אור ברסלב

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרכח · פירוש ראשון

סימן תרכח

אל ילוזו מעיניך דברי חז"ל שעתיד הקב"ה לעשות חופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה שנאמר "כי בצל החכמה בצל הכסף". וכן ז"ל אמרו עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק יש עולמות שנאמר "להנחיל אוהבי יש". ולכן מתחייב מזה שיהיה לכל אחד מישראל כמה סוכות בכל עולם זו למעלה מזו. ואיתא בזוהר פרשת ויקהל דף ר"כ (ח"ב רכ, א) "שבעה היכלין אלין אינון היכלין דמלכא וכו'". ואיתא פרשת בראשית דף ל"ח (ח"א לח, א) וזה לשונו: "שבעה היכלין ושבעה מדורין אינון לעילא דאינון רזא דמהימנותא עילאה. ושבעה היכלין אינון לתתא כגוונא דילהון חד לקבל חד וכו'". הנה מבואר הדבר מן המאמר כי יש היכלות למטה ב*** הארץ אשר שם יושבים נפשות הצדיקים וכן דוגמתם היכלות למעלה לשכון בהם הצדיקים כל אחד כפי מדרגתו.

ואיתא בתיקונים סוד נפש רוח נשמה כי כל בחינה מהם הוא ממקום אחר. הנפש מעולם העשיה, והרוח מעולם היצירה, והנשמה מעולם הבריאה. ולכן בלי ספק כי כאשר הרוח תשוב למעלה יש לה מדור לשכון שם, וכן הנשמה. ואמנם כל חלק יחזור למקומו כפי תורתו שעסק בה וכפי מעשיו הטובים. וזה הוא דוגמא של הלבושים שעושה האדם על ידי מעשיו כדאיתא פרשת ויקהל דף ר"י (ח"ב רי, א) וזה לשונו: "זכאה חולקיה מאן דזכי להני לבושין דקאמרן דמתלבשן בהו צדיקיא בגנתא דעדן. אלו מעובדין טבין דעביד בר נש בהאי עלמא בפיקודי אורייתא, ובאלין קיימא נשמתא בגנתא דעדן ואתלבשא בהני לבושין אחרנין יקירן כד סלקא נשמתא בההוא פתחא דרקיעא לעילא אזדמנן לה לבושין אחרנין יקירן עילאין דאינון מרעותא וכונה דלבא באורייתא ובצלותא וכו'". הנה מבואר מזה כמה מיני לבושים יש לאדם בכל מקום שהולך. וכדאיתא במדרש קהלת וכן איתא בענין המדור שיש לנשמה בכל עולם ועולם.

ולכן יאמר נא:
"סוכה שתחת סוכה" - כי כן הם בכל עולם זו למעלה מזו, "העליונה כשרה והתחתונה פסולה". והנה ענין 'פיסול' הוא ראשונה מה שאמרו חז"ל הנשמה שנים עשר חדש עולה ואינה יורדת. ולכן כאשר הנשמה יושבת דרך קבע בעליונה כי כן נאמר "בסוכות תשבו שבעת ימים" - משמע סוכות הרבה דאם לא כן היה לו לכתוב "בסוכה ישב כל איש ישראל" או יאמר לאחרונה "כל איד ישראל ישב בסוכה". וממה שכתב "סוכות" בלשון ריבוי היינו לומר כי יש לאדם כמה סוכות זו למעלה מזו. ואמר "תשבו" כעין תדורו כמו שאמרו חז"ל. ולכן אז הסוכה התחתונה - הראשונה שהיה יושב בה - נפסלה לפי כי אינו יושב בה כלל.

"והני מילי שיכולה התחתונה לקבל כרים וכסתות של העליונה" - הם דברים הצריכים לאותה דירה העליונה והוא על דרך מה שאמרו חז"ל באהרן, ויראו כל העדה מטה(?) מעשה שמים וכן במשה ורבי עקיבא עליו השלום. ולפי כי הסוכה התחתונה אף על גב שהיא רוחנית בגן עדן -- עם כל זה אינה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה לפי שהם רוחניים יותר -- לכן אינה יכולה לקבל אותם "אפילו על ידי הדחק ויש ביניהם עשרה טפחים". והם רמז לעשר ספירות שבכל עולם, והם עשרה טפחים שביניהם.

"אבל אינה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה ממנה ואפילו על ידי הדחק התחתונה כשרה" ועדיין אדם זה יורד לשכון בתוכה אם היא מסוככת כהלכתה ולא עשה עון לפסול אותה. "אפילו העליונה למעלה מעשרים אמה" כי זה יורה שהיא מעולם יותר עליון. "ואם אינה מסוככת כהלכתה" מצד העון, "ומתכשרת על ידי סכך העליונה" שהוא עסק התורה - לכן צריך "לא יהא סכך העליונה גבוה מן הארץ למעלה מעשרים אמה" כי אז מורה על סוכה אחרת למעלה. ואיתא פרשת אמור דף ט' (ח"ג ט, א) וזה לשונו: "ותמן כתיב ג' מדורין עבד קוב"ה לצדיקייא. חד דזכו דלא אשתציאו מהאי עלמא וכו' מדורא תניינא גן עדן די בארעא ביה עביד קוב"ה מדורין עילאין יקירין ורבו דהיכלין בתרין גוונין דלית לון חושבנא וכו' מדורא ג' - ההוא מדורא עילאה קדישא דאקרי 'צרורא דחיי' דתמן מתעדנא ההוא דרגא עילאה קדישא דאקרי נשמה", עכ"ל. הרי מבואר כמה מדורין יש לאדם זה על זה והם סוכה על גבי סוכה כאמור.

"העושה סוכתו בראש העגלה" - כלומר שהוא מתבונן כי גלגל הוא שחוזר בעולם ולכן כל הקניינים המדומים כאלו אינם. ועוד התבונן כי "וזרח השמש ובא השמש". ולכן היה מקיים "שוב יום אחד לפני מיתתך". ולכן עשה סוכתו של עולם הבא ממעשה הטוב על אופן עגלה זו. "או בראש הספינה" - כי נמשל האדם דרך אניה בלב ים (כנזכר בזוהר), והאניה חשבה להשבר כאשר מתבונן בדרך זה. או יביט למה שאמרו חז"ל מעשה הרשע בקודח בספינה ומחריב העולם. לכן "כשרה אם יכולה לעמוד ברוח דיבשה". והסוד כי רוח זה הוא מה שאמרו חז"ל "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח של שטות", והם רוח של יבשה ושל ים הטובעת הספינות - הגופים בשאול על ידי שמפתה אותם. ולכן בא הדמיון אם סוכה שעשה יכולה לעמוד על ידי נסיון דרוח רעה דיבשה - "אף על גב שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים", כי גדול הוא, "כשרה" והיא מגינה עליו מן הייסורין. וסוד הדבר הדבר מ"ש פרשת ויצא דף קמ"ח (ח"א קמח, א) וזה לשונו: "וילך חרנה - סטרא דאשת זנונים אשה מנאפת וכו' דכורא אקרי סמא"ל, נוקביה כלילא בגויה וכו'. נוקבא דס"מ נחש אקרי, אשת זנונים, קץ כל בשר, קץ הימים. תרין רוחין בישין מתדבקן כחדא. רוחא דדכורא דקיק, רוחא דנוקבא בכמה אורחין ושבילין מתפרשא וכו' קשיטת גרמה בכמה תכשיטין כזונ' מרחקא קיימת בריש אורחין ושבילין לפתאה לבני נשא וכו'".

והיינו שתי רוחות הנזכר כאן. הנקבה היא "רוח מצויה דיבשה" המפתה בני אדם, היינו מה שאמרו חז"ל "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח של שטות". ויש פיתוי שני - הוא מ"ש בזוהר פרשת פקודי דף רס"ו (ח"ב רסו, א) וזה לשונו: "בהאי היכלא אתחזי חד רוחא שליטא תקיפא ודא אקרי אוף הכי 'אל נכר'. ודא איהו דמפתי לבר נש דלעי באורייתא או דקאים בבי מדרשא - האי רוחא מפתי ליה וחשיב כמה הרהורין ואמר מה את קאים? הנה טב לך למהך בחבורת אינון דאזלין בתר נשין שפיראן ומתענגי בעינוגא דעלמא וכו'". וזה הוא "רוח מצויה דים" התורה כדאמרן.

ולכן נתבונן בסוכה זו. "אם אינה יכולה לעמוד" בנסיון "רוח מצויה דיבשה" הנזכר - "פסולה" - לא תוכל להגן עליו מן הפורענות. אבל "אם יכולה" לעמוד בנסיון רוח מצויה זו דיבשה שהיא של עבירה, ולא יחטא, "אע"ג כי אינה יכולה לעמוד" בנסיון ב"רוח מצויה דים" הנזכר - הוא אל נכר שמפתה אותו מעכב אותו מלעסוק בתורה הרחבה מני ים - "כשרה" להגן עליו כאמור.

"עשאה בראש הגמל או בראש האילן" - והדמיון לזה הוא להורות כי האדם שעשה סוכה זו ממעשה הטוב היה פוסח על שתי הסעיפים. פעם עשה מעשה מפני יראת העונש - היינו "שעשאה בראש הגמל" שלכן אמרו חז"ל "הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה עליו וניצול ממנה" לפי שנאמר "קול ה' משלם גמול לאויביו". ולכן מפני כי ניצול מן המות יאמר "אשירה לה' כי גמל עלי". "או שעשה סוכה זו בראש האילן" - היינו שעשה המצות לזכות תחת עץ החיים. ולכן "כשרה" על כל פנים, "אבל אין עולים לה ביום טוב" משום שהוא אסור להשתמש ביום טוב בבעל חי ובמחובר כאשר יבא במקומו בעזרה ה'.

תוכן העניינים

טור ברקת - הלכות סוכה, לולב, חנוכה ומגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה