טוב הלבנון· רבי ישראל הלוי זמושץ
שער שמיני - שער חשבון הנפש · פרק ג
מלא מציאה וכו' מאין ליש הכל ענין אחד:
במתכונתו תכונת האברים וסדורם:
והמוצק המורכבים הקשים שבדומם:
ויזהירהו ממנו להיות נזהר ממה שהזהירו:
הלה' תגמלו זאת וגו' הלוא הוא אביך קנך וגו':
מתבוססת נרפסת ברגלים מל' והוא יבוס צרינו (תהילים ס׳:י״ד):
והשלמת צורתו ומהותו ר"ל הנפש המדברת שבו נבדל משאר בעלי חיים:
ביכלתו יתברך אשר גדולים מעשי ה' בהוייתו בבטן אמו ויציאתו בלי נזק וכנזכר בשער הבחינה:
והכנת טרפו הכין לו מזונותיו והוא החלב שבשדי אמו המתהוה מן הדם הנעצר בימי העבור:
קודם לזה המזון אשר הולד ניזון במעי אמו:
ואחריו חלב האשה:
והתיכון לפי המדה והשעור הצריכה לכל אחד מאבריו כמו ותוכן לבנים תתנו (שמות ה׳:י״ח):
כי אתה קנית כליותי תסיכני בבטן אמי, ור"ל שאתה לבדך קניתני וסוככתני בבטן אמי במקום שאין אור ואין שום דבר יכול להגיע שם:
כי אתה נוחי מבטן מוציאי ומושכי כמו יגיח ירדן אל פיהו (איוב מ׳:כ״ג) ובתחלה הביא ראיה על פליאות היצירה בבטן האדם ואח"כ על פליאות יציאתו לכך הקדים פסוק כי אתה קנית אע"פ שהוא מאוחר מן פסוק כי אתה גוחי:
מלפנו מבהמות וגו' מלמד אותנו השכל יותר ממין בעלי חיים:
אדם כמוהו כלו' שאין לו יתרון עליו רק בטובה זו בלבד:
רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו כלו' כל הבריאה בשבילנו שאין קץ לטובותיו עלינו:
ההיתה ראויה וכו' כלו' האם היה חושב שכל יכולת וכח עבודתו לו מספיק בהשלמת ההודאה והשבח לאותו האדם:
והמפיק המשלים אותנו:
והמעט ממה וכו' כלו' ולכל הפחות ממה שאנו חייבים:
בהתאחרו מהבין וכו' מה שהוא מתאחר מהבנת התורה:
והתערבותם כלו' ענין שכתב כאן קאי אענין שלמעלה וכל' שאמרו חז"ל עירוב פרשיות כתיב כאן:
ותקל בזולתו ר"ל די לך בהבנת הפשוט ונראה בעיניך שאין אתה חייב להבין יותר:
נחשא ופרזלא די לא חזין ולא שמעין שבחת וגו':
וינוחו אבריו האברים שדרכם להתנועע כמו הידים והרגלים אלו נפסקה תנועתם:
או ינועו הנחים אלו התנועעו הכליות והכרס אשר דרכם להיות נחים:
מגיעים אליו החושים כלו' אלו הוסר מעליו כח הה' חושים:
בעולם שלא עבר כלו' איך ישא פניו להשתמש בעניני העולם להנאה עצמו נגד רצון הבורא הלא מאחר שעניני העולם שומרים תפקידם ואינם משנים טבעם שהטביע להם הבורא ואיך ישנה הוא פקודת הבורא שעליו ע"י עניני העולם:
בו בעולם כלומר לא נמצא דבר בעולם שיעבור על טבעו:
ובעוזרים שחייבם באבריו וכחו אשר נתן לו אלהים לעבוד אותו ולסבול כל עניניו:
ושיעבור על רצונך שהאברים אשר לך יעברו רצונך:
וזולתה פ' כי תבא כמו יככה ה' בטחורים, והיית משגע, שהטבע אשר לו יעזוב משמרתו ויגיעו לו חלאים רבים:
ולא הניחו לנפשו כלו' לנפש האדם שהיא חלושה בתחלת בריאתה ותולדתה בבקשת המזון יותר מכל בעלי חיים וכמאמר חז"ל מעולם לא ראינו שועל קיץ וארי סבל והם מתפרנסים שלא בצער:
העודפות בנפשו יתר על שאר בעלי חיים או גם יתר על שאר בני אדם:
באסוריו מל' ואסרה אסר על נפשה:
והרשהו מהעברת מחשבותיו ניתן לו רשות ובחירה להטות מחשבתו אל יצר הטוב או אל יצה"ר:
ומה שיקציפנו עליו מוסב על ויחשב במסורת התורה שידע הענין המקציף את הבורא:
פנות גופו צדדי גופו:
מסך מסוה וכסוי:
יבואוהו יבואו אליו:
אבל ויראו ממך ר"ל אעפ"י שאין לזה לכאורה חבור עם וראו כל עמי הארץ:
ולא תכונה שעור ומדה:
העצם והמקרה מפורש בשער היחוד:
ואין אחד גם זה שם:
וצפון סודותם מסתרי לבבם:
איך נרצה לו מנפשותינו איך נוכל לרצות אותו יתברך מהנפש אשר לנו:
במה שלא נרצה מהם לחברינו ר"ל אם האוהב שלנו מרגיש בנו שאין לבנו שלם עמו:
עם סכלותם במצפון לבותינו כלו' שאע"פ שהם מרגישים קצת עכ"ז אינם יודעים מצפונינו לגמרי ועניני הרמאות והתקוע בלבנו נגדם כ"ש הבורא היודע כל פרטי הלבבות ויותר נראה לגרוס עם התרמית באל"ף והוא נכון:
ביחודרו וכמה שזכר בכאן בתחלת האופן השמיני בפן הא':
ובעשותו הוא פן הב':
חשבון האדם עם נפשו כלו' יחשוב השתדלות עבודתו לאלהים בחלקיהם שיהיה לכל הפחות כפי ההשתדלות שלו במעשה מלך בשר ודם אם יצוה עליו איזה ענין:
שיהיו בתנועות גופו כלו' אם מצוה עליו לעבדו בתנועות גופו:
ולא יניח כלו' ודאי שלא יעזוב מצות המלך אך ישתדל בכל יכלתו:
ואם יהיה ר"ל הצווי:
בחרוז גריי"ם בל"א:
במפורד הוא בזולת חרוז רק במליצה ולשון נופל על לשון:
ודרך העברה קרוב לגוזמא לדבר אליו בענין אינו אמת אך הוא להפלגת השבח, כמו משגבי מנוסי:
ומשל להמשילו לשמש וירח וכוכב בשמים:
שלא יזמנהו ויראהו כלו' לא יניח שום שבח שלא יזמנהו ויראהו למלכו:
להראותו השבח והתהלה:
מחפצו שיגיענו טוב מצפונו לו כלו' בשביל שחפץ שיגיע טוב מחשבתו ושלמות כונתו אל המלך:
שום הכנסה כלו' לא יכנס בזה שייכות כונת הלב:
יגוני בעבורך היגון שיש לי כדי ליחד עבודת הלב אליך,
בטל ממני כל היגונות זולתו, כי פניתי לבי מכל הטרדות והמחשבות:
ודאגתי ממך ליחד לבי אליך וכו':
מעשי העולם הזה והעה"ב מטרדות העוה"ז ואפילו ממחשבות עוה"ב יפנה לבו:
ויפנה לבו מל' ואנכי פניתי הבית (בראשית כ״ד:ל״א):
כי המלות תהיינה בלשון כלו' חתוך הלשון את המלות:
כקליפה הוא אשר סביב גרעין הפרי:
והעיון במלות ר"ל הבנת פירוש המלות:
והתפלה ר"ל סדור הבקשות והשבחים:
והעיון ר"ל שידע אל מי מכוין בתפלתו ומה מבקש בה:
כל אודותיו כל הצטרכותו:
לבו ומצפונו שהוא אדון הגוף ועיקר החי כמו האיש בערך בני ביתו:
כגוי אשר צדקה עשה ומשפע אלהיו לא עזב ישאלוני משפט צדק קרבת אלהים יחפצון, כלו' שהם שואלים בפה ולבם בל עמם לקיים הענין במעשה וכמ"ש רש"י ורד"ק ז"ל:
ימוד אדם ישער בנפשו:
אל יתפלל הרי שמוטב שלא יתפלל כלל משיתפלל בלא כוונה:
הכון ל' הכנה:
אל תעש תפלתך קבע כלו' שתקבע לך זמן להתפלל תמיד כאילו היא עבודה ידועה בעתים מזומנים ומורגלת לו תמיד שא"כ יתפלל בלא כוונה שדומה לו כפורק עול מעליו בשגמר תפלתו:
אלא רחמים ותחנונים כלו' אינה באה רק בבקשת הרחמים ותחנונים כאלו נזדמן לך צורך לבקש רחמים ואם אין אתה יכול לכוין בתחנונים מוטב שלא תתפלל:
לפני המקום כלו' דע לפני מי אתה עומד הלא אלהים יחקור כוונתך והוא היודע תעלומות לב:
בהתעטף עלי נפשי מל' תפלה לעני כי יעטוף. כלו' מתוך צרה ולב נשבר:
נשא לבבנו אל כפים וגו' ודרשו חז"ל נשא לבבנו באמת אל הקב"ה כאדם הרוחץ בנקיון כפו ומשליך מידו כל טינוף, כי מודה ועוזב וכו':
כלות הנפש כלומר שיחשוב בכליון וחסרון נפשו לתשועת ה', וכלות מל' כלתה לתשועתך נפשי:
עם רוממותה לבוראה בצירוף השבת והתהלות שאנו מנשאים ומרוממים את בוראנו ומודים על רוב טובותיו עלינו בכדי שנכנע אליו מאד בהצטייר גדולתו ומה שאנו חייבים לו מן העבודה:
והשלכת כל יהביה עליו משאה וצרכה, מענין השלך על ה' יהבך (תהילים נ״ה:כ״ג). *לפיכך אנו מסדרים בתפלתנו צרכינו וצרותינו לפניו נגיד אע"פ שאין דבר נעלם מנגד עיניו והוא יודע צרכינו יותר ממנו ומטריף לכל חי מזונותיו עפ"י פעלו וכפי מה שגזרה חכמתו עכ"ז אנו שופכים שיחנו לפניו בכדי שנרגיש בגודל חסרוננו אליו ובטחונו בו, וכמו שכתב המחבר בסוף השמונה עשר:
ולפי שהיה קשה על הנפש לזכור כל זה כצ"ל (כל זה, כלומר עיקר הכוונה שבתפלה שאינה רק כלות הנפש והכנעתה):
ובלי חבור וסדור כלו' אינו שייך בזה חבור וסדור מאחר שהוא מסור ללב:
כתבו רבותינו ז"ל וכו' כלומר לא מצאו לכתוב חבור בסדר התפלה רק הזכירו הענינים שרוב בני אדם חסרים מהם ויתכן ההנעה בעבורם כמו הענינים שבי"ח ברכות שאנו מתפללים בכל יום ערב ובוקר ומנחה:
ולא תבוש בהתנפלה לא יתבייש האדם בתפלה זו בזכרו חסרונותיו וחטאיו ברבים שגם זה בכלל חסרונותיו מאחר שתפלה זו נתקנה לכל אדם וכדרך שאמרו חז"ל על ושחט את החטאת במקום אשר ישחט את העולה כדי שלא יתבייש החוטא:
ויראה ממנה יהא נראה ממנה:
ולפי שהיתה ר"ל שמא תאמר א"כ לא היה לרבותינו לסדר רק הענינים מבלי הצטרכו להוציא בשפתיו ודי שיתבונן בה במחשבתו עד שיכנע בעבורם וכלות נפשו אליו הלא ה' יודע מחשבות אדם ובוחן כליות ולב:
ואין לה קימה וכו' ר"ל אין לה קיום בעבור מהירות ההרהורים העוברים על הנפש:
מעצמה לחשוב בלבו מבלי שיוציא בשפתיו:
הולכת אחר המאמר ר"ל הדבור וענין המאמר מעורר הכוונה:
והמלות ר"ל המלות צריכין אל ענין המבוקש בתפלה:
בתפלה קצרה והיינו מפני שעיקרה הכוונה בלב:
הקשה במה שאתה צ"ל הקשר כלו' תקשור חושיך בתפלתך בקשר שאתה קושר בעמדך לפני המלך:
עם סכלותו במצפונך אעפ"י שאין המלך יודע מצפון לבבך:
אמונת הבורא הבורא האמין אותך עליה ופקדה בידך:
הקובעים אותו הגוזלים אותו:
דור תהפוכות מלאים הפכים לבם וכונותיהם הפך היוצא מפיהם:
לא אמון בם עזבו האמונה אשר הפקדתי בידם:
ויגיע בה יגיע בכונתו אל תכלית גבול המצוה כלו' לעשות אותה כתקונה כפי האפשר:
ובסופו יראה מהאל ועם גמר המעשה יכוין ליראה את האל ולחפוץ בקיום רצונו:
וישא נפשו ימסור כוונות נפשו כמו אליך ה' נפשי אשא (תהילים כ״ה:א׳):
על ההקשה על ההקש והדמיון:
הריצות זריזות, כמו ויד חרוצים תעשיר (משלי י׳:ד׳):
ומה שעובר על לבו מחשבות לבו:
בשוה תדיר כי גם אם יסתר איש במסתרים ה' יראנו בנגלהו ובתעלומות לבו:
כרצונם ממנו כפי רצונם מאתנו:
עלת סיבת:
מעניני התורות משתדלים לידע ולהבין התורה אשר שומר אותה המלך:
כי עם הארץ וכו' ומתיראים פן יחטאו מתורתו ויתחייבו ראשם למלך:
לא יטרידנו וכו' אין דבר אחד טורדו מלזכור דבר אחר:
שב אל רעיון ישים הענין אל מחשבתו תמיד:
ויחשוב המאמין יחשוב בחשבון הזה בתדירות עם נפשו:
נמצא עמו במצפונו ישים בלבו יראתו:
ולא יניחהו לעצמו בכדי שלא יאונה לו כל און אינו עוזב עניני הנהגת זה האדם על עצמו וליכלתו ועוצם ידו אך הש"י ישים עין השגחתו על הדרכתו והנהגתו:
ויראה מאין עין וכו' כל זה ענין אלהי עמוק וקרוב למדרגת רוח הקודש:
מבלעדי הקשה מבלי שיצטרך להקיש ולדמות עפ"י ראיות ומופתים כאשר יעשו החוקרים אבל ידע הכל בכח שכלו, וכדרך שאמרו חז"ל חכם עדיף מנביא:
איננו קץ במאומה מענינו כל מה שיקראוהו בעניני עולמו לא תקוץ נפשו בהם לחוזק בטחונו באלהים דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד:
ולא בוחר ענין יותר מענין שישמש בדבר הנראה טוב אשר יקרה אותו:
ממה שבחר הבורא כלומר כל ענין המגיע אליו יודע שהוא בגזרת הבורא ית' היודע טובתו יותר ממנו:
מה שאהב לו מה שהבורא אוהב כלו' מדבק עצמו במדותיו, וכמ"ש חז"ל מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו':
לשקוד על דלתותי יום יום רמז לחשבון האדם עם נפשו תדיר:
בפנים מאופני הוצאותיו כלומר עניני הוצאה הנצרכים לעבודת המלך:
בסוף כל חדש וחדש שאם יראה שכבר הוציא מן הממון יותר מן הראוי יכול לתקנו בשאר החדשים:
ומה שיש עליו מה שהוא חייב למלך:
אין פחות משתחשוב כלו' לכל הפחות תחשוב במה שנשאר מימיך:
ואל תדלק אחר ההעלמה בהעלמה כלו' שתחשוב שתוכל להעלים חשבונך מן הבורא מאחר שאתה רואה שאין הקב"ה מעניש אותך תיכף על עין ראשון שח"ו ענינך נעלם מנגד עיניו ותרצה להתמיד מעשיך:
הנחה כאלו הקב"ה ותרן הוא וכבר ויתר לך על עונך ויותר עוד:
כי הימים מגלות נגללים כמו מגלת ספר וראוי שנכתוב מעשינו ומחשבותינו בכל יום הנגלל ועובר כמו שאנו כותבים על המגלה:
אין הבין לא יבינו לבקש חשבון על ימים העוברים ולכל הפחות על העתיד:
ותכלית תתבולותיו וכו' כלו' משתדל בו בתכלית התחבולות שיש לו לא יבצר מהם וכן בסוף היכולת שיכול ע"ז:
בזותו בעניני אחריתו ואיך עניני אחריתו שהוא עוה"ב נבזה ונקלה בעיניו בערך ההשתדלות בעוה"ז:
הרמה שבמחשבות היותר נשגבה ורחוקה ממנו מכל שאר המחשבות:
המישרהו אליו הנותן לו עצה ישרה איך ישיג הקנינים שבעה"ז:
לעתות אצור המסחרים עת קבוץ הסחורות:
וזלותם כצ"ל והוא מלשון זול ר"ל שחוקר על יוקר הסחורות ומתי הם בזול ועלותם וירידתם ענין א' וכפל הענין לחזק הדבר או ר"ל אם הוא עת צורך הסחורות בכלל ושנת משא ומתן:
ועלותם וירידתם חשיבותם ופחיתותם:
ואין תכלית לו כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו:
יגיעתו לריק שלא ירויח מאומה:
ממנו מן הממון שקבץ ביגיעה גדולה:
הפגעים ההפסדים:
אם בחייו שירד מנכסיו ויגיע העושר לאשר הוכן לו:
מדוה הכאב:
התעיף עיניך בו ואיננו כרגע שתכפול עיניך להעצימם ולהסגירם והעושר איננו:
ואישר אותנו הורה לנו האושר:
והספק ההסתפקות:
החסיד הוא אגור בן יקה שהיה בימי שלמה (לפי פשט הכתוב כמ"ש באבן עזרא) אשר לו מיוחס קאפיטול ל' שבמשלי המתחיל דברי אגור בן יקה:
ראש עניות:
וכמוהו מצאנו יעקב אבינו ומה שהביא הפסוק שבמשלי קודם לזה הוא מפני שבמשלי הענין מפורש יותר:
להעמיד גופך על ענינו כלו' לתת נפשך עליו לעשות בו נחת רוח לגופך:
אשר לא תתמיד לך חברתו חברת נפשך עם גופך:
כי אם זמן מועט שיעור חיי האדם בערך עולם הארוך:
לא יפרד ממנו צער הגוף לא יפרד ממנו צער לעולם:
מפגע פגעים רעים:
אם ישבע מאכילה גסה וממותרות רוב מעדנים יחלה: