טור - אורח חיים - חידושי הגהות
סימן מג
דין איך להתנהג בתפלין בהכנסו לבית הכסא
הערה א: רוצה לומר, אם רוצה לעשות צרכיו בבית הכסא עראי, דאז אינו יכול להניחן בראשו משום צרכיו, ולא לאחזן בידו משום ניצוצות, לכך נותנן לחבירו. או רוצה לומר כשהוא משתין מעומד בבית הכסא קבוע, שאז אינו יכול להניחן בראשו משום גזירה שמא יעשה בהן צרכיו, ולא לאוחזן בידו, הואיל ומשתין מעומד ואיכא ניצוצות, לכך נותנן לחבירו. ולכן כתב אחר כך: ואם רוצה ליכנס לבית הכסא קבוע לעשות צרכיו, רוצה לומר מיושב; דכשעושה צרכיו הוא יושב, דהשתא ליכא ניצוצות, יכול לאוחזן בידו (מהרל"ח). ועיין בט"ז ומגן אברהם. הערה ב: ולי נראה שרבינו לא חילק, משום שכבר דקדק בלשונו וכתב: אם אוחזן בידו, אסור להשתין בהן מעומד, דממילא משמע דכל שהוא יושב שרי, ולכן דקדק לכתוב כן, להורות דכל שעומד - אסור אף בבית הכסא קבוע, וכל שיושב - שרי אף בבית הכסא עראי. ובגמרא דמחלק בין קבוע לעראי, היינו משום דסתמא דמילתא דבקבוע הוא יושב, ובעראי הוא עומד; אבל אין הכי נמי דאם עומד בקבוע דאסור, או אם יושב בעראי או בעפר תיחוח דשרי (מהרל"ח).