טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרלה · פירוש ראשון
אף על גב שכבר נתבאר למעלה שהקפידה הכתוב על מעשה הסוכה כי יהיה דבר חדש שנאמר "חג הסוכות תעשה לך" ודרשו חז"ל "תעשה ולא מן העשוי" -- עתה יאמר כי "סוכה אף על פי שלא נעשית לשם מצוה כשרה", להיות כי כך דרש ר' אלעזר בן עזריה "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה ואף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה".
ולכן יאמר נא "סוכה אף על פי שלא נעשית לשמה כשרה" דהיינו כי זה האדם לא היה מתכוין בעשותו אחת מכל מצות ה' להשלים את נפשו. כי כשם שבשעת מעשה המצוה צריך האדם להתכוין להשלים מצות ה' אשר צוה, וכן צריך לכוין להשלים נפשו לפי כי כאשר נשלם נפש האדם על ידי המצות אז חוזר השלימות ופנה למעלה. ובזה תבין עיקר הדבר מה שאמרו חז"ל "כל הקורא קריאת שמע ומתפלל עם הציבור מעלה אני עליו כאילו עשאוני כביכול". ולכן התבונן בזה כי להיות הנפש חלק אלוה מלמעלה - לכן על ידי שמשלים נשמתו נמצא השורש שלה למעלה מתוקן.
ובזה תבין כי בכל ענין דרשה שהיה אומר אחד מן החברים אומרים לא "זכאה חולקך". ומי לא ידע כי הצדיק ולומד בתורה אשרהו? אלא כי יאמרו על עיקר זה, להיות כי כל הנשמות הם נשרשים למעלה באדם העליון, וכפי המעשה אשר יעשה האדם או בלימוד התורה כך נשלם השורש שלו למעלה ומאיר ביותר. כדרך שאמרו חז"ל בענן השבט שהיה עושה מצוה אצלו מאיר וכאשר לא טוב עשה אבנו היתה מכהה את אורה (מאמר). כך הוא למעלה. כפי המצוה או כפי הלימוד אשר ילמד האדם כך מאיר שורש נשמתו למעלה. ולכן כאשר היה אומר דברים מחודשים, וביותר שהם על דרך האמת, לכן היו אומרים לו "זכאה חולקך" - אשרי החלק שלך למעלה כמה הוא מאיר עתה באדם העליון.
ולכן נתחייב מזה כי כאשר האדם יעשה מצוה שלא כתקנה אינו נתקן בנפשו מכל שכן למעלה, ואינו יכול לעשות לו סוכה הרוחנית, מכל מקום היא "כשרה" ונחשב לו כאילו עשאה לשמה. "והוא שתהיה עשויה לצל" לפחות כי לכן יהיה צל ראשו להציל לו מרעתו כאשר בצל שדי הוא יתלונן. והיינו מה שאמר הכתוב "החכם עיניו בראשו וכו'" - ירצה כי החכם הנלבב, עיקר עיניו ומעייניו, "בראשו", בעיקר שלו בשורשו שהוא צל על ראשו לתקן אותו. אמנם "והכסיל" לפי שהוא נשרש בקליפה מפני מעשיו, לכן "בחשך הולך".
ובזה תבין המאמר שנתבאר בהלכות פסח מה שאמרו חז"ל כל אדם יש לו שני חלקים; חלק בגהינם וחלק בגן עדן (מאמר). עיקר הדבר כך הוא: כי כל אדם יש לו שני חלקים, חלק אחד בגן עדן - הוא כינוי אל הקדושה על דרך מה שאמרו חז"ל "וירח את ריח בגדיו" שנכנס עמו גן עדן שהוא כינוי אל השכינה. כך בזה. וחלק בגהינם הוא כינוי לקליפה. וזה החלק בוא מצד הגוף. והרשע על ידי מעשיו נוטל חלקו וחלק חבירו בגהינם שהוא בקליפה. נמצא שנאבד מן הקדושה ותשכון עליו עננה של הקליפה. ולכן "הכסיל בחשך הולך" כנזכר.
ולכן צריך כי סוכה זו אשר יעשה האדם - "אף על גב שלא נעשית לשם מצוה כשרה ובלבד שתהיה עשויה לצל", בצל שדי יתלונן. "כגון סוכת גוים נשים וכו'". וראוי להתרמז אל האדם בענין שבעה סוכות הללו שהם עושים לצל ולא לצניעות בלבד. והנה עיקר הדבר כי צל זה הוא הצלם אשר הוא על ראש האדם כדאיתא בזוהר פרשת פנחס דף רכ"ה (ח"ג רכה, א) וזה לשונו: "וסוכה תהיה לצל יומם, דאתמר בה בצל שדי יתלונן, ולא בצל הדיוט דאגין על גופא משמשא אלא צל לאגנא על נשמתא. בצלו חמדתי וישבתי - אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים, צל עם ם איהו צלם דאתמר ביה "אך בצלם יתהלך איש וכו'".
והנה שבעה סוכות הללו הם צל ולא יהיה לכם צלם כי הנה סוכת גוים - שם נאמר "סר צלם מעליהם", דהיינו לומר כי אין להם רק צל ולא צלם. משמע אותיות צלם כי אין להם לפי שהוא מן הקליפה שנאמר בה "וחסרון לא יוכל להמנות". וכן "סוכת נשים" אין בה צלם רק צל בלבד. וכן כולם. מכל מקום מאחר כי נמצא להם צל "כשרה" כי האדם על ידי מעשיו יכול לתקן הדבר לפי כי הנה נתבאר למעלה כי האדם הוא כלול מכל העולמות; בחינת נפש מעולם העשיה, רוח מעולם היצירה, נשמה מעולם הבריאה. ולכן נמצא כח בו לתקן כל צל מאלו ולעשות אותם צלם קדוש להציל לו מרעתו כנזכר.
"אבל סוכה שנעשית מאליה פסולה לפי שלא נעשית לצל". וכיצא ימצא? "כגון החוטט בגדיש ועשהו סוכה אינה סוכה" לפי שהגדיש אינם מצות גמורות, כמו שהגדיש עדיין לא נגמר מלאכתו כך עשה מצות גלומות. וחז"ל ז"ל אמרו "לא עם הארץ חסיד". וז"ש "שהרי לא עומד אותו גדיש לצל" שהרי לא נשלם המצוה להגן עליו להיות צל על ראשו.
"לפיכך אם עשה בתחילה כשנתן שם הגדיש" בזמן שעשה המצוה עשה "חלל טפח" שרצה לומר כבר העמיק בענין בחזקת היד בכל דעתו, "במשך שבע" - באמצעות שבע מצות שניתנו מתחילה לבני נח אף על גב כי חוזר הקב"ה ופירש אותם לישראל, "וחטט בה אחר כך" עוד הוסיף לחטט אחר ידיעת המצוה, "והשלימה לעשרה" - כלומר השלים המצוה בע** עשרה דברות שנאמרו מפי הגבורה כך היה בכונתו בתשלום המצות. "כשרה שהרי נעשית סכך שלה לצל", והיא בערך המצות הגדולות שנעשה בהם הסכך של הסוכה כנ"ל.
"ואם הגדיש גדול" - הוא המצוה זו היא גדולה בכל חלקיה הצריכים לה, "ולא הניח שם חלל אלא טפח" כי לא העמיק הרחיב בהכנת המעשה, אמנם אחר כך שוב העמיק "וחקק בה הרבה ועשה בה סוכה גדולה", "אינה כשרה כולה" להגן עליו "על ידי משך שבעה שהיה מתחילה".
"ואם חקק משני צדדין ארבע אמות יותר על השבעה", דהיינו כי על ידי מה שחקק והבין בענין מעשה המצות מה מעשיה והנצרך לעשות בשעת מעשה, והבין זה על ידי "ארבע אמות" של הלכה. וזה "יותר על השבעה" - נוסף על הידיעה של שבע מצות הנזכר, "אף השבעה פסולה" מלהגן עליו. וכבר נתבאר לעיל. "דסכך פסולה פוסל מן הצד בארבע אמות".