אור ברסלב
טוב עין סימן ט

טוב עין· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן ט

סימן ח

אשו"ר ברהט"ים. בספר בשמים ראש איזה פרטים:

הנה ספר בשמים ראש היה אצלי בתורת שאלה לימים ומידי עוברי בהעברה בעלמא אגב רהטאי ראיתי שנים שלשה גרגירים. דשייכי למ"ש בקונטריסי אמרתי אעלה על אר"ש ממדב"ר ארי"ם בס"ד.

א. זה חזיתי בסימן י"ט שכתב על ברכות השחר דהראב"ד סבר דכל אלו הברכות רשות. והנה הטור ומרן בבית יוסף סימן רי"ח כתבו משם הראב"ד על ברכות הראיה שהם בלי שם ומלכות ואלו הרא"ש בתשובה הנז' כתב על כל ברכות השבח. ולי ההדיוט נראה דהכי משמע מדברי הראב"ד בהשגותיו על ס' המאור בסוף ברכות הובאו בס' תמים דעים דאע"ג דבתחילה קאמר על ברכת ראיה סיים וכתב אבל ודאי המברך על המצוה שהוא חייב לברך צריך הזכרה ומלכות ומוכח דברכות השבח אין צריך הזכרה ומלכות כמ"ש הרא"ש ומה שכתב הטור משם הראב"ד ברכת הראיה לאו דוקא ושם סיים הראב"ד ומ"מ על כולן אם אמר הזכרה ומלכות לא הפסיד ועיין מ"ש הרשב"א בחידושיו בריש פ' הרואה ודוק.

ב. י"ד סימן י"ג דין ב'. אם הפריס על גבי קרקע וכו'. הרב פרי חדש כתב דלדעת הרא"ש פשיטא דמברך על השחיטה ועיין בדבריו. והיום נראה בעליל ס' בשמים ראש והוא מתשובות הרא"ש ושאר גדולים ואחזה אנכי שם סימן רפ"ג כתב בפשיטות דלא יברך על השחיטה וכתב כיון דאיכא כמה מילי דלא תקינו רבנן לברוכי על כן אין לברך אלא במידי שקבעו ברכה וכל דלא ידענא במידי דרבנן אי שוייוהו מצוה גמורה לברך לא נברך. אמנם אינו חתום הרא"ש בסוף התשובה. והגם דמסתמא היא מהרא"ש. אפשר דזו היא לרב אחר ואינה מתורת הרא"ש.

ג. א"ח סימן ט"ל דין ג'. גר שחזר וכו' כתב מור"ם בדרכי משה והביאו הרב מגן אברהם דגר תושב שרי לכתוב תפילין והוא כשר. ואני בעניי הוקשה לי בקונטריס שיורי ברכה י"ד דגר תושב הוא פסול דהלכה רווחת דדרוש וקשרתם וכתבתם כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה. ויהי היום עלה בכב"ש מזבח הדפוס שו"ת בשמים ראש ורואה אני בסימן שי"ח בהגהת כסא דהרסנא שגם הוא הקשה כן יעויין בדבריו שם.

ד. א"ח סימן קמ"ג דין ד'. אם נמצא טעות בס"ת בשעת קריאה מוציאין ס"ת אחר וכו' כן כתב הרא"ה בשו"ת בשמים ראש סימן רפ"א ושכן דעת כל רבותיו. אך בדיעבד יצא והביא ראיה ממגילה דתנן הקורא על פה לא יצא ואפ"ה אם השמיט בה הסופר תיבות יצא. ובהגהת כסא דהרסנא פתח בברוך שכיוון לדבריו והביא ראיה ממגילה וכו' ע"ש ומוכח דראיה זו ממגילה הביאה הוא ועתה ראה שבשו"ת הללו חדשות מעתה הביאה הרא"ה. והרי ראיה זו כתבה המרדכי פ' הקורא למפרע ממגילה לס"ת. אלא שהמרדכי סבר שאין להוציא ס"ת אחר ועיין מאי דכתיבנ' בעניותין בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן מ"ט על דברי הסמ"ג בזה ובקונט' חיים שאל ח"ב סימן ל"ח אות ע"ג בס"ד.

ה. י"ד סימן קי"ו. הרב טורי זהב הביא דין קציצת אילן מאכל. ובשו"ת בשמים ראש סימן של"ד התיר לקוץ אילן מאכל ע"י גוי כשצריך למקומו ע"ש. ואני הדל בספר הקטן חיים שאל ח"א סימן כ"ב הבאתי דברי הרא"ש בפסקיו פרק החובל שכתב ונראה דלצורך מקומו שרי ואנא נפשאי כתבית שם דדעת הרא"ש דלא נאסר אלא דרך השחתה ואמטו להכי סבר הרא"ש דלצורך מקומו שרי וכ"כ בתשובה בסימן הנז' וז"ל כי הרמב"ם אמר בה' מלכים דעיקר איסורו דוקא דרך השחתה ואפשר דצריך למקומו לא מקרי דרך השחתה עכ"ל הרי דהיתר צורך מקומו היינו משום שאינו דרך השחתה כמו שכתבתי אני הדל. ואם תשובה זו היא מהרא"ש כי כן הוא מסתמא הבה נא אבא העי"ר דהכא כתבה בלשון אפשר ובפסקיו קא פסיק ותני וקאמר נראה דשרי ודוק.

ו. א"ח סימן תנ"ג דין א'. ושאר מיני קטניות וכו' ומותר לעשות מהם תבשיל. ומור"ם בהגה כתב ויש אוסרים וכו'. הרב מהר"ר יעב"ץ בספר מר וקציעה העיד שאביו הגאון מהר"ר צבי ז"ל היה מצטער מאד על חומרא זו דאתיא מינה חורבא ומכשול וכו' ואמר מר אי איישר חילי אבטליניה כמו שהבאתי קצור דבריו בספרי הקטן מחזיק ברכה. והאידנא חזה הוית בס' בשמים ראש סימן שמ"ח שכתב דקטניות בפסח שרי וחלילה לאסור דברים המותרים וכ"ש מפני העניים והמחמירים עתידין ליתן את הדין זהו תורף דבריו ובתשובה זו לא חתים שמה דמרא. אמנם באשכנז ופולין שקבלו עליהם זה כמה מאות שנים חומרא זו שהחמירו קצת גדולי ישראל ודאי אין להקל עליהם והמיקל הוא פורץ גדר. וגם הגאון מהר"ר צבי ז"ל אשר היה מצטער וקים ליה דהיה גורם לבוא לאיסור חמץ לא היקל ח"ו במה שקבלו כל הגלילות ההם וגדולי ישראל רבים ועצומים מאד שהיו מחזיקים בחומרא זו רק אמר אי איישר חילי אבטליניה. ברם מה שהיה הגאון מהר"ר אברהם ברודא מחמיר גם בקאפ"י שהחשיבו קטניות לדבר זה יסלח האדון כי הוא פרי עץ ואילן אשר בהינדיא ובמי"ריקא וזה שנים ראיתי האילן באמשטרדם בחצר גנת ביתן וכן היה בפי"זא ואין להחמיר בקאפי. ונראה ודאי דלא נעלם מעיני הגאון כי הוא פרי העץ. רק משום שאינו בנמצא ודלת העם לא ידעו ולא יבינו שהוא פרי עץ ויבואו להקל בקטניות ממש ולפרוץ גדר שגדרו הראשונים לכן היה מחמיר אף בקאפ"י. ומ"מ אם חרכו הקאפ"י קודם פסח יש להקל אפי' באשכנז וכן כתב הרב שבות יעקב ודלא כהרב. חק יוסף וכמ"ש בעניותי בספר הקטן ברכי יוסף.

אמנם באורז נהגו בעה"ק ירושלם ת"ו מרבית הת"ח ויראי ה' שלא לאוכלו בפסח שהעידו דהוה עובדא שביררו האורז כמה פעמים ושוב אחר שבישלוהו נמצאת חטה ולכן נמנעו מלאכלו. אבל אין מוחין ביד האוכלים ובפרט כי בעה"ק הוא מזון העניים והתינוקות. וכן ראיתי להרב פרי חדש שכתב דגם בזמנו אירע מעשה דאחר שנבדק האורז ג' פעמים נמצא גרעין חטה ומהיום ההוא לא אכלוהו בפסח ע"ש. וכ"כ הרב מהר"י זיין בתשובותיו כ"י דירא שמים לא יאכל אורז מאחר שפשט איסורו בכמה קהלות והבאתיו בברכי יוסף ע"ש. ואני הצעיר כתבתי שם וכן נהגו שלמים וכן רבים וכונתי דיראי ה' נהגו כן במקומנו. אבל לא ידענו באנשי ספרד מאן נינהו. קהלות שאסרוהו לכל הקהל כמו שכתב הרב מהר"י זיין שפשט איסורו בכמה קהלות וגם לשון פשט איסורו הוא אגב שיטפא דלא מיבעיא לנו בני ספרד שאינן נוהגים במניע' הקטניו' ודאי זה שלא אוכלים האורז הוא חומרא אלא אפילו לבני אשכנז ופולין מניעת הקטניות הוא חומרא דהלכה רווחת להתר ודוק.

ז. א"ח סימן תרע"ז דין ג' הגהה. אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק וכו' בתשו' בשמים ראש סימן גש"ם כתב דרבינו משולם הדליק חנוכה בבית גוי ולא סמך על ביתו ופירש בעל התשובה טעמו משום חשדא וחיבוב מצוה ע"ש. ולא היה צריך לזה כי אם האדם רוצה לעשות המצוה בעצמו ואינו רוצה לצאת בהדי אחריני מי יאמר לו לא תקיים המצוה בעצמך. וכן בנר חנוכה אף שמדליקין בתוך ביתו הוא אינו רוצה לצאת בהדלקתן ורוצה להדליק בעצמו על דרך שאמרו מצוה בו יותר מבשלוחו וכאשר כתבתי אני ההדיוט בספר הקטן ברכי יוסף על זה ושם דקדקתי על מרן שחלק על הרב תרומת הדשן עש"ב וכן כתב מהר"יל דכיון דאינו רוצה לצאת בהדלקת אשתו שפיר דמי ושם על ברכי הבאתי דברי האחרונים. ולכל הדברות רבינו משולם סבר שלא כדעת מרן וכן סבר בעל התשובה. ומשמע מדברי תשובה זו דמשום חשדא מדליק ומברך ואין זה ענין למאי דמשמע מהר"ן פ' במה מדליקין דחצר שיש לו שני פתחים אינו מברך אלא על האחד ולא על השנית כיון דאינו מדליק אלא משום חשדא כאשר יתבאר למעיין ממה שכתבתי אני בעניי בס' הקטן ברכי יוסף י"ד סימן י"ג ע"ש באורך. ועיין שם בשו"ת בשמים ראש סימן רפ"ג ומה שרמזתי לעיל בסימן זה אות ב' ודוק דיש לצדד.

ח. י"ד סימן של"ו. בספרי הקטן ברכי יוסף אות ו' הבאתי קושית הגאון החסיד מהר"ר אלעזר מקראקא בדין הרופא ששגג גולה דתנן יצא הרב הרודה את תלמידו וכו' ואני בעניי תירצתי וחילקתי בין הנושאים ע"ש באורך. ועתה ראיתי בתשובות בשמים ראש סימן שפ"ו שהקשה קושית הגאון מהר"ר אלעזר הנזכר ויישב הדברים תחילת דיבר על דרך שכתבתי בעניותי ואתה תחזה מה שכתב בתשובה הנז' ומה שהוסיף לחלק בין רופא לאומן וראה בעיניך מה שכתבתי אני הדל דברופא עצמו' יש לחלק ויש פנים מסבירות למה שכתבתי. וגם הרשב"ץ בח"ג סימן פ"ב חילק בין רופא לאומן והבאתיו שם. ולכל הדברות אפשר דבמציאות שכתבתי שידע הרופא שלא הכיר החולי ולא התבונן ונתן לו סמים שהיו סיבה להמיתו ופשע דהיה בידו להתבונן ולמידק מודו הרבנים הנז' וזה אני כותב בעטי"ו של נח"ץ והמעיין אל יהי דן נח"ץ כמתישב בדבר ודוק.

ט. י"ד סימן שצ"ז. בספר הקטן ברכי יוסף הבאתי להקת. רבנן בתראי דסברי דבספק שמועה אם הוא בתוך שלשים חייב באבילות. ועוד הבאתי איזה אחרונים דפטרי וכתבתי דהלכה כדברי המיקל ע"ש באורך. ובשו"ת בשמים ראש סימן שפ"ה תשובת הרא"ש דחתים עלה פסק להקל ופטור מהאבילות וע"ש טעמו והוא נגד כמה אחרונים כאשר עיניך תחזינה בספרי הקטן ברכי יוסף שם הולך ומזכיר ארבעה עשר אחרונים שחייבו והם גדולי ישראל ע"ש.

יוד. א"ה סימן ה'. דין י"ד הגהה. נותנו לגוי אחר לסרס וכו' כתבו האחרוני' דאפילו הוא שלוחו דאין שליחות לגוי ואני בעניי כתבתי בברכי יוסף סימן זה ובקונטריס יעיר אזן מערכת האלף אות נ"ה דמסוגית ע"ז דף ג"ן דאמרו. התם דכי פלחי ישראל לעגל שליחותייהו עבדי אין ראיה כמו שחשבו קצת אחרוני' דאין הכונה מדין שליחות רק הוא לשון מושאל וכל תורפו לומר דכיון דפלחו לעגל א"כ ניחא להו ולא אמרינן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"ש. והשתא מטו לידאי ס' חדש בשמים ראש שמו ואחזה אנכי בסימן ש"מ דתרגמא להך סוגיא דע"ז כדאמרן. עלץ לבי ודוק.

י"ד. א"ה סימן י"א דין א'. כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל וכו' בספרי הקטן ברכי יוסף הבאתי מה שנסתפק הרב מהר"א ששון סימן קצ"ז בבועל שני דמאחר דנאסרה לבעל בראשון והשני לא גרם לאוסרה לבעל א"כ נימא דמותרת לבועל ומה שהקשו עליו מסוגית סנהדרין דף מ"א ורצו לדחותה ואני הצעיר דחיתי לתירוצם. ותו הוינן בהני תרי שינויי דמשני הש"ס פ"ק דכתובות התם אונס הוה ואי בעית אימא גט כריתות וכו' וכתבנו דלא פליגי ע"ש באורך. ובצפייתנו צפינו בשו"ת בשמים ראש חדשות מעתה סימן רפ"ב כתב דאסורה לבועל שני והשואל הביא דסנהדרין דף מ"א ודחי דבעי לאוקומה ככ"ע והרא"ש דחה דבריו וכתב דתרי שינויי דפ"ק דכתובות לא פליגי לדינא רק דשינויא דאי בעית אימא גט כריתות קשה ליה בשינויא דאונס דדהע"ה שוייה ליה אונס דודאי לא נחשד דהע"ה לבא עליה לאונסה. ואין זה לבועל שני דס"ס אסרה על בעלה גם הוא במעשהו ויש מועל אחר מועל באשה עכ"ד.

הראת לדעת דמוכח דראית סוגית סנהדרין טובה תוכ"חת ואין לדחות כדדחו לה האחרונים. והתרי שינויי דפ"ק דכתובות לא פליגי ודין בועל שני כמ"ש הרב מהר"א ששון ז"להה דהיא אסורה לו. ודוק היטב.

י"ב. הרב הגדול מהר"ם ן' חביב בתשובה כי באה בספר גנת ורדים א"ח כלל ב' סימן ט"ז חקר לפי מ"ש רבינו בחיי דמשי לא היה במשכן דיוצא מריר תולעת א"כ איך צובעין תכלת בדם חלזון שהוא טמא. ואני השפל בנחל קדומים פ' תרומ' כתבתי בזה ושם נאמר דיש לצדד עוד. והאמת כי בלקוטי כתבתי דמי הגיד להרב ז"ל שהוא טמא. והן עתה ראיתי בשו"ת בשמים ראש סימן רמ"ד ונראה משם שהוא טהור שכתב שם שנמצא דג ירוק ויש לו סנפיר וקשקשת ונפל בגד ברוטב ומראהו כרקיע ושאלו אם הוא חלזון וכו' והשיב שדמו אינו מובלע ואינו חלזון וכו' ע"ש ומזה מוכח דפשיטא להו דחלזון טהור דאם הוא טמא הי"ל להכריח מזה שאינו חלזון ודוק הטב.

הן בעודני קורא דרך עראי בספר בשמים ראש הנזכר אחרי כתבי קצת פרטים שכתבתי לעיל שמעתי שיש מפקפקים בספר הזה כמו שכתבתי בקונטריס ועד לחכמים ריש מערכת בי"ת והנה צו"רף כי הספר הנזכר שאול הוא אתי לכן עמד קנה במקומו לעת הלום וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כי"ר.

תוכן העניינים

טוב עין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה