טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרמא-תרמב · פירוש ראשון
כאשר נתבאר למעלה כי מעשה הסוכה הוא יהיה על ידי מעשה המצות אשר יעשה האדם; מהם כנגד הסכך ומהם לצורך הדפנות. אמנם עוד יעשה סוכה אחרת מאותו חלק הנמצא לכל איש הישראלי בגן עדן כמו שאמרו חז"ל כל אחד יש לו חלק אחד בגן עדן וחלק אחד בגהינם. ולכן ראוי לאדם לעשות סוכה זו ולתקן אותה לטוב לו. ולכן יאמר:
"העושה סוכה בין לעצמו בין לאחר" דהיינו הרמז על הסוכה שהיה שלו על ידי מעשיו הטובים, "והעושה לאחר" היינו המתקן הסוכה שהיא בהשאלה לו כל זמן שעדיין לא החזיק בה. ולפי כי מעשה הסוכה הוא מן המצוי אשר כבר עשה אותם האדם - ולכן "אינו מברך על עשייתה אבל שהחיינו היה ראוי לברך עליה כשעושה אותה לעצמו". שהנה ברכת שהחיינו הוא שבח להקב"ה שנכלל בחיים העליונים חיי הנפש, והחכמה תחיה בעליה בעודינו חי, וכאשר מת שפתותיו דובבות בקבר וחי בהם לזמן התחיה. ולכן היה ראוי לברך על הסוכה 'שהחיינו' כשעושה אותה לעצמו, דמשמע נמי שהרויח אותו החלק הנמצא לו בגן עדן כאמור.
"אלא שאנו סומכים על זמן שאנו אומרים על הכוס של קידוש" כי 'קדש' הוא החכמה המקדש אותו ומחייה אותו. ולכן קם ליה בדרבא מניה.
"אם חל יום ראשון של סוכות להיות בשבת אומר בערבית ברכה אחת מעין שבע" - כדי לכלול את עצמו בז' מדות עליונות שנאמר "ימי שנותינו בהם שבעים שנה". "וחותם בה בשבת בלבד" לרמוז על אלף השביעי שהוא שבת לה', כי צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והם נהנים מזיו השכינה. ותנן נמי כי מכין(?) כל אחד הנה שכרו אתו כפי הראוי לו כאמור.