אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרל · סעיפים א - ז

סימן תרל

פירוש ראשון

כבר הנחנו למעלה כי שלשה תנאים צריך להמצא באדם כדי לזכות לאותה סוכה שעתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק שנאמר "כי בצל החכמה בצל הכסף", והם: צומח מן הארץ, ותלוש, ואינו מקבל טומאה כנ"ל. והנה עתה חוזר והגיד כי גם יש דברים אחרים שהם צריכים אל האדם להעמיד סוכה זו כדי שתהיה קיימת.

אמנם יאמר כי "כל הדברים כשרים לדפנות" לענין הקיום לפי שכבר נתבאר במאמר חז"ל כי כל אחד מישראל יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגהינם. זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן. ולכן יאמר דאף על גב כי לענין קניית אותו חלק של חבירו צריך מעשים רבים וגדולים, אמנם כדי להעמיד החלק שלו "כל הדברים הם כשרים לדפנות", ר"ל להעמיד הסוכה הנזכר שלא תאבד ממנו. "ואפילו חמתה מרובה מצלתה" - דהיינו כי יותר מעשים רעים ימצא בו ממעשים טובים, דהיינו "צלתה", וזה "מחמת הדפנות" הם המעמידים, "כשרה" ולא תאבד ממנו.

ואמנם מאחר שידענו כי מנין המצות הם כנגד מנין האדם - רמ"ח מצות עשה כנגד רמ"ח איבריו, ושס"ה מצות לא תעשה כנגד שס"ה גידים. כי זה כל האדם. ובהצטרפות המצות שהאדם עושה בעולם הזה נעשה לו סוכה זו להציל לו מרעתו דוגמא לסוכה שעשה הקב"ה בדרך נס ליונה להיות צל על ראשו. ואם תתבונן מ"ש בזוהר פרשת ויקהל כי יונה הוא משל לנשמה וכו' תראה כי הדברים הללו צדקו יחדיו.

ואמנם סוכה זו היא מועילה לכמה זמנים, בין בהיותו בעולם הזה ובין לאחר מותו בגן עדן, גם לעולם התחיה. לפי כי כל הדברים הרוחניים הם בלתי תכלית כנודע. ולכן כאשר הנחנו כי סוכה זו היא נעשית ממעשי האדם לכן מתחייב מזה כי הסכך של סוכה זו הוא נעשה מבחינת מצות המעולות, ודפנות הסוכה משאר המצות. וכיצד ימצא מצות שיהיו מעולות זו מזו? הוא אשר יאמרו חז"ל כי באחת מג' דברים נקרא 'מצוה קלה'.

או מפני כי נמצא' לעשות אותה בנקל יותר משאר המצות - לכן אותה מצוה שלא ישיג אותה האדם לעשות' תקרא 'מצוה חמורה'. או יהיה מפני כי מצוה התדירה תמיד נקראת 'קלה', ואמנם הבאה מזמן לזמן היא נקראת 'חמורה'. והסיבה השלישית יוָתר בה, כי נקרא 'מצוה קלה' להיות שאין בה חסרון כיס, ומצוה חמורה שיש בה חסרון כיס.

והנה כפי דרך זה יהיה כי הסכך של סוכה זו יעשה האדם על ידי המצות חמורות והדפנות נעשות על ידי מצות הקלות. ולכן יאמר נא:
"כל הדברים כשרים לדפנות" של הסוכה זו אשר יעשה האדם על ידי מעשיו, דהיינו מאותם מצות הנקראות 'מצוה קלה' - בהם יעשה הדפנות של סוכה זו וחי בהם. "ואפילו חמתה מרובה מצלתה" - כלומר עוד קולה אחרת ימצא בזה דאע"ג דקים לן כי לענין המצוה צריך שתהיה שלימה בשלש בחינות - מחשבה דיבור מעשה. אמנם לצורך הדפנות גם שלא תהיה המצוה שלימה בעני ןהמחשבה מועיל לצורך הדפנות. והיינו מ"ש "שחמתה מרובה מצלתה". דמאחר כי לא היה שם ענין המחשבה במעשה המצוה נמצא שהחמה קופחת על ראשו על דרך מה שאמר הכתוב "והוקע אותם נגד השמש", דהיינו שהיתה חמה קופחת על ראשו. ועם כל זה "כשרה" סוכה זו מפני כי הסכך הוא שלם בכל פרטיו האמורים - מחשבה דיבור מעשה.

וכאשר נאמר כי יש הפרש במעשה המצות באופן אחר, כי ימצא מצוה חמורה ומצוה קלה, והוא על ידי הקדמה אשר נתבארה אצלי בפירושי על התורה - הנה הוא מודפס בע"ה. והוא כי מאחר שהנחנו שמנין המצות הם כמספר האיברים, ולכן ימצא במצות הפרש כמו שנמצא באיברי האדם; כי יש איברים פנימיים שבהם חיי האדם ויש איברים חיצונים כי יחסר אחד מהם חיו יחיה. גם באיברים החיצונים יש הפרש גדול כי לא יהיה הסומא או החרש שוה למחוסר אבר מן היד או מן הרגל וכיוצא בזה. אשר על כן מצאנו בענין המצות מה שאמרו חז"ל שקולה שבת כנגד כל. ומה יהיה שיקול זה אם לא נאמר על דרך זה כי השבת הוא כנגד אבר פנימי שבו תלוי חיי האדם והוא הלב שלכן מלאכת מחשבת אסרה התורה כנזכר במקומו. וכן נמי מצות ציצית שקולה כנגד כל המצות שהיא מכוונת לעין שנאמר "ולא תתורו אחרי עיניכם". וכמה מן המצות בדרך זה כמו שאמרו חז"ל.

אשר על כן ימצא כי המצות שהם חמורות בדרך זה לפי שהם שקולות כנגד כל המצות - מהם נעשה סכך של הסוכה. ומשאר המצות נעשה הדפנות. ולכן יאמר נא "כל הדברים" של מעשה המצות "כשרות לדפנות". "ואפילו חמתה מרובה מצלתה" - כלומר כי בענין הסכך אשר נעשה ממצות שהם שקולות כנגד כל המצות לכן ימצא כי צלתה מרובה להיות כי מצוה זו היא כוללת כל המצות - לכן אף על גב כי ממנה נעשה הסכך מועיל גם להיות צל לכל הסוכה. אמנם שאר המצות שאינם שקולות כנגד כל המצוה אין בהם כח זה ולכן ימצא כי חמתה מרובה מצלתה ועם כל זה הוא "כשרה" ממעשה מצות אלו כמדובר.

"דפנות הסוכה אם היו שתים זו אצל זו כמין גם וכו'" - הנה מאחר אשר הנחנו כי דפנות הסוכה הם המצות היותר קלות באיזה אופן מן הדרכים הנ"ל, והם דוגמא אל הצלעות של האדם שהם משני צדדיו זו אצל זו, לכן "עושה דופן שיש ברחבו יותר על טפח" - הענין יובן עם מה שאמרו חז"ל "וילבש צדקה כשריון" - מה שריין זה כל חלק מצטרף וכו' כך כל פרוטה ופרוטה מצטרף (מאמר). והענין מבואר אצלי כי מה לימדונו חז"ל בענין השריין היתכן שנאמר כי הפרוטות שאדם נותן לצדקה אין מצטרפות? אמנם כונת חכמים זכרונם לברכה לומר ראה זה דבר חדש, כי השריין כל מה שמתרבה עולה הסכום הרבה - כך כל פרוטה שאדם נותן מצטרף. כי אינו השכר של נותן שני פרוטות לנותן שלשה. שאם נאמר כי בעבור ב' פרוטות ידין לו הקב"ה ארבע7 זהובים שכרו - הנותן שלשה פרוטות אינו נותן לו ט"ו זהובים בערך ראשון אלא עשרים. כי פרוטו זו בערך שני הראשונות. וכן אם נתן ארבע פרוטות - שכרו ארבעים, וכיוצא. כי זה דומה למרגליות - כל מה שמתרבים רבה הערך שלהם לאין קץ.

ולכן יאמר נא: "אם היו דפנות הסוכה שתים", שהם שתי מצות כאמור. מה יעשה? "עושה דופן" קטון, היינו מצוה אחת קטנה, "שיש ברחבה יותר על טפח" - כי הנה הטפח הוא מורה על הצדקה שנותן בידו דהיינו בתורת מעשה. וה'יותר' הנמצא - זה יהיה ענין הדיבור - שהרי הקדמנו כי לענין הדפנות אין צריך מחשבה. אמנם מכל מקום צריך שיהיו הדיבור מצוי ועל ידי כן "מעמידו על פחות משלשה לאחד מן הדפנות" - אף על גב שלא עשה המצוה ג' פעמים כי אינה חשובה כל כך כאמור - הנה הוא סומך אותה ל"אחד מן הדפנות" - הם המצות הרגילות אצלו.

"ויעמיד קנה כנגד אותו טפח" - הוא ענין עסק התורה כי אם הוא עם הארץ איך הוא יודע לעשות המצות בחילוקים אלו. ולכן צריך 'קנה' כמה דאת אמר "קנה חכמה". "ויעשה לה צורת פתח" לסוכה זו, כי יבין בדעתו כי העולם הזה הוא פרוזדור לפני העולם הבא. וכבר המשילו השלמים חיי העולם הזה גם אם יהיו שנותיו כמו דור ודור - הוא כמי שנכנס בפתח אחד ויוצא בפתח שכנגדו. כך יתן אל לבו שיתן קנה של תורה "עליו ועל הטפח וכשר" - "אף על גב שהקנה של תורה שעל גביהן אינו נוגע בהם" לפי כי התורה עולה במעלות רמות ולא תועיל לזה רק שידע מעשה המצוה כאמור.

"היו לה שתי דפנות זו כנגד זו וביניהם מפולש וכו'" - הנה ירצה אם אדם זה היו לו לצורך סוכה זו שתי מצות זו כנגד זו, כי אינם מסוג אחד. שהנה נמצא כמה מצות של לאו הבא מכלל עשה עשה. ולכן שתי מצות אלו הם "זו כנגד זו" - לא ראי זה כראי זה כנזכר. "וביניהם מפולש" - רב המקום ביניהם בהרחק הזמן - נמי "עושה דופן" היינו מצוה אחת כאמור "שיהיה ברחבו ארבעה טפחים" - כי הנה נתבאר כי זה הטפח האמור בכל אלו התקנות הוא מעשה הצדקה כי גדול הוא. כך אמרו חז"ל מה ראה שלמה המלך להפריש ענין הצדקה לחוד לפי שהיא שקולה ככל המצות. ולכן "עשה דופן", היא המצוה שהיא רחבה שנאמר "מתן אדם ירחיב לו", שיהיה בה שיעור "ארבעה טפחים" - שנתן צדקה ארבע פעמים כאמור, "ומשהו" - שיהיו בהרחבה מתנות שלו, "ומעמידו בפחות משלשה" - ר"ל שיתקרב סמוך למצות אחרות שיש לו "קרוב לאחד מן הדפנות" (הם המצות שיש לו) "וכשרה" הסוכה להגן עליו כאמור.

"וגם בזה צריך לעשות צורת פתח" - שיכוין ויצייר בדעתו כי אין העולם הזה רק כמי שנכנס בפתח טרקלין ויוצא בפתח שכנגדו, "שיתן קנה" (של תורה כאמור) "על הפס על הדופן האחד" של מעשה המצות לדעת מעשה המצוה כאמור.

"ויש אומרים שאינו צריך" ידיעה זו כי הנה נאמר "ומעשה ידינו כוננהו", ואף על גב שלא נעשה מעשה המצוה כהלכתה.

"במה דברים אמורים בעושה סוכתו במקום שאין דופן אמצעי" - ר"ל כל אלו התקנות אמרנו בזמן שלא עשה אדם זה זולת שתי מצות והם נפרדות זו מזו, "ואין דופן אמצעי" - היינו מצוה שלישית. אמנם כאשר אדם זה נמצא בידו שלשה מצות כבר אמרו חז"ל "והחוט המשולש לא במהרה ינתק". "אבל העושה סוכתו בחצר באמצע רחוק מדפנות החצר אעפ"י שאין לה אלא שתי דפנות זו כנגד זו" - כלומר אותו המתפלל עם הציבור שנאמר בו "כי טוב יום בחצריך" "נכספה גם כלתה נפשי לחצרות ה'" - אותו העושה סוכתו שם על זכות זה - אין צריך תיקונים הללו כי כך אמרו חז"ל "גדולה הוא התפילה לפני הקב"ה". ולכן "די לה בתיקון המתיר בשתי הדפנות שהוא כמין גם" כנזכר לעיל.

"כשהכשירו בשתי דפנות העשויות כמין גם בטפח וצורת פתח" - היינו כאשר יש מעשים אחרים אשר לא טובים שהם מנגדים תיקון הסוכה ולכן זה התיקון הנזכר הוא "אף על פי8 אם יש בשתי הדפנות פתחים הרבה" ואין פתחים אלו בערך זה הפתח האמור כי טוב הוא לפי שיש בו צורת פתח, ומאחר שיש בו צורה ודאי שהוא רוחניי והוא טוב. אבל פתחים הללו אין בהם צורת פתח וזה מורה אשר לא טובים כמו ששנינו "פתחי נדה". ואף על פי כן אם "כשתצרף כל הפרוץ" מן העון "יהיה מרובה על העומד" מן המצות, "כשרה".

"ובלבד שלא יהיה בהם פרצה" (מן העון) "יתירה על עשר אמות" - דהיינו בפרהסייא, אלא אם כן "יש לה צורת פתח" דהיינו כי לבו דואג בקרבו על פתח תקוה של עולם הבא ולכן ידמה בעיניו כאילו יוצא מבית עולמו שהוא דוגמא לפתח החצר. ולכן יאמר "אם יש לה צורת פתח" כי במחשבה זו נעשה צורה נכונה - "גם שיהיה יותר מעשר" (הוא בפרהסייא) "כשרה".

"ולהרמב"ם ז"ל אפילו יש לה צורת פתח" במחשבה טוב זו - לא יועיל והיא פסולה, "אם יש בה פירצה יותר מ עשר" שהוא בפרהסייא, "אלא אם כן עומד" ממעשה הטוב "מרובה על הפרוץ" ממעשה אשר לא טוב עשה.

"נעץ ארבע קונדסין וכו'" - הנה נתבאר למעלה כי יש מצות שהם גדולות באחד מן הדרכים הנ"ל כי מהם נעשה גג זה של הסוכה - הסכך שלה. ושאר מעשה המצות מהם נעשה הדפנות, כי כן הוא באדם עצמו - יש מצות המכוונות ללב ולראש ולעינים ככתוב בכמה מן הפוסקים במנין המצות. ולכן יאמר נא אם אדם זה "נעץ ארבעה קונדסין" מן המצות הנזכר בארבע פינות הגג של הבית שהוא דוגמא לבית אשר לו - אותו חלק הנמצא לו בגן עדן. "בין באמצע הגג בין על שפת הגג וסיכך על גבן" מן המצות המעולות - "פסולה" מפני כי כך אמרו חז"ל "אורח חיים פן תפלס" - לא תהא יושב ומשקל במצותיה של תורה; זו שכרה מרובה אעשה אותה וכו'. וכבר נתבאר כי הפיסול בדרך זה הוא כי אף על גב דמצוה בעידנא דעסיק בה מצלה (כמו ששנינו "תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות") - כאשר אינה עשויה כתקנה אין בה זה הכח.
"ויש מכשירין בנתן על שפת הגג דאמרינן גוד אסיק מחיצתא" - כמו ששנינו "מצוה גוררת מצוה". ולכן כשרה.

"סיכך על מבוי שיש לו לחי" שנאמר "דרכיה דרכי נועם", "או באר" (של תורה) "שיש לה פסין" כנזכר במקומו, "כשרה לאותו שבת שבתוך החג" מתוך כי לחי זה ופסין אלו הם ענפים מן המצות מועילים לאותו שבת נחשוב אותם כמחיצות - הם מצות שלימות הצריכים לענין סוכה כמדובר הנה זאת תורת האדם.

פירוש שני לצד עילאה

שבתי וראה לפרש דינים אלו כמשפט הראשון לענין הרומז למעלה, כי עם אלהים עשה העושה מעשה בכונה ובדעת נכונה, ולכן "כל הדברים כשרים לדפנות" - כי מאחר שהנחנו כי הסוכה זו היא סוכת דוד הנפלת סוכת שלום - לכן יאמר כי כל הדברים, בין שהם דברי תורה בין הלומד במעשה המצוה, בין במעשה הקרבנות -- "הכל כשר לסוכה" להקים אותה ולמעבד לה סמיכו מההוא נפילו דילה לעשות לה דפנות ומחיצות שנאמר "זאת התורה לעֹלה למנחה וכו'". ואף על גב כי צריך עובדא דיבור ומחשבה לאתערא מילין דלעילא -- היינו לעשות הענין בשלימות, אבל לענין הדפנות, שהם מחיצות בלבד, בדברים כשרה.

"דפנות הסוכה אם היו שתים זו אצל זו כמין גם וכו'" - איתא פרשת פנחס דף רנ"ו (ח"ג רנו, א) וזה לשונו: "סוכה העשויה כמבוי מסטרא דאת ב', כמין ג"ם מסטרא דאת ג'", עכ"ל. והנה כאשר נתבונן בדפנות אלו הם הקצוות שלה, ואלו השנים הם תפארת ויסוד שאלו השנים הם "סמוכים לעד לעולם" (וכדאיתא בתיקונים "גוף וברית חשבינן חד", וכן איתא בזוהר פרשת פנחס). ובכן תבין מ"ש בלשון זה המאמר "כמין ג"ם מסטרא דאת גימל" - אין הכונה לומר שהשני דפנות הם גימ"ל מפני שהם מחוברות שאם כן היה לו לומר "העשויה כמין גם דא אות גימל". אמנם זה שאמר "מסטרא דאת גימל", ר"ל הם מבחינת אות גימל דהיינו השני מדות שהם תפארת ויסוד שהם מחוברות. אמנם מה שאמר "מסטרא" הוא מורה על מה שאמרו "הנהו דרדקי דאתי לבי רב ביומא דסתווא ואמרו גימל דלת - גמול דלים". הנה מבואר מזה כי אות גימ"ל הוא הגומל חסד עם אות דלת והוא מדת היסוד שגומל חסד עם הכלה סוכת דוד. ולכן אמר כי שני דפנות אלו העשויות כמין גם, אף על גב שלפי הנראה מובן שהם שתי מדות אחרות הסמוכות זו לזו -- אינו כן אלא מה שאמר "כמין גם" הוא כינוי לאות גימל, הוא היסוד. והסמוך לו הוא מדת התפארת כי כן הוא בעל נעוריה הגומל עמה חסד.

ולכן כדי להשלים סוכה זו "עושה דופן" - הוא מדה אחת שלימה. "יותר על טפח" - והוא כי הנה המדות של המלכות הם קצרות כאשר ביארתי בפסוק "הנה טפחות נתת ימי", כי היה מתרעם דוד המלך ע"ה שהימים שלו (שהם הספירות של המדה שלו) הם קצרות בסוד 'טפחים'. ולכן יאמר כי צריך שיעשה דופן (מדה אחת) שתהיה "יתירה על טפח". "ומעמידו על פחות משלשה סמוך לאחד מן הדפנות ויעמיד קנה" על ידי לימוד התורה (שנאמר "קנה חכמה קנה בינה"), "כנגד אותו טפח" שלה, "ויעשה לה צורת פתח" שהוא אות ד' שיתן "קנה מהפס על הדופן האחד" ואז נעשית צורת ה. ואיתא פרשת בראשית דף ו' (ח"א ו, א) וזה לשונו: "זה השער לה'" - בסוד פתח לקיים מה ששנינו "יהי ביתך פתוח לרוחה", ואחר כך "ויהיו עניים" - מיעוט רבים שנים הם יוסף ובנימין - "בני ביתך" כי הם בסוד 'בן'. ובסיבת הגלות הם עניים. "ואל תרבה שיחה" אחר כך "עם האשה". "ויש אומרים" שאין זה התיקון צריך לעשות צורתה פתח לפי כי מעצמו נעשה למעלה.9

"במה דברים אמורים? בעושה סוכתו במקום שאין דופן אמצעי" - כי זה מורה כי אין למעלה אז לסוכת דוד דביקות עם מדת התפארת שהוא 'אמצעי' - לא כך היה בזמן הבריאה כי חוה היתה באחורי האדם וזה מורה כאשר אין דופן באמצעי כנגדה. "אבל העושה סוכתו באמצע החצר מדפנות החצר" - כי זה מורה שיש למדה זו דפנות שהם הקוים שלה, ועשה רחוק מדופני החצר, "אעפ"י שאין לה אלא ב' דפנות זו כנגד זו" שמורה על שיש לה קו ימין וקו שמאל - לכן "די לה בתיקון" העתיד "בשתי הדפנות העשויות כמין גם" כאמור.

"כשהכשירו בשתי הדפנות העשויות כמין גם בטפח וצורת פתח" כאמור, היינו "אפילו יש בפתח הדפנות פתחים הרבה שאין בהם צורת פתח כשתצרף כל הפרוץ יהיה מרובה על העומד", על ידי אותה צורת פתח שעשה, "כשרה" ואין לחוש לאותם הפרצות שלא יראו משם בעלי עין הרע כאשר יצחק משחק עם רבקה אשתו. "ואם יש בה צורת פתח אפילו יש פרצה יותר מעשר אין לחוש" מהיזק ראיה כלל. "ולהרמב"ם ז"ל אפילו יש לה צורת פתח אם יש לה פרצה יותר מעשר פסולה" מפני כי זה מורה שנתמעטה סוכת דוד מבחינת עשר ואין קדושה פחותה מעשרה, "אלא אם כן עומד מרובה על הפרוץ" שהרי מורה על בנין ולכן התיקון מועיל על ידי צורת פתח לפי כי "אוהב ה' שערי ציון" לעולם.

"נעץ ד' קונדסין בין באמצע הגג בין על שפת הגג" - כי זה מורה על היות סוכת דוד בסוד ד' דלה. וסיכך על גבן כי זה מורה מדה זו אחורי הזכר בד' מדות שלו. ולא יתכן לעשות לה סכך עתה ולכן הסוכה פסולה. אמנם "יש מכשירין בנעץ על שפת הגג משום דאמרינן גוד אסיק מחיצתה" והדפנות של הבית שלמטה מגיעות על למעלה וכאילו היא בנויה סוכת דוד ומוכנת.

"סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי או על גבי באר שיש לו פסין" שהם המתירין לפי שהם רומזים על חיבור הצדיק עמה בכל מקום כנזכר במקומו, "הרי זו סוכה כשרה לאותו שבת" לענין שתתחבר למעלה עם דודה בשבת שבתוך החג בלבד. וזה לפי "שלחי זה ופסין אלו מחיצות לענין שבת לכן נחשוב אותם כמחיצות לענין סוכה נמי", אך לא כל הימים של חג דבעינן לתקן סוכת דוד שתהיה בנויה כעין דירה כאמור "בסכת תשבו שבעת ימים" כנ"ל.

[כאן בדפוס מופיע ציטוט המשך סעיפים של שו"ע]

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה