אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרלח · פירוש ראשון

סימן תרלח

אשר חכמים יגידו במדרש חזית: "אפריון - זה העולם, עשה לו המלך שלמה - מלך שהשלום שלו, מעצי הלבנון - בעצת התורה המלובנת בדבריה ובעצת התשובה המלובנת במעשיה". והנה לפי שהאדם הוא עושה סוכתו על ידי מעשה הטוב (כנזכר לעיל) - ולכן יאמר:
"עצי סוכה", הם שנים, מיעוט רבים שנים, יועצים לאדם לעשות סוכה זו להיות צל על ראשו להציל לו מרעתו. עצת התורה - כי כן שנינו "לא עם הארץ חסיד", ולכן לא יתכן האדם להיות מעשיו טובים וישרים אם לא עם ידיעת התורה. וזה יהיה על ידי התשובה שיהיה האדם תמיד מתקן מעשיו כי גם שיחטא בשגגה ישוב אל ה' ולא יהיה מתרשל ח"ו. כך שנינו "לעולם יעשה אדם עצמו תלמיד חכם". ולכן אם באולי יחטא לא תלין נבלתו עמו אלא יעשה תשובה.

והנה עצים הללו אסור ליהנות מהם, כי שכר תורה ומצות בהאי עלמא ליכא. ולכן "אסורים כל שמנת ימי החג" - והם רמז לחיי האדם שנאמר "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמנים שנה". "בין עצי דפנות" - הם מצות קלות כאמור למעלה, כי מלת דופן הוא בגימטריא מצוה. "בין עצי סכך" - הם מצות חמורות כנ"ל. "אין נאותין מהם" בעולם הזה, שכן אמרו חז"ל "שכר מצות בהאי עלמא ליכא". ולכן אין נאותין מהם "כל שמונת הימים מפני שיום השביעי", שהוא לזמן שבעים שנה חיי האדם, "הסוכה מוקצה ליהנות ממנה עד בין השמשות" - הוא זמן שיעריב שמשו של האדם והולך האדם אל בית עולמו. "והואיל והוקצה לבין השמשות של שביעי הוקצה כל היום נמי", ואם בגבורות שמנים שנה היה חי לא יהנה מן המצות בעולם הזה לטוב לו שלא יהיה שולחנו חסר לעתיד כמעשה ר' שמעון בן חלפתא ע"ה.

"ואם אחר שעשה השיעור הצריך לסוכה מן הדפנות", היינו המצות מעשיות כדבר האמור, "ונשלם הכשר סוכה" מן המצות החמורות כאמור. "אחר כך הוסיף דופן", הוא מצוה אחת בכונה שיהיה מן המצות שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. "לא מתסרא" ויכול להיות נהנה ממנה על צד האמור שאוכל מפירותיהן בעולם הזה. "אבל אם עשה ארבעתן סתם" ולא פירש על מצוה ידועה, ובפרט מענין הצדקה דשארי ליה מאריה לבחון בה שנאמר "ובחנוני נא בזאת אמר ה' אם לא אפתח לכם את ארובות השמים ואשלח לכם ברכה עד בלי די". ולכן אם עשה סתם - "כולם אסורות" ליהנות מהם ומוקצות כאמור.

"וכן אוכלים ומשקין שתולים בסוכה" - והנה זהו רמז לענין של ההנאה הנזכר. ובא ללמד דאע"ג כי אכילה ושתיה במועד היא מצוה מן התורה שנאמר "ושמחת בחגך". אף על פי כן אמר "וכן אוכלין ומשקין שתולין בסוכה כדי לנאותה", כלומר כי עיקר הסוכה וקיום מצוה זו הוא סמוך לענין האכילה ושתיה כי מה הנאה ושמחה ימצא בה אם לא על ידי אכילה ושתיה? כי מה שאמר הכתוב "ושמחת בחגך" הוא מה שאמרו חז"ל "אין שמחה אלא בבשר ויין". ועם כל זה "אסור להתספק מהם כל שמונה" - על דרך האמור הם ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה. כך אמרו חז"ל "שכר מצות בהאי עלמא ליכא".

"ואם התנה עליהם בשעה שתלאם", היינו בשעת מעשה המצוה הוא היה אומר "גם אני ידעתי כי המצוה מגינה "אבל אני איני בודל מהם כל בין השמשות", דאף על גב כי המצוה נמשלה לנר לומר דבשעתא מגינה ותו לא - אמנם אני עושה המצוה זו להועיל לי בכל זמן. "הרי זה מסתפק מהם" - בכל עת שירצה מגינים עליו שנאמר "בצל שדי יתלונן" ולא בצל של הדיוט כנ"ל. שהרי לא הקצה אותם מדעתו ולא חלה עליהם קדושת הסוכה לגמרי לומר שכר מצות בהאי עלמא ליכא. "ולא נחשבו כמותה35 לגמרי" כי מצוה הם.

"ודוקא שמתנה בזה הלשון" הוא שמסתפק ראשון ראשון. "אבל אם אמר אני מתנה עליהם לאוכלם" - לא די לי שאני אוכל פירותיהם בעולם הזה אלא רצוני לאכללם המצוה עצמה "אימתי שארצה מהני" שגם בין השמשות בכלל בזמן שהעריב שמשו ובא עת פקודתו מהני ליה שנאמר "אם יש עליו מלאך מליץ וכו'" ממעשה המצוה כמו שאמרו חז"ל "העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד". וזה המלאך הנברא מן המצוה הוא מליץ טוב על האדם לפני הקב"ה וניצול מן הרעה שנאמר "ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר" (איוב לג, כד). הרי שמועיל לו מעשה המצוה גם בהיותו בעולם הזה.

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה