טוב הלבנון· רבי ישראל הלוי זמושץ
שער חמישי - שער ייחוד המעשה · פרק ה
מן הענין הזה מדרכי יצה"ר ותחבולותיו:
על מה שלא זכרתי כי יותר הרבה ממה שזכר המחבר יש מרשת יצה"ר ומצודותיו ועלילותיו על בני האדם, אשר לא יכול לפרטם כלם:
שאומר שאומר אני (מדבר בעדו. כמו אומר לה' מחסי תהילים צ״א:ב׳):
הנמסך הממוזג ומעורב, כמו מסכה יינה (משלי ט'):
וצפון חובך במצפוני מחבואך, כמו לטמון בחבי עוני (איוב ל״א:ל״ג):
שתהיינה ברצונך בכל דבר שהוא ברצונך:
ואתה ישן לו כלו' בשבילו, כמו כאשר דבר לו, ר"ל שאתה כישן מלחשוב בשביל מעשיו ועלילותיו כנגדך:
והוא ער לך והיצה"ר ער תמיד למענך ולמען בקש לך עלילות:
ועדה עדי האהבה לך מקשט אותך בקשוטי האהבה, כמו לא שתו איש עדיו עליו (שמות ל״ג:ד׳):
וקרוצותיו ג"כ ענין רמיזה בעיניו:
מורה אותך ל' השלכת חץ:
בחציו הממיתים חצים המשוחים בראשיהם במיני סם המות ומיני ארס שכאשר נתקעים בבשר אדם לא תוכל מכתו להחיות עד שימות האדם מחמת מכה זו:
כמתלהלה כאיש מבוהל ומשוגע:
כן איש רמה וגו' היצה"ר מרמה את האדם כאלו הוא משחק עמו והוא מורה בו חצי מות כן היצה"ר משליך טענות מות להדיחך מאחרי ה':
ומן החזק ומה שהוא היותר חזק:
שבשלוחיו הם החצים כלו' טענותיו:
אמתתך מה שאתה צריך להאמין באמת:
את נפשך את דעתך:
ויספק עליך יעשה אותך מסופק:
שלוחי שכלך טענות היוצאות משכלך.
בשני העולמים מעוה"ז ועוה"ב:
המעונים הדירות, ר"ל ג"כ עוה"ז ועוה"ב:
בסעיף מסעיפיו בענף אחד מענפיו, ר"ל בעבירה אחת מהעבירות:
ואיש אחד מחייליו כלו' ההסתה בדבר עבירה בענין אחד מעסקי יצה"ר כמו התאוה באשה זרה ודרכי תחבולותיה והסתת היצה"ר בעניני הזימה:
אל תטרידך מלחמת זולתו ממלחמתו לא תטריד נפשך להלחם שום מלחמה חוץ ממלחמת היצה"ר:
וקרב הוא ג"כ ענין מלחמה:
והחרב לישא חרב נגד מי שהוא רחוק ממך יותר מעל מי שהוא בין ידיך ואינו נפרד ממך:
ודחות לדחות:
כי אם ברשות שנוטל רשות ממך ומודיע אותך בטרם צאתו עליך למלחמה:
שוללים שלל ואתם חושבים כי אתם נצחתם כל אויביכם:
התעתדו למלחמה הגדולה ר"ל אחר שמצאה ידכם לגבור על אויביכם וכל טובם בידכם בודאי שדעתכם זחה עליכם עד כי ימצא היצר וחייליו דרך סלולה לכנוס עליכם ולא תנצלו ממנו אם לא ביד חזקה ובמלחמה יותר גדולה מזאת המלחמה אשר נצחתם. התעתדו, הזמינו עצמכם:
לדעתו מפני שהוא יודע:
ימיתך לא יחמול עליך במה שאתה נכנע לו, עד שימיתך בשני העולמות:
אל תאמין בעצמך וגו' שכבר נפטרת מעניני היצה"ר:
ואיננו מקיל כלו' אינו עוזב דבר קטן במה שיש בידו לנצח אותך ואף על זה יפקח עיניו להתאמץ כדי שינצח אותך:
כדי שתהיה לו מדרגה כלו' מעלה שיעלה מעט מעט כדרך העולה במדרגות עד שינצח אותך:
כדי שיהיה לך מדרגה שאתה אדרבה תעלה מעט מעט לנצח אותו:
תשוקתו אליך כלו' אעפ"י שנדמה בעיניך בראשית מלחמתך לאיש מלחמות אזור בגבורה ואמיץ כח, כשתעמוד נגדו בידך החזקה וזרועך הנטויה תיכף יפנה עורף לנוס מפניך וכמ"ש חז"ל הבא לטהר מסייעין אותו:
ואם עצמו אעפ"י שעצמו חייליו:
להעמיד הכזב לקיים הכזב:
כלי גופו הכחות שבגופו:
ומעטו אצלו נחשב למעט בערך לב האדם הרע מנעוריו:
ואורך מאוייו תאותיו:
לרוב חיילותיו רוב בי אדם הם תחת ממשלתו וסרים למשמעתו, וגם רוב הכחות שבאדם נוטים אליו ומשקיפים לעשות רצונו:
מקיף כל עניני האדם כלו' ידו בכל מעשי האדם, ובכל עניניו דבר היצה"ר ודתו יכול להגיע:
הרהוריו הרעים וכו' והם פועלים בנפשו. וכמ"ש חז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה. ואע"פ שאין אדם נענש על המחשבה עכ"ז המה פוגמים בנפש וכמו רשת נכון למעדי רגליו להגיעו לעבירה במעשה:
תשוקת היצר התמדת הליכתו אליו, כמו כמשק גבים שוקק (ישעיהו ל״ג:ד׳) וכפי' רש"י שם:
ויש בזה במאמר החכם:
ושאין לה מציאות אחר המות ר"ל קיום בלתי גוף והוא דעת איש אחד שמו אפיקורוס, וזאת הדעת היותר גרוע שבדעות הכופרים:
בדמיונות שאינם מתקיימות בראיות מזוייפות:
כשיתבונן בו האדם כשישכיל האמת אין קיום להסתה הזאת:
כדי שתהיה סבה ר"ל בזאת טבע חומר האדם נוטה מהרה אחריו מפני שהוא סבה לבקשת הנאת הגוף בלבד לא זולת זה שום ענין הנוטה אחר השכל:
אשר זכרו אותם הקדמונים הם חכמי הטבע אשר ביארו השארת הנפש במופתים ברורים, ונזכר מזה בכוזרי מאמר ה' סימן י"ב ובפירושנו שם:
ובדברי הנביאים כנזכר בשער הבטחון פ"ד:
לספק אותך בבורא יתברך כלו' אם העולם נברא או קדמון עם האל, כדעת אריסט"ו:
ואין דבר ממנו יותר ראוי וכו' שא"א לחדש שום דבר רק הכל נמצא בעבור קדמותו וימאנו לעבוד את האל כענין שנאמר האומרים לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. והדעת הסוררת הזאת גם היא יורדת מות ומשכלת:
וכאשר יקרך בזה כשיפגע בך מנוול זה בדברים כאלו:
שוב לשכלך ברח לך אל עיון השכל ומשכהו אל בית המדרש ויתגלה טעות טענותיו:
במיני השתוף כמו דעת מאנ"י:
מניחי הרבוי הרבה אלהות חס ושלום:
ודעת אנשי התולדות הם האשפים והמכשפים:
הפתאים מחוזי הכוכבים העושים כונים למלכת השמים וזה יותר נוח מן הקודם, וכמו שביאר בס' הכוזרי שכופרי הפילוסופים יותר גרועים מעובדי כוכבים וכן דרך היצר לירד ממדרגה למדרגה וכן כל הענין הנזכר בזה:
כי המושכל והכתוב ר"ל מה שהשכל מחייב ביחוד האל ובחינת טובתו ועבודה אליו ית' ושאר המצות שהשכל מחייב והפרישות מהנאות העולם עם מה שכתוב בתורה, הכל אמת:
תגרור לנו הקבלה לעשות גדר סביב התורה כדי שיהיו עניני התורה מוגבלים וידועים:
במותו סך חיוב עבודת האל מחובות הלבבות והמושכלות שהם התפלה והגמילות חסד, ואיכותו, איך יהיה וכן איסור הגזל ד"מ שאין השכל מחייב כמה שעורו ואיך נקרא גזל, ובאיזה זמן נאות התפלה והצום והפרישות, ומקומו, באיזה מקום ישתמש במדותיו הטבעיים:
ואיכותו איך יהיה ענין קיומה ודברים הפוסלים את המצוה:
וזמנו באיזה זמן תולה החיוב כמו המצות הנוהגות בזמן שבהמ"ק קיים ולא אחר זה וכיוצא בזה:
ומקומו מצות התלויות בארץ:
וכן הכתוב לא יודיענו כמות ושיעור כל מצוה ומצוה:
מן הספר ממה שהוא מפורש בתורה בלבד לא היינו יודעים פירוש ביאור המצוה מענינים שזכר למעלה:
בי"ג מדות התורה נדרשת והם בקבלה, מלבד ק"ו אדם דן מעצמו כי השכל מחייב אותו אך ההקש והבנין אב ושאר המדות לדעת רש"י בפ' לולב הגזול אין אדם דן מעצמו רק צריכים שיהיו מקובלים, והתו' הקשו עליו וכתבו שרק ג"ש אין אדם דן מעצמו:
השיבה אותנו בכל תולדותיה חזרה להזהיר אותנו שנסמוך על פרטי הדינים והספיקות על הקבלה:
והאיש אשר יעשה בזדון וגו' ועוד החמירה התורה על דברי הקבלה יותר מעל דברי התורה, שאינו חייב מיתה רק על עבירות ידועות שהם מחייבי מיתה ואולם זקן הממרה אפילו דבר אחד מכל המצות התוריות בב"ד הגדול חייב מיתה, ולדעת הרמב"ם אפילו על גדר ומצוה דרבנן שממרה בב"ד חייב ג"כ מיתה:
על דרך הצדק דרך היושר והשגחת ה' ויכנס ספק בלבו על גמול ועונש שבעה"ז:
מיעוט מציאותו שנזכר מעט ממנו בספרי קודש:
ומעוט הראות ענינו בו שאפי' הענינים הנזכרים מעוה"ב בספרי קודש אינם מבוארים בפירוש בבירור ענינו ומהותו רק בקצור וברמז כמו עניני כריתות שדרז"ל הכרת בעוה"ז תכרת בעוה"ב וכמו שדרז"ל מפסוק למען יאריכון ימיך והוכיחו שמדבר ביום שכולו ארוך, במסכת קידושין:
שאר הנביאים ששם נזכר מפורש ענינו:
והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך והיינו אסיפת נשמתו בעוה"ב באור כבוד ה':
וכאשר נשמע וכו' כלו' בדבר ההכרחי לקיום הגוף ע"כ שנשמע לו:
שנס מתניך חגור מתניך, כמו וישנס מתניו (מלכים א' י"ח):
חשוף זרועך גלה גבורתך:
האיש הנפתה הגבר המוסת הם דברי המחבר, כלו' אליך האיש המפותה והנוח להיות ניסת יעתיר עליך היצה"ר במליו:
ותוכן המשקל עניני הדקדוק ששוקלין התיבה אחת נגד התיבה האחרת שבמקרא ומאיזה בנין היא ואיך יהיה דרכי הנקוד בה, וכיוצא בזה:
ושרשי הדקדוק ידיעת השורש מכל תיבה אשר הסכימו המדקדקים שכל שרש הוא משלש אותיות ועבר ונסתר, כמו פקד פעל:
והשיר מלאכת החרוז, כל חרוז יסיים בשני אותיות שוות והנקודות תהיינה שוות בכל חרוז כלו' במספר אחד עפ"י יתד ותנועות, וקראו לשו"א ועמה תנועה אחת כלו' נקודה מנקודות האלפ"א בי"ת, יתד:
והמליצות הנכריות לדבר בעומק שפה ובלשון חכמה בלשון כל עם ועם מזולת לה"ק:
אנשי הצחות מדברים דבריהם בלשון צח:
עם כל כת מכתות וכו' כל אחת לפי מדרגתה וענינה ואיך ימשוך לבם בחלקת לשונו ובקיאותו בעניני כל אחד מבני אדם ומעשיו:
אויל וכסיל במה שלא תדע לדבר בהויות העולם:
ותועלתם מעוטה ואין דרך בהם לקנות שם אצל בני האדם כי אינם שוים לכל נפש ורבים אין מבינים מהם כלום אפי' אחר היגיעה כמו הדקדוק והלשון ששוה לכל נפש והכל מבינים אותו:
ואם לא נפתח פתח כלו' שלא נניח ליצה"ר שום דרך ומקום כניסה בתחלת הענין:
ונשיבהו וכו' אז ינגף:
וזה הדמיון בחלק הראשון הם שני החלקים שזכר לעיל ספ"ד מזה השער ר"ל עד כאן דברי היצר מחלק הא', ומכאן מח"ב:
אשר אין הקדמותם אמתיות ולא תולדותיהם מחוייבות כבר נודע בהגיון כי בשני דרכים המופת נקנה. הא' בהקדמות אמתיות והב' בחיוב התולדות ר"ל אם יש יסוד מהקדמות שאין ספק באמתתן וכשמרכיבין אלו ההקדמות זו בזו והתולדה היוצאת ההם מחוייבת בלי ספק. ואמרו עוד שלא נקרא מופת אם לא שהקדמותיו מבוארות בא' מה' חושים, ומופת המשובש והמבוהל הוא או שא' מהקדמות בלתי אמתיות או שהחיוב אינו נמשך מאלו ההקדמות בעיון הטוב, וזה שאמר שמופתי היצר גם הקדמותיו אינן אמתיות גם תולדותיהם אינן מחוייבות:
ההזהרה בו במופת:
בעת הדברים של יצה"ר וחלקי ראיותיו בסדורם:
יותר חזק בתחלה בא אליך מצד טענת ספק ואח"ז יתחזק עליך לאמת דעתו:
יותר נחוץ בנחיצה רבה תקבל דעתו עליך:
אשר תנוח דעתך שתהא דעתך נחה בו כמדומה אתה שאין זה מעשי יצה"ר מאחר שנכנס עמך מצד החכמה:
יטה מעליך שוב יטה מטרחתו עמך כי מעתה אינו צריך לך מאחר שכבר פנה לבך ושכלך אחר דעתו:
ויעזר בו עליך ר"ל בשכלך יעזור נגדך:
בצורת המופת שמראה לך דבר שקר כאלו הוא מבואר במופת:
ונסתרים בה פני השקר שאין הפנים השקריים נראים בו רק נראה לאמת, והשקר טמון בקרבו:
אל מה שאחריה אל ענין שהשקר נראה בו יותר וממדרגה למדרגה עד שתאמין בעצמך להודות לו על השקר הגמור:
וישרש אותך יעקר שרשך מארץ החיים:
ויפילך ממדרגות הגמול שיפסידך שכר הגמול בעוה"ב:
לרעה לך בעוה"ז:
סבה לאבדך בעוה"ב:
הוי חכמים בעיניהם ר"ל אוי להם לחכמתם. כי הבינה מנגדת לפנים שלהם ולאופני טובתם:
כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם נתבאר שהחכמה היא לפעמים לצור מכשול ולפוקה:
שמאירה העינים כשנהנה מן האש מרחוק הוא מאיר עינים:
ושורפת ביקודה כשמתקרבים אליו ופוגעים בו הוא שורף. כן החכמה מועלת להיות כנר לרגלי התורה והדת ואז מתוק האור וטוב לעיני השכל. ושורפת הנכנסים בתוכה ומהרסים לחתות אש מיקודה. ועל זה נאמר לא תתורו אחרי לבבכם וסופם יירשו גיהנם:
כי באש ה' נשפט נשפט ל' ויכוח כפירש"י ר"ל דרכי ה' הם כאש והשם נשפט עם צריו באש של גיהנם:
ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו וכו' בכדי שלא תאמר שכלפי זה נמשלה התורה כאש שיהנה ממנה ברחוק כענין הנר והאש המאיר, וא"כ הקרוב אל התורה הרבה שורפת ג"כ ביקודה אם טוב אם רע, לזה אמר שהקירוב מצד התורה והיראה הוא אדרבה מדרגת הנביאים ואינה שורפת רק הנוטים מנתיבתה:
והיה בלבי כאש בוערת התורה והיראה נדמית בלב אדם כאש:
אשורך דרכי יראתך:
מדרך האבות דברי קבלת רבותינו ומלמד דעת הראשונים להתחכם עליהם ולהצטדק יותר מהם:
אל הבריאות רצה לומר אל הבחירה והברירה הנמשך אחר שכלך ובריאות מלשון בחירה וברירה כמו ובראת לך שם בארץ הפרזי (יהושע י״ז:ט״ו) ויד ברא בראש דרך עיר ברא (יחזקאל כ״א:כ״ד) שכולם לשון ברירה לפירוש מנחם וכן פירש הרד"ק ז"ל ויש ספרים גורסים אל הבדיאות מלשון בדה מלבו והראשון נכון:
ותתיחד בעצתך שתהיה אתה יחיד בדעתך וחולק על כל זולתך כמדומה לך שאין עצה ותבונה זולת עצתך ותבונתך:
כי אין עצה אין סברא:
שלא קדמוך לדעתה שלא קדמו אותך כבר לדעת אותה:
כל מה שמביאה אליו מטוב ורע כל הנמשך מסברא זו האמת והשקר שיש בה:
ואפשר שקדם לדעתך רצה לומר שאתה קדמת שתדע הענין היושר שבסברא זו במושכל ראשון ונעלם ממך השבוש התקוע בקרבה אחר העיון:
אל תסג גבול עולם אל תתחכם להסיג אחור הענין המקובל לאמת וישר מרוב אנשי עולם כי ודאי ברוב הזמן ורוב האנשים שעמדו על הענין וקבלו אותו לא נעלם מהם כל העולה על רוחך והנדמה לשכלך:
שמאשים אבותיו רואה עצמו צדיק בעיניו יותר מאבותיו:
דור טהור בעיניו רואה עצמו בעיניו טהור ונקי יותר מהדורות הקודמין ומבקש מעשים להצטדק יותר מדורות הראשונים:
ומצואתו לא רוחץ אפי' הלכלוך והטנופת הידוע לגמולי מחלב לא רחץ עצמו מהם כלו' עובר עונות ידועות לתינוקות של בית רבן:
דור אביו יקלל ר"ל אבותיו בזוים בעיניו ונוטש תורתם:
מתוספת הרשות כמו תוספת שבת (מפלג המנחה ואילך, כמבואר בא"ח סי' רס"א ס"ב בהגה"ה):
ועשו סייג ר"ל אין זה הוספה מדעתנו וכמצטדק על הראשונים מאחר שהם צוונו על זה:
מי שאין לו תוספת ר"ל מי שאינו מוסיף על המצות אינו חייב כלום שאינו אלא רשות, ומה שאמרו שחרבה ירושלים על שלא עשו לפנים משורת הדין לא נאמר אלא בדברים שבין אדם לחבירו שהוא בכלל גמילות חסדים משא"כ בדברים שבין אדם למקום שאין התוספת חוב מלבד מה שגזרו חז"ל משום סייג ומשום לא תסור:
ואין התוספת מתקבלת ר"ל לא בלבד שאינו חוב אלא שאינו מתקבל כלל לפני המקום עד שימלא תחלה כל חובותיו שהוא חייב מן המצות:
וכבר התירו לנו וחייבו אותנו יש תוספת שהוא רשות והתירו לנו חז"ל אותו כדי שלא יהא נראה כיוהרא וכמוסיף על דברי הראשונים, ויש שהתוספת במצות מצד החיוב:
מוסיפין מחול וכו' וזה הוא רשות:
והתוספת בצום בצום הכפור הוא מן התורה, ובתשעה באב מדברי סופרים:
ובתפלה ובצדקה כל המוסיף הרי זה משובח:
והזהירו על השבועה כלו' גם זה הוא מצד הסייג:
ומהרבות הדברים וכמ"ש רז"ל כל המרבה דברים מביא חטא:
אפי' אם יהיה ר"ל אפי' מדבר דברים אמתיים:
ומזכרון עניני בני אדם לספר קורות חבירו ומנהגי מעשיו אפי' אינו נוגע בו לא לשבח ולא לגנאי, משום בזרא דלשון הרע:
ומהפליג בשבח אדם וכמ"ש חז"ל אל תרבה לספר בשבחו של חבירו שמתוך שבחו בא לידי גנותו:
ואם הוא ראוי אעפ"י שהוא ראוי לכל ההפלגה ההיא:
בגנות המקצרים בעבודת ה' אעפ"י שהם ראוים לכך רק צריך להוכיחו בסתר, שנא' הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא:
מן החלק השני והוא פתוי היצה"ר מדרך הטענה שזכר בספ"ד מזה השער:
כי אין ענין וכו' לא ימצא ענין שהוא טוב בהחלט אם לא שימצא לו ענין המקלקל טובתו:
כי אם הטוב אינו יודע ליזהר מן חלק הרע שבו:
לא ימלט לו ממנו דבר לא ישאר לו ממנו שום ענין טוב:
נירו לכם ניר וגו' חרשו לכם חרישה ותדעו להבחין דבר המפסיד הזריעה:
אוי לי אם אומר התחבולות שאפשר לרמות בהם הבריות במדה ובמשקל:
אין ת"ח בקיאין וכו' ואלו היו יודעים אף הם היו עושים כן:
ואמרו אח"כ וכו' איבעיא להו אמרן או לא אמרן:
וצדיקים ילכו בם וגו' בכדי להועיל הצדיקים א"צ לחוש למכשול הרשעים:
ס"א בהולו מה שרוצה להבהיל אותך:
ולהטעותך בנפשך כלו' בעניני צדקת נפשך ומעשיך:
ויש בו יותר מדאי וכו' ר"ל כבר יצאת חובות הבורא וחובות בני אדם יותר מדאי על מה שהיטיבו עמך ולא נגעו בך לרעה:
כי ברצותם אותך כשירצו בני אדם מעשיך ותמצא חן בעיניהם:
תפארתך יהיה לך תפארת מן האדם:
שיפיק רצונם שישלים רצונם:
כמו שאמרו ז"ל היצה"ר ישוב להביא לו ראי' מדברי רז"ל: