טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרלא · סעיפים ח - י
הנה כאשר האדם יעשה מעשים בלתי הגונים אז בלי ספק כי איהו דאפסיד אנפשיה ומאבד אותו חלק אשר לו בגן עדן כנזכר במאמר "זכה אדם נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן. לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגהינם". ולכן יאמר נא:
"סככה בשפודין" - כי הנה זה יורה כי כבר עשה אדם הדפנות של זו הסוכה (שהם קצת מהמצוות) אמנם הסיכוך שהוא צריך להיות מן המצות חמורות נהפוך הוא כי סיככה בשפודין שהם מן העבירות החמורות שחייב עליהם כרת. שהברזל דוגמא על דרך מה ששנינו "אינו בדין שיניף המקצר על המאריך", כי הברזל נברא לקצר ימיו של אדם. ולכן יאמר "סיככה בשפודין שהם פסולין" כי עוד רעה אחרת נמצא בהם היינו מה ששנינו לא היו צולין הפסח בשפודין של ברזל מפני שהם מזיעין והכתוב אמר "צלי אש". לכן אם באולי אדם זה סיכך סוכתו שעשה מן המצות לשעבר - הנה עתה עשה הסכך על ידי שפודין שהם מעשים רעים כאמור "שהם פסולין לסכך בהם".
"ואין בהם ארבעה" - ר"ל כי לא עבר עליהם ארבע פעמים ולא נשתרש בהם, "ואין מהם ארבעה במקום אחד" - כלומר כי לא עשה אלו העונות רצופים זה אחר זה אלא לפרקים כי זה מורה שהיה עושה לתיאבון. "והניח בין שפוד לשפוד כמלוא שפוד" - היינו כי באותו הזמן של הפסק שהיה בין עון לעון "נתן שם סכך כשר" שהיה עושה מצות ביניהם -- עם כל זה "פסולה" מלהגן עליו כאמור. ונתן טוב טעם למה היא פסולה "שאי אפשר לצמצם שימלא כל האויר", הוא המקום אשר פגם על ידי עונותיו, "מסכך כשר", ממצות שעשה. "ונמצא כי הפסול" של העונות הוא "מרובה" על מעשה המצות. ולכן פסולה סוכה זו כאמור.
"אבל אם העדיף סכך הכשר מעט", דהיינו שהיה עושה מצות ביותר "על הפסול" של העונות, "או אם היה הפסול נתון שתי ונתן הכשר ערב או איפכא" - דמשמע שכונת אדם זה לבטל אותם העונות על דרך מה שאמרו חז"ל "אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות". ולכן עשה בהפך זה מזה - ולכן "כשר שאז מתמלא כל האויר", אותו הזמן שהיה יושב ובטל מתמלא "מסכך כשר" של מעשה המצות.
"בית המקורה בנסרים" - הוא הבית האמור כי כל אחד יש לו חלק אחד בגן עדן וחלק בגהינם, ולכן בית זה שהוא של קדושה "המקורה בנסרים" - הוא מה שאמרו חז"ל הרי שנכשל אדם בעבירה ונתחייב מיתה בידי שמים - מה יעשה ויחיה? אם למוד לקרוא דף אחד יקרא שנים. והם נסרים הללו - דפים הנזכר של לימוד התורה אשר סיכך בהם הבית הנזכר. "שאין עליהם מעזיבה" - כלומר קריאה זו לא מצד החומר העכור היתה שנתגבר עליו הטבע והחטיא אותו אלא שהיה זה הלימוד נקי מן המעזיבה של העון. "ובא להכשירו לשם סוכה" להגן עליו ולהציל לו מרעתו. "די בזה שיסיר כל המסמרים" - פתח חרצובות רשע על דרך מה שאמרו חז"ל "וכמסמרים נטועים", מסמרים של המנעל, שהענין הוא עונות שהאדם דש בעקביו. וזה יעשה בכונה טובה "לשם עשיית סוכה", "או שיטול מבין שני נסרים" אחרי(?) מעט בענין הלימוד וירבה במעשה המצוה דהיינו "שיתן סכך כשר" ממעשה המצוה "במקומם של הדפים" של הקריאה, ואז "כולה כשרה" להגן עליו.
"אפילו הנסרים רחבים ארבע" - היינו הלימוד אף על גב שהיה בהרחבה והמצוה מועטת וקים לן כי אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא וכו'. ולכן קס"ד שמקבל שכר תורה בעולם הזה -- לכן נמצא ממעט בזכות הסוכה. קמ"ל שהיא כשרה להגן עליו כאמור.
"ויש מי שאומרים שצריך שלא יהיו הדפים" (של הלימוד) "רחבים ארבעה" אלא ירבה בסכך של המצוה - הנה זאת תורת הבית.
"סוכה שאין לה גג וכו'" - כי הנה נתבאר למעלה כי הגג של הסוכה הוא נעשה ממצות החמורות כדלעיל. ועל זה היסוד17 הוא היה אומר "סוכה" דמעשים טובים "שאין לה גג" דמצות החמורות. "כגון שהיו ראשי הדפנות" של המצות קלות (כי כל מצוה עולה דופן בגימטריא כנ"ל), וראשי המצות המשובח שבהם. או יהיה הכונה טובה שעשה בהם הוא הראש והוא בראש. ולפי שהיה לו כונה טובה זכה ובזה נתקשרו המצות שלו זו עם זו שלכן נקרא "וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו".
"או שסמך ראש הדופן" של המצוה של סוכה "לכותל של הבית" הנזכר - "פסולה" מלהגן עליו כי מצות לאו ליהנות ניתנו ואותה מחשבה טהורה צריך הוא לה לעשות בה עוד סוכה אחרת למעלה מזו כנ"ל, כי כמה סוכות יש לכל אחד מישראל.
"ואם היה לה גג" של מצות החמורות כאמור, "אפילו טפח" דהיינו שפתח ידו בענין הצדקה בהרחבת יד, כי הצדקה היא שקולה ככל התורה כמו שאמרו חז"ל, ולכן מועיל לגג הסוכה. "או שהגביה הדופן" של המצוה "הסמוך לכותל מן הקרקע טפח" על ידי הכונה הטובה -- "הרי זו כשרה" להגן עליו ולהציל לו מרעתו כדבר האמור.