה הקב"ה, כמה דאת אמר סולו לרוכב בערבות וכו'". כי הנה ימצא בזה ענין מתוק לפי כי המדבר לשון הרע הוא כופר בהקב"ה כמו שאמרו חז"ל שנאמר "שפתינו אתנו מי אדון לנו". ולכן צוה ה' "ולקחתם לכם ביום הראשון" - אלו סניגורים טובים יליצו טוב בעדכם לפנַי. "פרי עץ הדר - על שם הוד והדר לבשת" (מאמר). כי כאשר האדם הוא צדיק נאמר עליו "ישראל אשר בך אתפאר" - מלביש הוד והדר להקב"ה. "כפות תמרים - זה הקב"ה על שם שנאמר צדיק כתמר יפרח".
ואמנם בא השבח הראשון למי שעושה תשובה כמה דאת אמר מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ולכן נאמר "הוד והדר לבשת" על דרך מה שאמרו חז"ל זובח יצרו ומתוודה עליו כאילו כבדני בשני עולמות שנאמר "יכבדנני". וזה כנגד האתרוג, פרי עץ הדר. דאילו אדם הראשון אכל מעץ הדעת וכאלו נתקיים דברי המלאכים שאמרו לפניו "מה אנוש כי תזכרנו". וכשחטא נעשה דברו של הקב"ה ח"ו כאילו נתבזה כמו שאמרו חז"ל. ולכן העושה תשובה מלביש הוד והדר להקב"ה. כפות תמרים - זה הצדיק הכופת יצרו. ואמרו חז"ל בפסוק "אמרתי אעלה בתמר" - אמר הקב"ה אני מתעלה בכולם.
"ענף עץ עבות - זה הקב"ה על שם והוא עומד בין ההדסים" - זה בעל מעשה כמו שאמרו חז"ל כי המעשה יהיה לו ריח כמו שאמרו חז"ל בפסוק "לריח שמניך טובים". וערבי נחל הוא ענין כולל בענין "סור מרע". דאע"ג כי חז"ל אמרו במדרש כי ערבה הוא דומה למי שאין בו תורה ולא מצוה - מכל מקום סור מרע בעינן לפי שמדבר לשון הרע כופר בהקב"ה, מי אדון לנו. לכן ההפך מזה הוא הערבה שדומה לשפתים שאין בהם דופי, לא לשון הרע ולא פה דובר נבלה, אלא "סולו לרוכב בערבות" מורה שהוא אדון שלו.
ועוד חשיבות אחר נמצא לאיש הישראלי אשר חז"ל הגידו "איש ואשה שכינה שרויה ביניהם; יו"ד באיש, ה"א באשה". הלא זה דברי כמו שאמרו חז"ל למלך שהיה לו מפתח קטן מבית גנזיו, עשה לו שלשלת גדול כדי שלא יאבד. כך שתף הקב"ה שמו עם ישראל כדי שלא יכלו אותם עכו"ם. זהו שאמר הכתוב "ששם עלו שבטים" (תהלים, קכב) תחת כסא הכבוד, והם "שבטי יה" - הראובני, השמעוני. וזה עצמו עדות שמעיד עליהם הקב"ה - הוא עדות לישראל שם י"ה כאמור. ולכן חובה עלינו להודות לשם ה' שמשותף בנו ולכן "סולו ורוממו לרוכב בערבות ביָה שמו".
ויהיה זה על ידי הערבה הדומה לשפתים. ועיקר השבח וההודאה הוא על הבנים הנולדים בעצת ה' פרי היוצא משני אותיות יה, שלכן אמר הקב"ה הביאו לי ערבים לתורה. אמרו ישראל: אבותינו ערבים לנו. נביאינו ערבים לנו. ולא קבל. עד שנתנו בניהם ואז ערב לו לחם של תורה לנערים, והם ערבי נחל האמור בתורה.
לפיכך צריך ליזהר בלימוד התורה כמו שאמרו חז"ל והוא על ידי השפתים. ולכן יאמר:
"ערבי נחל הוא מין ידוע הנקרא כן". והסיבה כי "עלה שלו משוך כנחל" - כך אמרו חז"ל "על פלגי מים - לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד". "ופיו חלק" - לא יהיה נמצא בו שפת חלקות, אחד בפה ואחד בלב. "וקנה שלו אדום" - כי על ידי כן שקנה לו דברי תורה פניו הם מאדימים כההוא דרבי יהודה דאמרה לו המטרונא "מורה ורוי?". אמר לה הימנותא בידא דההיא אתתא כי מד' כוסות של פסח היה כאב בראשו עד עצרת אלא "חכמת אדם תאיר פניו".
"ורוב מין זה גדל על הנחל" - כי כאשר מרגיל עצמו בתורה ונמשך בנחל55 מתקיים בו כל דברים הללו. "לכן נקרא ערבי נחל". אמנם "אפילו היה גדל במדבר או בהרים כשר" - כך אמרו חז"ל "וממדבר מתנה" - אם עושה אדם עצמו כמדבר דברי תורה נתונים הם לו במתנה. או בהרים - על דרך מה שאמרו חז"ל "אשא עיני אל ההרים" - למלפני ולמעבדני. בכל זה הוא "כשר" - זאת תורת האדם הכשר.
"ויש מין אחד", כי הוא מסטר אחרא הנקרא 'אחר' כדאיתא בזוהר פרשת משפטים דף ק"ג (ח"ב קג, א) וזה לשונו: "והלכה והיתה לאיש אחר - ממשמע דאמר והלכה והיתה לא ידענא דאיהי לא אזלא לגבי בעלה דתריך לה? מאי לאיש אחר? אלא כמה דאתמר: אחר תנן ואחר כתיב ואחר קרינן ליה דכתיב ומעפר אחר יצמחו", עכ"ל. וכן נמי על דרך זה יאמר נא "ויש מין אחר" שהרמז שלו שהוא בסטר אחרא.
"דומה לערבה" דסטר דקדושה, "אלא שעלה שלו הוא עגול" - על שם שנאמר "סביב רשעים יתהלכון". "ופיו דומה למסר" - שהם שיני רשעים שאוכלים גזל וריבית. ופיו הוא דומה לשל חזיר - פה דובר נבלה ושבועת שוא. "וקנה שלו אינו אדום" - דמאחר שנמצא בו מדות רעות אלו, לא יקנה דברי תורה. כך אמרו חז"ל נכנס באדם דבר של ליצנות - יצא כנגדו דבר תורה. ולכן "אין קנה שלו אדום" ולא יצדק בו מה שאמר הכתוב "חכמת אדם תאיר פניו" מפני כי לא קנה דברי תורה.
"וזהו הנקרא צפצפה" - דאילו מי שקנה שלו אדום וקנה לו דברי תורה - קולו מצפצפה בבתי כנסיות ובתי מדרשות. אבל זה שפיו דומה למסר נקרא צפצפה שנאמר "הוגעתם ה' בדבריכם" שמצפצף בדברים בטלים.
אמנם "יש מין אחר" והוא אמצעי הממוצע בין שניהם, והוא מין ערבה שאינו צפצפה שהיא פסולה, אלא "שאין הפה שלה חלק" מאותם אישים שהם חלק ה' עמו, אמנם "אינו כמסר" של הרשעים שיש בהם כמה מדות רעות כנ"ל. אלא "יש בעלה שלו תלמים קטנים" - הם דברים בטלים בלבד ולכן הם תלמים קטנים עד מאד, כלומר בערך המסר הנזכר שהם לשון הרע ושבועת שקר ונבלות הפה. ולגבי דברים רעים אלו שייך לומר 'תלמים קטנים' כמו מגל קטן. ולכן "זה כשר", אדם זה, על דרך הנ"ל הנקרא בדברי חז"ל אדם כשר כנ"ל.
"ערבה שיבשה או שנשרו רוב עליה וכו'" - חזר והגיד אם באולי אדם זה אשר נמשל לערבה בעבור שנמצא בו ענין סור מרע וגם נמצא בו דברים ערבים, ואם באולי היה מן המוכיחים לעוברים על דברי תורה, והם שפתים דולקים ולב רע, כי לכן עליו נאמר "שפתי צדיק ידעון רצון" - יודעים לפתוח לבוראם בקול יעקב המצפצף ושיר ירצף. ולפי שחזר בו מכונה לערבה "שיבשה" מחוסר המים. וכן זה נתחסר מן התורה הנמשלת למים שנאמר "הוי כל צמא לכו למים".
"או שנשרו רוב עליה" על פי מדות הטובות כי מאז היו נמצאות בו ונתחסרו מהם הרוב שלהם, "או שנקטם ראשה פסולה" שהרי נתבאר למעלה כי ראש הערבה הוא מורה על שלימות הנמצא באיש הישראלי - שיתוף שמו הגדול הנמצא בישראל הוא שם יה אשר חופף על ראש האדם עד לשמים יגיע שנאמר "סולו לרוכב בערבות ביה שמו". ועל ידי מעשים רעים שעשה "נקטם ראשו". לכן הוא פסול כאמור.
"אבל כמושה ונשרו מקצת עליה", והיינו כי מהעדר המים יבשה והם מימיה של תורה ומימיה של התשובה כמו שאמרו חז"ל בפסוק ורוח ה' מרחפת על פני המים של התשובה שנאמר "שפכי כמים לבך", מים של התורה שנאמר "הוי כל צמא לכו למים". ולכן נקראה 'כמושה' מפני העדר הנזכר. "או שנשרו מקצת עליה" - כלומר כי העלים שלו הם רמז למצוות שעשה, נתמעטו דאיפשר להיות באחד משני פנים. או יהיה *** מעשים רעים אשר יעשה אותם האדם ושנינו "עבירה מכבה מצוה", ולכן נתמעטו עליה. או שיהיה כי מפני שהוא מתעצל בהם מכאן ואילך ואינו עושה אותם כימים הראשונים. ולכן "כשרה".
"והרמב"ם מכשיר בנקטם ראשה" - כמו שאמרו חז"ל "אין לך דבר שהוא עומד בפני התשובה" - כך אמרו חז"ל "שובה ישראל עד ה'" - אפילו כפרת בעיקר. ולכן מכשיר בנקטם ראשה בכל ענין כנזכר.