טוב עין· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן יב
בלשון הרב מג"א סימן א' אר"ש נתנה יבולה. אי אשם בעי ידיעה בתהילה.
הנה בקריאת פ' הקרבנות כתבו בשם מהרש"ל דאחר חטאת יאמר אם נתחייבתי חטאת יהי רצון וכו' והרב מגן אברהם ריש א"ח כתב על זה וז"ל וקשה לי שהרי תלמוד ערוך הוא בשבת דף ע"ב דחטא' בעי ידיעה בתחילה וכו' וא"כ אין מועיל תנאי אם לא ידע שחטא לכן נ"ל לנהוג דאחר פ' האשם יאמר רבש"ע אם נתחייבתי אשם יה"ר וכו' דאשם לא בעי ידיעה בתחילה אבל אחר חטאת לא יאמר כלום ובהכי מתיישב דעת הטור ע"פ ההלכה עכ"ל.
וכבר תמהו עליו שלמים וכן רבים דהרי כתב הרמב"ם פ"ט משגגות דין י' דאשם ודאי בעי ידיעה בתחיל' והוא הפך הרב מגן אברהם דקפסיק ותני בפשיטו' אשם לא בעי ידיעה בתחילה ואיך העלים עין מאבי התעודה הרמב"ם שפסק איפכא.
איברא דדברי הרמב"ם לפום ריהטא צריכין למודע"י מנא ליה דאשם בעי ידיעה בתחילה. ומרן בכסף משנה את מקורו הערה ואייתי ממ"ש רש"י בשבת דף ע"א דהא מילתא פלוגתא דרבי עקיבא ור' טרפון בכריתות דף כ"ב ופסק הרמב"ם כרבי עקיבא דבעי אשם ידיעה בתחילה עד כאן דברי מרן ז"ל.
וזו אחת מן ההלכות הקשות והתימא על מרן אשר לא זכר תברא בצידיה כי התוס' שם דחו דברי רש"י מסיפא דמתני' דתנן מודה ר' עקיבא לרבי טרפון במעילה מועטת שמביא מעילתו ומביא אשם ומתנה דאם ישאר בספק הוא אשם תלוי ואם יוודע יהיה אשם ודאי אלמא ר' עקיבא סבר דלא בעי ידיעה בתחילה ועוד זאת יתירה דמפרש שם בש"ס אמר רבא מדברי שניהם נלמד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה ופירש רש"י גופיה שם מדברי שניהם ר"ט ורבי עקיבא דמודו במעילה מועטת וכו'. ובאמת פליאה נשגבה על רש"י ואיך מרן נתפייס במ"ש רש"י בשבת וכתב דהרמב"ם פסק כר' עקיבא והתלמוד קרי בחיל דר' עקיבא סבר דלא בעי ידיעה בתחילה.
וכשאני לעצמי אשומם כשעה איך רש"י ז"ל אמר מר כי הני מילי נגד המשנה גופא והגמ' שם והפך מ"ש הוא עצמו שם ואחשבה לדעת ולתור איזה ישוב בשגם הוא בצ"ר מתוך הדחק. ואפשר לבא לכלל ישוב דודאי לא נעלם מרש"י ז"ל מאי דאמר רבא מדברי שניהם נלמד דלא בעי ידיעה בתחילה אמנם רש"י ז"ל ראתה עינו דעולא קאמר שם בשבת דף ע"א למ"ד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה. ובדף ע"ב אמר רב דימי למ"ד אשם ודאי בעי ידיעה בתחילה אלמא עולא ורב דימי סברי דהויא פלוגתא אי אשם בעי ידיעה בתחילה אי לא ולא אשכחן מאן דסבר דאשם בעי ידיעה ולכן שפר קדמיה דרש"י לומר דהני אמוראי סברי דלא כרבא ומפרשי דהוי פלוגתא דרבי עקיבא ורבי טרפון ומאי דקאמר בסיפא דמתני' דמודה רבי עקיבא במעילה מועטת לדבריו דר' טרפון קאמר וליה לא ס"ל. והיינו דקאמר רש"י פלוגתא דר' עקיבא ורבי טרפון כלומר לדעת עולא דבגויה קמשתעי ורב דימי דבסמוך. אמנם ידע רש"י דלרבא ליכא פלוגתא וגם לרבי עקיבא לא בעי ידיעה אשם ודאי.
א"נ אפשר לומר וכבר דרך דרך זו הרב מגיני שלמה דמאי דקאמר רבי עקיבא ברישא כך קבל מרבו והיינו דאשם בעי ידיעה בתחילה ושוב רבי עקיבא עצמו מדעתו הכריע כרבי טרפון דלא בעי אשם ידיעה בתחילה והוא ז"ל האריך והביא מעין דוגמא ולא נפלאת היא דרך זו עש"ב. ואני בעניי ארחיב קצת כי הנה ברישא תנן התם בכריתות דף כ"ב רבי עקיבא מחייב על ספק מעילה אשם תלוי וחכמים פוטרים ומודה רבי עקיבא שאינו מביא את מעילתו עד שיתודע לו שיביא עמו אשם ודאי אר"ט וכו' וקשה דלשון זה מורה ובא דאשם ודאי בעי ידיעה בתחילה דאי לא הו"לל ומודה רבי עקיבא שאינו מביא מעילתו עד שיביא עמה אשם ודאי ומדקאמר עד שיתודע לו שיביא אשם מוכח דאשם בעי ידיעה בתחילה ולהכי סבר רש"י כי היכי דלא תקשי רישא אסיפא דבהדיא קאמר דמתנה במעילה מועטת דאשם לא בעי ידיעה בתחילה. הא דידיה הא דרביה דלשון ראשון סביר וקביל מרביה והדר הכריע מדעתו הרחבה במעילה מועטת כר"ט. וסבר רש"י דהיינו דדייק רבא בלישניה דהא פריך הש"ס ס"ס כי מתידע ליה בעי לאתויי אשם ודאי ומשני אמר רבא מדברי שניה' נלמד אשם ודאי לא בעי ידיעה לכתחילה. ויש להרגיש דכי פריך ס"ס כי מתידע ליה בעי לאתויי אשם ודאי הו"לל אמר רבא סברי אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה. אמנם רבא בחכמתו רמז דמדברי שניהם דהיינו ר"ט ור' עקיבא אחר שהכריע במעילה מועטת כר' טרפון והיינו מדברי שניהם כלומר מהויכוח של שניהם לאפוקי הרישא דנראה שהם דברי ר' עקיבא שקבל מרבו. ובס' מגיני שלמה האריך ע"ש:
והאלהים אנה לידי ונזדמנה לי שיטת הר"ן לשבת כ"י לשעה וראיתי לו ז"ל שהביא פירש"י דהוי פלוגתא דרבי עקיבא ור' טרפון וכתב וז"ל ואינו מחוור דהא מוכח התם דרבי עקיבא נמי לא בעי ידיעה בתחילה דהא א"ל ר' עקיבא לר' טרפון נראין דבריך במעילה מעוטה כלומר שהוא מביאה עכשיו בענין שלא יצטרך להביא אשם אחר כשיודע לו. ועוד דאמר התם בגמ' מדברי כלם נלמוד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה. אלא רבי יוסי הוא דבעי ידיעה בתחילה באשם ודאי דגרסינן סתם שתי חתיכות אחת של קדש וא' של חולין ובא אחד ואכל את הראשונה והשני אכל את השניה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי דברי רבי עקיבא ור"ש אומר ב' מביאים אשם א' ורבי יוסי פליג עלייהו אין שנים מביאים אשם אחד ואקשי' ר' יוסי היינו ת"ק ופרקי' איכא בינייהו אם ירצה כלומר דת"ק סבר זה מביא אשם תלוי אם ירצה וזה ג"כ וה"ה דאפשר לשניהם באשם אחד ויתנו שניהם זה אומר אם אני מעלתי זה אשמי וכו' וכן האחר דס"ל לרבי עקיבא ולר"ש דאשם ודאי לא בעי ידיעה ור' יוסי פליג עלייהו דכל א' יביא אשם ודאי לכשיודע לו חטאו משום דבעי ידיעה בתחילה באשם ודאי כי היכי דבעינן בחטאת עכ"ל. ומ"ש דאמרו בגמ' מדברי כלם נלמוד אשם ודאי לא בעי ידיעה. בנסחת רש"י שם והתוס' בשבת היא מדברי שניהם נלמד וכו' כנסחתנו. גם מ"ש ואקשי' ר' יוסי היינו ת"ק ופרקינן איכא בינייהו אם ירצה ועל זה פירש כלומר דת"ק וכו' האי קושיא והאי פירוקא ליתנהו בש"ס בנסחא דקמן והיה אפשר לומר דכונת הר"ן שיש להקשות ולתרץ כן ולא שהם דברי הגמרא אבל אין לשונו מורה כן. ומ"ש ורבי יוסי סבר דכל א' יביא אשם ודאי לכשיודע לו. אין הלשון כל כך מדוקדק כמבואר:
ומ"ש דרבי יוסי הוא דסבר דאשם ודאי בעי ידיעה כן כתב הרז"ה בס' המאור שם פ' כלל גדול ומייתי לה נמי מהא דא"ר יוסי אין שנים מביאין אשם א' דטעמו דבעי אשם ידיעה בתחילה כחטאת ע"ש:
הגם הלום ראיתי להרב המאירי ז"ל בפסקי שבת הנדפסימן מחדש שכתב שם דגדולי הרבנים הביאוה מפלוגתא דרבי עקיבא ורבי טרפון וכתב וז"ל ופירשו בה גדולי הרבנים שלדעת ר' עקיבא צריך ידיעה בתחילה הואיל ואמר שאין מביא מעילתו עד שיתודע לו ואין זה כלום שהרי בהדיא אמרו שם מדברי שניהם נלמוד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה הואיל ואף רבי עקיבא מודה לו מיהא במעילה מועטת. ואם כן עדיין צריך לברר בעל סברא זו שהזכרנו ר"ל שיהא טעון ידיעה בתחילה ומגדולי קדמונינו שבנרבונה פירשו שהוא רבי יוסי והביאוה ממ"ש שם הרי שהיו לפניו שתי חתיכות א' של קודש וא' של חולין ושאר בני אדם עומדים שם אכל ראשון אחת ושני אחרת א"ר עקיבא שניהם מביאין אשם תלוי וחכמים אומרים מביאים אשם ודאי שהרי א' מהם אכל של קדש ודאי ורבי יוסי אומר אין שניהם מביאים אשם ודאי ופירשו שטעמו של רבי יוסי מפני שאין אשם ודאי בלא ידיעה ואף זו אינה ראיה שהרי רבי עקיבא אינו מטעין ידיעה בתחילה ואפ"ה אמר שניהם מביאין אשם תלוי ואף אשם ודאי אלא שעיקר הדברי' להביאה ממ"ש שם פ' המביא אשם תלוי רבי אליעזר אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום וכו' וחכ"א אין מביאים אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כלומר הא בספק מעילות לא הואיל ואין זדונם כרת אלא כשיודע לו יביא אשם ודאי ואינו מביאו ליפטר בו לכשיודע לו שצריך הוא ידיעה בתחילה וכן אמרו שם חייבי חטאות ואשמו' ודאין שעבר עליהם יה"כ חייבים וכו' וחייבי אשמות תלויים פטורים בא על ידו ספק עבירה ביה"כ וכו' פטור והואיל ואמר פטור אלמא צריך ידיעה בתחילה וכן (כצ"ל) ראיה וכו' וחכמים פוטרים שעיקר מה שהם פוטרין מפני שמצריכים ידיעה בתחילה. ומ"מ יש לפקפק בכלם שהרי אנו פוסקין שא"צ ידיעה בתחילה ואנו פוסקים בכל אלו דפטור וכן בענין מעילה שאינו חייב בכלום ובפירושים ישנים מגדולי הרבנים מצאתי שהאומר שצריך ידיעה בתחילה לא נתפרש מי הוא אלא ה"ק אי איכא מאן דבעי ידיעה ונראים הדברים עכ"ל,
ויש להרגיש על הרב ז"ל שבכל מקום מזכיר דעת הרמב"ם ומכנהו גדולי המחברי' ולא זז מחבבו עד אשר צדיק עת"ק בחיבורו כל דברי הרמב"ם בפי' המשנה כידוע למי שראה ספריו והמה בכתובי"ם. ואיך הכא בפשיטות כתב דקי"ל ואנו פוסקים שא"צ ידיעה בתחילה והרמב"ם בחיבורו פוסק להפך דצריך ידיעה בתחילה כחטא' כאשם ולפחות הו"ל להזכיר דעתו ולחלוק עליו. ומ"ש בלשון המשנה דפ' דם שחיטה וחכמים אומרים מביאים אשם ודאי וכו' פירוש דשניהם מביאים אשם ויתנו כמבואר ובנסחתנו ר"ש אומר שניהם מביאין אשם אחד וכן היא גירסת הר"ן כמש"ל וכן נראה שהיא גירס' רש"י. ומה שדחה הרב ראיה זו מר"ע אינה דחיה דר"ע אם ירצה קאמר ואה"נ דסבר כר"ש דאם ירצו שניהם מביאים אשם אחד וכמ"ש הר"ן וכ"ש לפי הנראה מדבריו דהכי הוה גריס בגמ' וכמש"ל. ותו דרבי עקיבא דינא קמשתעי דזה מביא א"ת וזה מביא א"ת ובתקנתא לא איירי ור"ש איירי בתקנתא דידהו דשנים יכולים להביא אשם ולהתנו' ומ"ש הרב ז"ל דעיקר הדברים להביא ממ"ש רבנן דאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת וכו' ושוב פקפק גם בזו. באמת אעיקרא דדינא פרכא דאין ראיה כלל מזה והדבר פשוט דהא ילפי לה מג"ש דמצות מצות וכו' וכמו שהאריכו בש"ס שם בכריתות דף כ"ב ע"ב. ומצו סברי רבנן דאשם לא בעי ידיעה בתחילה ואין זה תלוי בזה. ומאי דמסיק הרב מפירושים ישנים מגדולי הרבנים (נראה שהוא מהדורא קמא דרש"י) דלא נתברר מאן דסבר דאשם בעי ידיעה אלא ה"ק אי איכא מאן דסבר וכו' הדבר קשה לומר כן כמ"ש בפשיטות רב דימי למ"ד אשם ודאי בעי ידיעה בתחילה דאין סברא זו רק הכונה אי איכא מאן דסבר ולומר דהש"ס מספקא ליה אי הוי פלוגתא אי לאו והם דברים רחוקים אי מצד הלשון ואי מצד הענין דאי הש"ס לא ידע מאן דסבר הכי הרי אמרו אפושי פלוגתא לא מפשינן ונימא דאין סברא זו בעולם.
ומהרש"ל ז"ל בספר חכמת שלמה כתב שם בשבת וז"ל יש מפרשי' דמאן דפליג התם הוא ר' יוסי דס"ל התם דלית ליה תנאי בקרבנות וליתא דשמא דוקא שנים שיביאו קרבן א' בתנאי לית ליה אבל אחד מביא קרבן בתנאי וכן מוכח מדר' גופי' שם שיש לחלק בהאי גונא ואולי האמוראים מצאו מ"ד להפך בתוספתא עכ"ל ואפ' דהרב ז"ל במ"ש יש מפרשים כיוין על הרז"ה בספר המאור שכתב כן. וק"ק שדוחה דבריו באדרע וחיל והוא עצמו אפיק לה בלשון שמא. וכל כי הא דאנן לא ידעינן מאן ניהו מר דסבר אשם בעי ידיעה ואשכחן דרבי יוסי לית ליה תנאה בקרבנות שפיר נאה לומר דהש"ס קים ליה דרבי יוסי בעי ידיעה באשם נמי. ולא לתלות דאמוראי הם מצאו מ"ד להפך. ומאי דמוכח מדר' גופיה וכו' לכאורה נראה דכונתו דמדרבי יוסי גופיה מוכח כן מדקאמר אין שנים מביאין אשם אחד והו"לל אין תנאי בקרבנות סתם ומדנקט אין שנים משמע דדוקא שנים אבל אחד יכול להביא ולהתנות. ואם זה כונתו אינה הוכחה דרבי יוסי נקט לישנא דר"ש דאמר שניהן מביאין אשם אחד ועלה קאמר ר' יוסי אין שנים מביאין אשם אחד.
וחזה הוית להגאון הרב שמלה חדשה בבכור שור דף קי"א שהשיג על מהרש"ל דהרי אמרו בכריתות דף ז' דרבי יוסי אית ליה תנאי אף בשנים דלאו על חטא אך על חטא ה"ט דלית ליה תנאי משום דבעי ידיעה וא"כ כיון דסבר רבי יוסי דגם באשם אין שנים מביאין ש"מ משום דאשם בעי ידיעה וכו' עכ"ד. ובספר משנה לחם להרב יחיאל מיכל בשיטתו לכריתות יצא לישע מהרש"ל וכתב דצ"ל בסוף דבריו וכן מוכח מדר' עקיבא גופיה שם שיש לחלק בהאי גונא וכונתו דתנן פ' דם שחיטה חתיכה של קדש וחתיכה של חולין אכל אחת מהן ובא אחר ואכל השניה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי דברי רבי עקיבא דס"ל דיש אשם תלוי בספק מעילות רש"א ב' מביאים אשם א' וכו' הנה רבי עקיבא ודאי ס"ל דאשם ודאי לא בעי ידיעה וכו' ואפ"ה ס"ל אין ב' מביאין אשם א' לפ"ז ע"כ אף דא' יכול להביא בתנאי מ"מ שנים אינן יכולים להביא בתנאי לפ"ז גם לרבי יוסי ליכא לאוכוחי עכ"ל. וכבר כתבנו דהרב המאירי ז"ל גם כן הוכיח מרבי עקיבא ואינה הוכחה דרבי עקיבא דינא קאמר ולא מיירי בתקנתא ור' עקיבא אם ירצה קאמר וכמ"ש הר"ן ומה גם דנראה דהכי הוה גריס בגמרא כמש"ל. וק"ק על הרב תוספת י"ט פ"ח דזבחים משנה ב' שכתב דרבי עקיבא ורבי יוסי פליגי עליה דר"ש ע"ש. ומאי דפשיטא ליה למר קא מיבעיא לי דאין הוכחה דרבי עקיבא פליג על ר"ש דר"ע דינא קאמר ולא איירי בתקנתא ע"ד שכתב הר"ן כמדובר
עוד כתב בספר משנה לחם הנזכר לישב סוגית פ"ק דכריתות דלא תקשי על הרב מהרש"ל קושית הרב בכור שור הנזכר וז"ל ואמינא להוכיח מסוגיא זו הפך הרב בכור שור דלדידיה תקשי אמאי פריך הש"ס דר"י אדר"י מסיפא דמתני' דם שחיטה ולא פריך מרישא מהא דאמרינן אין ב' מביאין אשם א' ודוחק לומר דמחטאת אחטאת פריך וכו' לכן נראה דעיקר הקושיא מחטאת דמאשם ליכא לאותוביה דהתוס' בזבחים דף ע"ה הקשו לר"ש דתתבטל מצות סמיכה ותירצו דכדי לפטור בקרבן א' יוכל להקריב בלי סמיכה וכו' דהנה רבי יוסי אית ליה אין אשם תלוי בספק מעילות כדמוכח פ' דם שחיטה וע"ש בפירוש המשנה להרמב"ם א"כ מאשם לא מצי להק' דר"י אר"י די"ל הא דס"ל לר' יוסי דאין ב' מתנדבים אשם א' היינו שלא לבטל סמיכה וגבי אשם ליתא לסברת התוס' דיבטל סמיכה לפטור בקרבן א' דר"י לית ליה אשם תלוי בספק מעילות ולכן כל כמה דלית ליה ידיעה ודאית פטורים משום קרבן א"כ יותר טוב להמתין אם יודע מי שאכל קדש ויביא קרבן ולא יבטל סמיכה אמנם מהא דאר"י אין ב' מביאין חטאת שפיר פריך דכדי שלא יביאו שניהם אשם תלוי יכולים להביא חטאת בשותפות בלי סמיכה א"כ מאשם ל"ק ואזדא לה הוכחת הרב עד כאן לשונו בקצור ע"ש באורך.
ומאי דקשיתיה דאמאי פריך על רבי יוסי מסיפא דמתני' ולא פריך מחלוקת אשם דהיא ראשונה כבר הוא עצמו כתב דניחא ליה למפרך מחלוק' חטאת דבגויה קמשתעי. ויש להוסיף דמשום דבעי לשנויי דשאני הכא דאינו בא על חטא ודייק לה מדר' יוסי דפ' דם שחיטה דקאמר כל חטאת שהיא באה על חטא אין שנים מביאין אותם אמטו להכי פריך נמי מחלוקת חטאת כלומר דסידרו בעלי הגמרא האי שקלא וטריא הכל בחלוקת חטאת. ומאי דבעי לתרוצי סוגיא במ"ש תוס' בזבחים דף ע"ה אני בעניי אומר מה זו סמיכה ואיכא לדיוקי טובא במרכבת המש"נה חדא דהרי כל דחיית רש"ל היא דאין שנים מביאין אשם אחד הא אחד מביא קרבן בתנאי וכפי דבריו דטעם רבי יוסי שלא לבטל סמיכה דדוקא כשפוטר בקרבן א' דאי לא מתנה היה צריך שתי קרבנות אז יכול להתנות ואין לחוש לסמיכה ורבי יוסי לא סבר דאיכא אשם תלוי בספק מעילות אם כן נסתרו דברי מהרש"ל שרבי יוסי סבר דא' מביא קרבן בתנאי דהא בעי סמיכה ואין לבטל סמיכה כי אם לפטור בקרבן א' ור' יוסי לית ליה אשם תלוי במעילה.
ותו הא דפשיטא ליה דר' יוסי לית ליה אשם תלוי במעילה אינו מוכרח. איברא דכך כתב הרמב"ם בפירוש המשנה שם. אמנם רש"י ורבינו עובדיא פירשו בדברי רבי יוסי אין שנים מביאין אשם אחד דלית ליה תנאי בקרבנות אלא אם כדברי חכמים שניהם פטורים אי כרבי עקיבא כל א' מביא אשם תלוי עכ"ל. ולימדונו רש"י ורבי' עובדיא דרבי יוסי אמרה אליבא דכ"ע אי לרבנן אי לרע"ק למר כדאית ליה ולמ"כאל. ולפ"ז נפל היסוד כי השתות יהרסון צדיק מה פעל והאמת הוא שאין הוכחה במתניתין ומתניתא והלכתא דרבי יוסי סבר דאין א"ת במעילה ויכולני לפת"ור כדעת רש"י ורבינו עובדיא דרבי יוסי אין לו עסק בזה ודבריו הם לכ"ע וא"כ מוכרח דטעם אין ב' מביאי' משום דאשם בעי ידיעה.
ועוד קשה על דבריו שהרי שם פ' דם שחיטה תנן חתיכה של חלב וחתיכה של קדש אכל את אחת מהן ואחר השניה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי ר"ש אומר שניהם מביאים חטאת ואשם רבי יוסי אומר אין שניהם מביאין חטאת ואשם וכפי שיטתו דאשם לא בעי. ידיעה וטעמא משום סמיכה הו"לל לרבי יוסי יביאו אשם ואשם תלוי ויאמר אם אני אכלתי חלב הרי אשמי אשם תלוי ואשם ודאי שלך על הקדש ואם אתה אכלת חלב אשם תלוי שלך ואשם ודאי שלי והיו מרויחין בזה דאם כל א' מביא אשם תלוי לכשיודע צריך להביא חטאת ואשם אחרים ועתה מרויחים אשם א' ובזה ליכא למיחש לסמיכה לדעתו ואשם ודאי לא בעי ידיעה.
וגם יש לפקפק על דבריו ז"ל דכי היכי דכתבו התוס' בזבחים דכדי לפטור בקרבן א' יכול להקריב בלי סמיכה ה"ה נימא דהכא דב' נלכדו בספק מעילה וליכא אשם תלוי הלא טוב שיביאו שניהם אשם ויתנו ולא לעכב כפרתן עד שיודע ויש צד לומר דהא עדיף ממ"ש התוס' דהתם משום דררא דממונא והכא משום דררא דאיסורא מיד ולא יהיו נשוא"י עון ואם התוס' אמרוה לפי ענינם ה"ה נימא במאי דקמן. ועוד מילתא בפומאי דזיל לאידך גיסא דאי מאי דלא פריך הש"ס מחלוק' אשם הראשונה מהאי טעמא דסמיכה א"כ מאי פריך מחטאת דהתם ב' מביאים אשם תלוי ויכולים להביא בלי סמיכה הלא זהו סברת ר"ש ואימא דר' יוסי פליג ומשום סמיכה ס"ל דלא יביאו חטאת בשותפו' באשם שלא לבטל מצות סמיכה וגבי יולדת שאני. וראיתי להרב הנז' דהעיר בזה וכתב דפשיטא לש"ס סברא זו דכתבו התוס' לר"ש ומשו"ה פריך. ועמו הסליחה דמאי פשיטות' דזה סברת ר"ש ובאיזה כח פריך ואימא דרבי יוסי פליג. ובשלמא אי אמרת דסבר הש"ס דבמעילה כל דהו מבטלין סמיכה ומשו"ה ליכא למימר דה"ט דרבי יוסי דאין ב' מביאים אשם וחטאת ניחא. והאי דפריך מחטאת ולא מאשם משום דבחטאת קאי. ותו דבעי לדיוקי מדברי רבי יוסי מחטאת כמש"ל. אמנם אי אמרת דה"ט דאשם משום סמיכה אימא דרבי יוסי פליג גם בחטאת מטעמא דסמיכה ופליג על ר"ש. ותו דאי מהרש"ל בהדר"ו זכ"ר מסוגית פ"ק הוה מייתי לה לכל הדברות ולכל האמירות.
והרב מהרש"א בחידושי הלכות בשבת שם כתב על דברי התוס' דר"ט ור"ע ס"ל דאשם לא בעי ידיעה בתחילה לאפוקי מחכמים דפוטרים במתני' מאשם תלוי במעילה דס"ל דאין א"ת אלא בדבר שזדונו כרת והיינו מ"ד אשם ודאי בעי ידיעה ומהרש"ל כתב דוחקים רבים ואולי נעלם ממנו מתניתין דהתם עכ"ל. והם דברי תימה דלדידיה לא על מהרש"ל תלונותיו לחוד אלא על רש"י ז"ל דח"ו נעלם ממנו מתני' דהתם דרבנן פליגי ורש"י כתב דהוא פלוגתא דרבי עקיבא ורבי טרפון והו"לל דהוי סברת רבנן. אמנם הגם שהרב המאירי חשב להביאה מדברי חכמים כבר הוא פקפק בה כמש"ל וכבר כתבנו בעניותנו לעיל דאין ראיה מהתם כלל ועמ"ש בספר משנה לחם ויש להשיב לא ע"ט האסף.
ואנכי חזון הרבתי להרב בכור שור שם בשבת שכתב וז"ל ומתוך מ"ש דרבי יוסי ס"ל דאשם ודאי בעי ידיעה יתבאר שזה טעם הרמב"ם שפסק כן פ"ט דשגגות מטעם דפסקינן בכל דוכתי הלכה כרבי יוסי מחביריו וכ"פ הרמב"ם באותו פלוגתא וכמ"ש בהליכות עולם דהלכה כוותיה אפילו נגד הקדמונים ודלא כמהרי"ק שם ועיין שיורי כנה"ג כללי התלמוד סימן א' עכ"ל. והרב ז"ל תפס בפשיטות דהלכה כר' יוסי מחביריו ורמז לשיורי כנה"ג ולא זכר דבריו בכנה"ג כללי הגמרא אות ד' ששם הביא מערכה לקראת מערכה וכתב דהליכות עולם סובר דהלכה כרבי יוסי מחבירו ומ"ש הרב יבין שמועה דט"ס בה"ע וצ"ל מחביריו לא דק ע"ש. ודבר זה צריך ישוב וטעון לינה והרב יד מלאכי ארוכה לו עלתה והאר"יך הכהן להוכיח דהלכה כרבי יוסי מחבירו דוקא ולא מחביריו והביא בי"דו כמה דוכתי שפסק כן הרמב"ם ואני בעניי עמדתי קצת בזה וצדדתי דגם לנסחת הלכה כרבי יוסי מחביריו היינו דוקא חביריו ממש כגון ר"מ ורבי שמעון ורבי יהודה דהם חביריו ובעלי מחלוקתו אבל לא עם אחרים כמ"ש בקונטריס עין זוכר בס"ד. וגם לפ"ז במאי דקמן דרבי עקיבא ורבי טרפון פליגי וסברי דאשם לא בעי ידיעה בתחילה הו"ל להרמב"ם לפסוק כמותם נגד רבי יוסי.
אמנם נראה לישב דעת הרמב"ם דסבר הרמב"ם כמ"ש הרז"ה וחכמי נרבונה שהביא הרב המאירי ז"ל דמ"ד דאשם בעי ידיעה הוא רבי יוסי וכמו שנר' פשטא דשמעתתא דפ"ק דטעם רבי יוסי דאין שנים מביאין חטאת היינו משום דבעי ידיעה וה"ה דטעם רבי יוסי דאין שנים מביאין אשם משום דבעי ידיעה ובחדא מחתא מחתינהו דאין שנים מביאין חטאת ואשם אחד והכי קים ליה לש"ס והיינו דאמרי' פ' כלל גדול ולמ"ד אשם בעי ידיעה. והנה כתב הרמב"ם בפי' המשנה שם פ' דם שחיטה במשנת חתיכה של קדש וחתיכה של חלב אכל אחד וכו' וז"ל לא אמר רבי עקיבא כאן כלום לפי שדין זה הושוו דעתו ודעת חכמים לפי שחכמים חייבו אשם תלוי מחמת החלב לבדו וכו' ורבי יוסי הוא מאמר ת"ק שאין שנים מביאין חטאת בשותפות ואשם בשותפות וכן הלכה עכ"ל הראת לדעת דסבר הרמב"ם שדעת ת"ק הוא דעת רבי יוסי ואשמועינן דת"ק הוא רבי יוסי וכמ"ש בש"ס על חלוקה הקודמת הא קמ"ל דמאן ת"ק הוא ר' יוסי. וא"כ כאן שנה רבי סברת רבי יוסי בלשון ת"ק ומאחר שכן הלכה כת"ק ושפיר פסק הרמב"ם דאשם בעי ידיעה. וק' על הרב בכור שור דבא לידי מדה זו והוצרך לידחק ויקם על סלע מחלוקות דהלכה כרבי יוסי מחביריו ולא זכר דברי הרמב"ם עצמו שכתב דהם דברי ת"ק ואע"ג דבעלמא נימא דאין הלכה כרבי יוסי מחביריו הכא שאני דשנאו תנא בלשון תנא קמא לקבוע הלכה כמותו דהלכה כת"ק. ונמצא דמה שפקפק הרמב"ם דאשם בעי ידיעה בתחילה מבורר ומחוור ומה גם למ"ש הרב פני יהושע בשיטתו לשבת שם דרבנן דפליגי אר"ע ולית להו אשם תלוי במעילה מכח ג"ש ושאר לימודים ס"ל דאשם בעי ידיעה ע"ש באורך דלפ"ז נמי דעת שפתי הרמב"ם ברור מללו דפסק כרבנן דאין א"ת בספק מעילות מג"ש ומזה יוצא דאשם בעי ידיעה ומיהו צריך להתישב בזה.
אדהכי והכי דברי הרב מגן אברהם דקאמר בפשיטות דאשם לא בעי ידיעה קשים לשמוע. ועתה נדפס ס' דגול מרבבה על הש"ע מהגאון מהר"ר יחזקאל ז"ל וראיתי לו שכתב וז"ל מגן אברהם דאשם לא בעי ידיעה בתחילה כן הוא מפורש במס' כריתות דף כ"ב ע"ב אמר רבא מדברי שניהם נלמוד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה ודברי הרמב"ם תמוהים ומ"ש הכ"מ שהוא מחלוקת ר"ט ורבי עקיבא נמשך אחר דברי רש"י והוא נגד דברי רבא ועיין בתוס' שבת דף ע"א והמג"א לתרץ דברי הטור בא ואין על הטור קושיא מדברי הרמב"ם דלא כאליה רבא שכתב שנעל' מהמג"א דברי הרמב"ם עכ"ל. ועם האדון הסליחה דהרי הרב מגן אברהם כתב לכן נ"ל לנהוג דאחר פ' האשם יאמר רבש"ע אם נתחייבתי אשם וכו' דאשם לא בעי ידיעה בתחילה וכו' ובהכי מתישב דעת הטור ע"פ ההלכה עכ"ל. עין רואה דכתב נ"ל לנהוג ולא אמרו לישוב דעת הטור לבד רק קפסיק ותני וקב"ע את קובעיה"ם לומר אחר פ' האשם דלא בעי ידיעה. וזוהי שקשה להכריע נגד הרמב"ם ולהנהיג הפך דבריו ומה גם דאינו מפורש דהטור חולק רק לפי מה שפירש הוא ז"ל. ולא מצא שום א' מהראשונים דפסק נגד הרמב"ם ז"ל דאפילו התוס' לא להלכה קיימי התם בשבת אלא שהקשו על רש"י במ"ש דר"ט ור"ע פליגי והרב מגן אברהם לא ראה להרב המאירי בפסקי שבת דעתה עלו כדפוס. ורבא דאמר מדברי שניהם נלמד לא אתא לפסוק הלכה רק לתרוצי מאי דפריך ס"ס כי מתידע ליה בעי לאתויי אשם ודאי. ועל הרוב נראה דלא זכר הרב מג"א דברי הרמב"ם שפסק להפך דאשם בעי ידיעה. דלכל הדברות לפחות הי"ל להזכיר שהרמב"ם פסק להפך. וגם הרב מטה יהודה תמה על הרב מג"א מדברי הרמב"ם אלא דמ"ש דקי"ל כרבי עקיבא נמשך אחר דברי מרן בכ"מ ונעלם ממנו סוגית כריתות דאמר רבא מדברי שניהם ר"ט ור' עקיבא דאשם לא בעי ידיעה ודברי התוס' בשבת דהשיגו על רש"י ככל הדברים אשר ראו עיניך. גם מ"ש דמהטור י"ד סימן ה') מוכח דאשם בעי ידיעה ע"ש הרואה יראה דאין משם ראיה ודוק הטב כי קצרתי.