טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרלט · פירוש ראשון
אחר כלות האדם לעשות הסוכה לשמה כאשר צוני ה' אלהי; כי על ידי כך יזכה לסוכה הרוחנית הנעשה על ידי מעשה המצות כי זה נעשה על ידי מעשה המצות כאשר נתבאר לעלה. ולכן אחר מעשה הסוכה יבא לאדם להיות יושב בסוכה ולהסתופף בצלה בצל שדי יתלונן. ולכן בא הביאור "כיצד מצות ישיבה בסוכה?", כי על ידי כך תהיה נפשו יושבת במנוחה רבה שם בגן עדן, ומה גם למעלה בכל המקומות אשר שם לו חלק מנפש או רוח או נשמה כאמור - כל אתר כפי ערך מה שמקיים המצוה בכונה טוב כך יעשה לו שם סוכה.
ולכן כך הוא אומר: "כיצד מצות סוכה?" בענין ישיבה שלה. צריך שיהיה "אוכל ושותה ודר בתוכה" כי כן יעשה עם נשמתו כדאיתא בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ה (ח"ג רנה, א) וזה לשונו: "וסוכה תהיה לצל יומם - דאתמר ביה בצל שדי יתלונן. ולא בצל סוכת הדיוט דאגין על גופא משמשא, אלא צל לאגנא על נשמתא - בצלו חמדתי וישבתי. אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים - צל עם ה'(?) איהו צלם דאתמר ביה אך בצלם יתהלך איש וכו'".
ובזה יזכה לאותה סעודה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים בגן עדן והם אוכלים בשר - אותה בהמה אשר חכמים יגידו "בהמות בהררי אלף", היא רבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלים לה מיני בהמות והיא אוכלת אותם שנאמר "והיה השרון לנוה צאן וכו'". והיא מזומנת לצדיקים לעתיד לבא. וכן נמי יש בשר עוף - הוא "זיז שדי" שיש בו שס"ה מיני טעמים כמנין ימות השנה. וכן נמי יש בשר דגים כמו שאמרו חז"ל "לוייתן דג טהור הוא", והוא מזומן למאכל הצדיקים לעתיד לבא. ושותים יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ומעורו של לוייתן עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים כדאיתא פרק "המוכר את הספינה" וזה לשונו: "אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשר של לויתן שנאמר יכרו עליו חברים, ואין כירה אלא סעודה שנאמר ויכרה להם כירה גדולה. ואין חברים אלא תלמידי חכמים שנאמר היושבת בגנים חברים. והשאר חולקין ועושין אותו סחורה בשוקי ירושלים שנאמר יחצוהו בין כנענים, ואין 'כנען' אלא תגר שנאמר כנען בידו מאזני מרמה. ואי תימא מהכא: אשר סוחריה שרים כנענים נכבדי ארץ".
הרי לענין האכילה.
ואיתא נמי בפסיקתא וזה לשונו: "כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אף הקב"ה מושיבו בסוכו של לויתן לעתיד לבא שנאמר התמלא בסוכות עורו וכו'". ואיתא בזוהר פרשת ויקהל דף ר"י (ח"ב רי, א) וזה לשונו: "וההוא נהר דנפיק מעדן כל אינון נשמתין בלבושי יקר יתבין על ההוא נהר וכדין מתיישבן ורוון באינון צחות ויכלין למסבל. וההוא נהר איהו תיקונא דנשמתין לאתיישבא ולאתזנא ולאתהנאה מאינון צחות ונשמתין אתהנן על ההוא נהר ומתיישבן ביה וכו'".
ולפי כי כל ענייני השלימות זה נמצא אל האדם על ידי מעשיו כנזכר -- ולכן "כל שבעת הימים עושה אדם את ביתו" הגשמי זה "עראי, ואת סוכתו קבע" כי על ידי כך יזכה לאותה הסוכה ולאותו התענוג הרוחני העיקרי שבגן עדן. ואחר כך יעלה במעלות רמות אל עולם העליון דרך אותו העמוד הנקרא "מכון הר ציון ומקראיה", להיות בצרור החיים עם ה' אלהיו.
ולכן "מציע כל הכלים הנאים שיש לו והמצעות הנאות בסוכה". לפיכך אמרו חז"ל בפסוק "בעדן גן אלהים היית" (יחזקאל כח, יג): י"ג חופות קשר הקב"ה לאדם הראשון בגן עדן שנאמר "כל אבן יקרה מסוכותיך אודם פטדה וברקת וכו'". ואיתא בזוהר פרשת בראשית דף ל"ח (ח"א לח, א) וזה לשונו: "תא חזי בשעתא דאעיל ליה קוב"ה לגנתא דעדן הוה חמי ואסתכל מתמן כל רזין וכל חכמתא בגין למנדע ולאסתכלא ביקרא דמריה שבעה היכלין מדורין אינון לעילא דאינון רזא דמהימנותא עילאה. ושבעה היכלין אינון לתתא כגוונא דילהון חד לקבל חד. שבעה היכלין אינון לתתא וכו' ולבתר דאתתרך אדם מגנתא דעדן אתקין לון קוב"ה לנשמתהון דצדיקייא לאשתעשעא בהו כדקא חזי מזיוא דיקרא עילאה. וכל חד וחד אתתקן כגוונא דלעילא וכגוונא דלתתא כמה דאוקימנא". ולכן "מציע מצעות נאות" כאמור.
"אוכלים ושותים וישנים בתוך הסוכה כל שבעה" - כי מאחר שהנחנו כי טעם הסוכה שאמר הקב"ה "בסוכות תשבו שבעת ימים", כי בא הרמז בזה לחיי האדם שנאמר בהם "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" - ולכן מתחייב מזה שיהיו שני האדם "אוכלים ושותים וישנים בתוך הסוכה" מפני כי על ידי כן ימצא השלימות בכל חיי האדם ויקרא בהם לשון 'קריבה' כדאיתא בזוהר פרשת ויחי דף רכ"א (ח"א רכא, א) וזה לשונו: "תאנא כד בעא קוב"ה לאתבא רוחיה ליה ההוא הבל דאפיק ונפח ביה אותביה לגביה. זכאה חולקיה דההוא בר נש דיומוי אתקריבו גבי מלכא בלא כסופא. ווי לרשיעיא דלא כתיב בהו 'קריבה'. והיך יקרבון יומוי קמיה מלכא בלא כיסופא דהא כל יומוי בחובי עלמא אשתכחו. ובגיני כך לא יקרבון קמי מלכא וכו'".
ולכן אמר הכתוב "בסוכות תשבו שבעת ימים" בעולם הזה ובזה תהיו נמי בטוחים כי "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" לעתיד בביאתם לארץ בזמן הגאולה כמו שאמרו חז"ל כל מה שעשה אברהם ע"ה למלאכים עשה הקב"ה לבניו ג' פעמים במדבר ובישוב ולעתיד. הוא אמר "והשענו תחת העץ" - לכן פרע להם הקב"ה לבניו במדבר "ואשא אתכם על כנפי נשרים". בארץ מנין? שנאמר "בסוכות תשבו שבעת ימים". לעתיד מנין? שנאמר "וסוכה תהיה לצל יומם ולמחסה ולמסתור". ונוסף עוד כה יעשה להם בגן עדן כאמור. וכן נמי יעשה להם בעלותם למעלה שנאמר "מה יקר חסדך ה' ובני אדם בצל כנפך יחסיון" (תהלים לו, ח). ולאחר התחיה הרי נאמר "התמלא בסוכות עורו" (איוב מ, לא). ולכן מה טוב לאדם להיות אוכל ושותה בתוך הסוכה כי על ידי כך הוא זוכה לאותה אכילה ושתיה העתידה בגן עדן, ומה גם יאכל מאותו לחם אבירים כנ"ל, ויהיו כל ימיו מסתופף בצל כנפיו של הקב"ה.
ולכן לענין השינה היא משונה. דאילו אכילה ושתיה הוא "יוכל לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה אבל לענין השינה אסור ליישן עראי חוץ לסוכה" מפני כי האכילה ושתיה שאוכלים ושותים הנשמות בגן עדן - אינו דווקא בתוך ההיכל שלהם (היא הסוכה). כי גם בחוץ נמצא להם ענין אכילה וכדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף קנ"ו (ח"ב קנו, א) וזה לשונו: "וכי פתורא אית ונשמתין בההוא עלמא. אין - דהא מזונא וספוקא דעדונא אכלי בההוא עלמא וכו'". אמנם ענין השינה הוא בדרך קבע אי תימא מה שאמר הכתוב "בשכבך תשמור עליך" בקבר, גם בגן עדן כדאיתא פרשת שלח לך דף קס"ו (ח"ג קסו, א) וזה לשונו: "אדהוו יתבי ואמרי דא רמש ליליא. אמרו לר' שמעון הא(?) חסידא קדישא נהירו דעלמא טול פנקסא דאחמתא דא וטול שרגא וכתוב מלין אלין. דהא מטא זמנא דילן לפקדא כל חד וחד לגו קבריה על פלגו ליליא דקוב"ה עאל לאשתעשא עם צדיקייא בגנתא דעדן וכו'".
ולכן על כל אלה "אסור לישן אפילו שינת עראי חוץ לסוכה".
"וכמה אכילת עראי? כביצה. וכן מותר לשתות מים חוץ לסוכה" לפי כי כן הנשמות נהנים מאותם המים של הנהר שבגן עדן כדאיתא פרשת ויקהל (הובא למעלה) שנאמר "והשביע בצחצחות נפשך" כדלעיל.
"ומותר לאכול פירות חוץ לסוכה" - לפי כי כך אמרו חז"ל אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון לא גילה אותו לשום בריה, אבל עתיד להראותו. וכן אמרו חז"ל ששים ריבוא כיתות של צדיקים יושבים תחת עץ החיים ואוכלים מפירותיו ונהנים מהם. "ומי שיחמיר על עצמו שלא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח" - ומכל שכן אכילת פירות כי בזה יזכה לכל הדברים האמורים.
"אכילה בסוכה בליל יום טוב הראשון חובה41" - דמאחר שהנחנו כי הרמז של הסוכה הוא כנגד ימי שנותינו. וענין האכילה לטוב לנו בהווה ולגן עדן ולעתיד. לכן חייב הכתוב אכילה בסוכה. אמנם "אפילו אכל כזית פת יצא ידי חובתו". ואמנם היות חיוב אכילת הפת לילה הראשון הוא מטעם אחר לפי כי שבעה צדיקים הם הקרואים והולכים לתומם מסוכה לסוכה, ואיתא בזוהר פרשת אמור דף ק"ג (ח"ג קג, א) וזה לשונו: "תא חזי בשעתא דבר נש יתיב במדורא דא צלא דמהימנותא שכינתא פרשא גדפהא עליה מלעילא ואברהם וחמשה צדיקייא אחרנין שויון עמיה. רבי אבא אמר אברהם וחמשה צדיקייא ודוד מלכא שויין מדוריהון עימיה. הדא הוא דכתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים וכו'". קדמאה לאושפיזי, תניינא לבני עלמא. קדמאה לאושפיזי כי הא דרב המנונא סבא כד הוה עייל לסוכה הוה חדי וקאים על פתחא דסוכה מלגאו ואמר נזמן לאושפיזי מסדר פתורא וקאים על רגלוהי ומברך ואומר "בסוכות תשבו" - תיבו אושפיזין עילאין תיבו וכו'".
הנה מבואר מדברי המאמר כי שבעה צדיקים הם הקרואים בסוכה שלכן נאמר "בסוכות תשבו שבעת ימים". ולפי כי אברהם הוא הראש לכולם - הלא זה דברי חז"ל "אלך לי אל הר המור - זה אברהם. מה המור הזה ראש לבשמים כך אברהם ראש לכל הצדיקים" -- גם לענין ההזמנה הוא הראש כנזכר בזוהר. ושם נאמר וזה לשונו: "ואמר ר' אבא אברהם כל יומוי הוה קאים בפרשת אורחין לזמנא אושפיזין ולתקנא לון פתורי וכו'". ולכן מסיבות אלו בא החיוב יותר ליל ראשון לאכול פת. ולפי שנאמר באברהם כשזימן למלאכים "ואקחה פת לחם וסעדו לבכם", וכבר קים להו לרבנן כי כזית פת הוא סועד לבו של אדם שלכן נתחייב בברכת מזון ובזימון. אמנם בשאר הלילות לא נמצא כן בשאר הצדיקים המזומנים לסוכה. ולכן "אם רצה לאכול פירות או קליות חוץ לסוכה אוכל והוא כדין אכילת מצה בפסח" כדבר האמור.
"ירדו גשמים הרי זה נכנס לתוך הבית וכו'" - אף על גב שכבר נתבאר כי הזהיר שלא לשתות מים אפילו פירות חוץ לסוכה הרי זה משובח, וכל כך למה מפני כי כך אמרו חז"ל לעתיד נוטל הקב"ה ספר תורה בזרועו ואומר מי שעסק בתורה יבא ויטול שכרו וכו'. לסוף טוענים עכו"ם ואומרים "ישראל שקבלוה היכן שקיימוה? וכו'". לסוף אומר להם הקב"ה עם כל זה מצוה אחת קלה יש לי וסוכה שמה. לכו ועשו אותה וכו'. והקב"ה מקדיר עליהם חמה ומבעטים בה ומשליכים אותה ויוצאים שנאמר "ננתקה את מוסרותימו וכו'".
ואע"פ כן דמשמע ליזהר האדם ביותר בסוכה כנזכר אמנם "אם ירדו גשמים מותר ליכנס לתוך הבית", דהכי פריך בגמרא והרי תנן מצטער פטור מן הסוכה. ומסיק נהי דפטור אבל אינו מבעט. ולכן אם ירדו גשמים פטור מלישב בסוכה ונכנס לתוך הבית.
ולענין הלימוד נמי כיוצא בזה. דאף על גב כי יש לאדם להיות קורא בתוך הסוכה - כי במה יזכה נער את אורחו לכל הגדולות האלה האמורות שנמצא לאדם כמה פעמים אם לא באמצעות לימוד התורה בתוך הסוכה. ומה גם מאחר כי השבעה צדיקים שם נמצאו ושם היו - מה טוב לאדם לעסוק בתורה לעיניהם, כי הזמנה זו יותר מקובלת אצלם מן הסעודה הגשמית. ועוד כי מן הראוי הוא להיות עוסק בתורה בתוך הסוכה מפני כי עיקר מה שאנו זוכים לעתיד הוא לכבוד התורה כאמור, כי הקב"ה נוטל ספר תורה בזרועו ומכריז ואומר "מי שעסק בתורה יבא ויטול שכרו". ומטענה זו מתגלגלים הדברים אחת לאחת עד שהקב"ה נותן לעכו"ם מצות סוכה והם מבעטים בה ומשליכים אותה ויוצאים.
ולכן מזה ומזה ראוי לאדם ללמוד בתורה בתוך הסוכה. אמנם אין מטריחין עליו להיות מבין ומעיין בתוכה אלא "יבין ויעיין חוץ לסוכה". וכן לענין התפילה - "רצה להתפלל בתוך הסוכה רצה מתפלל חוץ לסוכה" - שהרי לעתיד אין להם טענת עכו"ם בענין של התפילה ומטעם האמור שעכו"ם מבעטים בסוכה ויוצאים ממנה - לכן התירו כי המצטער מן הגשמים יוצא ובא לו לתוך הבית שהרי לא מפני כן הוא מבטע בה חלילה.
ולכן נמי הקילו "מאימתי יוצא משם ומפנה את כליו משם? משירדו טיפות לתוך הסוכה שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל ואפילו של פול". גם "אם היה אוכל בסוכה וירדו גשמים" כנזכר, "ונכנס לבית ופסקו הגשמים אין מטריחין עליו לחזור לסוכה עד שיגמור סעודתו" - הכל מן הטעם הנזכר מצטער פטור מן הסוכה אבל בעוטי בה לא מבעטי.
וגם שלענין השינה נמצא חומרא יתירה דאפילו שינת עראי אסור כדלעיל מפני כי השינה היא עיקר לענין הרמז שלה -- אמנם "אם היה ישן וירדו גשמים בלילה ונכנס לתוך הבית ואחר כך פסקו הגשמים אין מחייבים אותו לחזור לסוכה כל אותו הלילה אלא ישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר" לפי כי כן האדם ישן הוא בקבר שנאמר "קרבם בתימו לעולם" עד זמן שנאמר "גשם נדבות תניף אלהים". ועל ידי כך מחיה כל המתים שנאמר "יחיו מתיך נבלתי יקומון כי טל אורות טליך".
"נהגו לברך על הסוכה בשעת אכילה" - כי הוא עיקר כנ"ל.